דגימת רוק – חיוב מותר לבדיקת אבהות לא פולשנית

שאלה: 

האם ניתן לחייב אדם לעבור בדיקת אבהות, כאשר האישה שטוענת לאבהותו על ילדה איננה נשואה? 

תשובה: 

בית המשפט לענייני משפחה יכול לכפות על נתבע בתביעת אבהות לתת דגימת רוק, לצורך עריכת בדיקת ד.נ.א., כיוון שמדובר בהליך שאיננו פולשני, אך אין ביהמ"ש יכול לכפות עליו לתת דגימת דם. בקיץ 2002 בית המשפט המחוזי בבאר שבע החזיר תיק לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, לאחר שהנתבע עירער על פסק דין הצהרתי שניתן נגדו, ושהכריז עליו כעל אביו של ילד, אשר נולד לאם חד הורית. בית המשפט המחוזי הורה לערכאה הראשונה לדון במקרה מחדש ולבחון ראיות חדשות, לאחר שהנתבע הוכיח, שקיימת אפשרות, שאדם אחר הוא אבי הילד, לפחות באותה דרגת סבירות שהוא עצמו עשוי להיות אבי הילד. הנתבע התנגד לעריכת בדיקת דם וטען שאין לחייבו לעשותה, כיוון שהדבר פוגע בזכותו הבסיסית לחופש הבחירה באשר למה שייעשה בגופו. בית המשפט לענייני משפחה פסק, שהוא היה רשאי להורות לו להביא, לצורך בדיקת הד.נ.א, דגימה מסוג אחר, שתילקח מגופו בהליך שאיננו פולשני. ביהמ"ש קבע שהוא היה מוסמך לעשות זאת על פי חוק בית המשפט לענייני משפחה – 1995, שמתיר לבית המשפט לפעול כפי שהוא רואה לצודק ולנכון כדי להבטיח משפט הוגן.

הוצאות משפט בתביעת אבהות שנדחתה

סטודנטית רווקה הלומדת באוניברסיטה שבה אני לומד, הגישה נגדי תביעת אבהות. היא ביקשה מבית המשפט לענייני משפחה, שיצהיר עלי, כאבי בנה התינוק, ושיחייב אותי לשלם את מזונותיו . אני בטוח שאינני האב, כיוון שהשתמשתי בקונדום כאשר קיימנו יחסי מין, ולא היו לנו "תאונות". ידוע לי, שהיא עבדה כ"מארחת" וכ"מעסה", כדי לממן את לימודיה, וקיימה יחסי מין מזדמנים עם גברים רבים , בתקופה שבה קיימתי איתה יחסי מין. אני סבור שהיא מנסה להעליל עלי, כיוון שאני אחד מהגברים, איתם קיימה יחסי מין ואשר היא יכולה להצביע עליו בבירור. אם אשכור שירותיו של עורך דין שייצג אותי, האם היא עשוייה להיות מחוייבת בכל ההוצאות שייגרמו לי באם אצליח להוכיח את טענותי ?

תשובה:

כן. לבית המשפט נתון שיקול דעת בנוגע לפסיקת הוצאות. סביר להניח, שבתביעת אבהות, שבה האב הביולוגי יכול להיות אחד מיני רבים, בית המשפט עשוי להורות לתובעת לשלם את הוצאות הנתבע, כאשר תוצאות בדיקה גנטית מוכיחות, שאין הוא יכול להיות אבי הילד. כך היה הדבר בתביעת אבהות שהוגשה בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא בחודש מאי 2002. באותו מקרה התובעת עבדה כנערת טלפון. היו לה לקוחות רבים, שאיתם היא קיימה יחסי מין , תמורת כסף. הנתבע היה גבר נשוי. שתי בדיקות רקמות הוכיחו שהוא לא יכול היה להיות אביו הביולוגי של הילד. בית המשפט דחה את תביעת התובעת לפסק דין הצהרתי שיצהיר כי הנתבע הוא אבי התינוק, ושיורה לנתבע לשאת במזונותיו. הוא הורה לה לשלם לנתבע את הוצאות המשפט. בית המשפט קבע. שהצו להוצאות נועד למנוע מצב שבו הנתבע, אשר זכה במשפט, ייצא נפסד מבחינה כלכלית. הצו להוצאות לא נועד לפצות אותו על הסבל הנפשי שנגרם לו ועל ההשפלה שאותה הוא סבל.