הסכמים

ת: במקרה זה, עלייך לוודא שאתם חותמים על הסכם ממון שכולל מנגנוני הרתעה ופיצוי שהופכים כל ניסיון הברחה לבלתי משתלם עבור בעלך. ניתן במסגרת ההסכם לחייב בדיווח תקופתי על כל ההשקעות, ולהגביל העברות כספים מעל סכומים מסויימים ללא הסכמת שני הצדדים, ואפילו לקבוע מראש סנקציות כספיות, על ניסיונות הברחה.

ש: לפני שנישאתי לבן זוגי, חתמנו על הסכם שקבע הפרדה רכושית מלאה בינינו, אבל במשך חיי נישואינו לא פעלנו עפ"י ההסכם, היה בינינו שיתוף, ואף עזרתי לו להקים ולפתח עסק מצליח. אנו עומדים להתגרש כיום, לאחר 20 שנות נישואים. בעלי לשעבר "נזכר" כעת במסמך שחתמנו עליו, וטוען שהמסמך הינו "הסכם ממון", ושאין לי שום זכויות בעסק שלו. ברצוני לציין שההסכם לא אושר ע"י נוטריון (לפני נישואינו) או בבית משפט (לאחר נישואינו). האם יש לבעלי לשעבר סיכוי, בביהמ"ש?

ת: לא! בפסק דין של ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד, מיום 13.1.25 נפסל "הסכם" שנחתם לפני נישואי הצדדים, אשר הבעל/הגרוש, טען כי הינו "הסכם ממון". זאת, בגלל שלבית המשפט הוצג העתק ממנו, ללא אישור נוטריוני, המעניק לו תוקף של הסכם ממון, ובגלל שהבעל/הגרוש לא הצליח לשכנע, את ביהמ"ש, שבהתאם להוראות סעיף  2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, המסמך אכן אומת על ידי נוטריון (תלה"מ 29787-11-22).

ש: בכוונתי להינשא בקרוב, וברצוני לוודא כי הסכם הממון שאני מתכוון לחתום עליו עם כלתי לפני נישואינו, יהיה תקף במקרה שחס וחלילה נתגרש. למה עליי לשים לב, כאשר אנחנו חותמים לפני הנוטריון על ההסכם שלנו?

ת: על מנת שההסכם שאתם חותמים עליו בפני נוטריון יהיה תקף מבחינה משפטית, עליו להיות לעמוד בשלושת התנאים, שמופיעים בסעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, 1973- התשל"ג. כלומר: כי מדובר בהסכם שנחתם לפני נישואיכם, כי האימות של ההסכם נעשה בהתאם לחוק הנוטריונים, כלומר עליך לדאוג שצורף אישור נוטריוני (טופס 13) להסכם, וכי הנוטריון התרשם כי אתם חותמים על ההסכם מתוך הסכמה והבנה של משמעותו ותוצאותיו. כך בפסק דין של ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד ביום 13.1.25, נפסל הסכם בין בני זוג, כי לא הוצג לבית המשפט אישור נוטריוני שמוכיח שההסכם נחתם ואושר ע"י נוטריון.

כן. במקרה דומה התקבלה תביעה של בת זוג, במקרה דומה לשלך, ונפסק בשתי ערכאות, (בימ"ש מחוזי+בימ"ש עליון), כי על בן הזוג לפצות את בת הזוג על הפרת הבטחת נישואים.

בית המשפט העליון שדן בערעור שבן הזוג הגיש על פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, (שפסק לטובת בת הזוג), ציין כי בית המשפט המחוזי, בערכאה קודמת  קבע מפורשות, כי הבעל המיועד (שם-המערער) לא התנה את הנישואין בחתימה של הכלה המיועדת על הסכם הממון, כמו במקרה שלך שתיארת, וכי בעמדה זו מחזיק גם בית המשפט העליון. כלומר, אין בסירוב לחתום על הסכם ממון, הפרה של תנאי מתנאי ההסכמה לנישואין.  

הסכם שנחתם לפני נישואין (או לאחריהם) הינו הסכם שנערך בכתב בין בני זוג , אשר בו נקבעים ההסדרים הרכושיים שיחולו ביניהם , בעניין נכסים וזכויות כספיות, ששייכות לכל אחד מהם בנפרד או ששייכות לשניהם ביחד, או באשר לנכס ולזכויות כספיות שיתווספו בעתיד. רצוי לחתום על הסכם ממון משום שהסכם כזה עשוי לחסוך לצדדים עוגמת נפש רבה בשעת משבר, או עשוי לפתור בעיות בעניין חלוקת רכוש, במקרה של פירוד בעתיד.

הסכם ממון שנערך לקראת נישואין חייב לקבל אישור של ערכאה שיפוטית וזה יכול להיעשות בבית המשפט לענייני משפחה או בבית דין רבני או בפני עו"ד שהוא גם נוטריון. בהסכם יכולים הצדדים לקבוע תנאים וכללים ככל שנראה להם , אשר יחולו על הצדדים, והם אשר יחייבו אותם. הצדדים אף יכולים לשנות הסכם ממון במהלך הנישואין, אולם שינויו חייב להיעשות בכתב, והכרחי לקבל אישור של בית המשפט לשינוי המבוקש.