הסכמים

אלמן אשר מבקש לחיות עם חברתו לחיים, רשאי לערוך עימה "הסכם לחיים משותפים". הסכם זה יגדיר את יחסי הממון שלהם בתקופת חייהם המשותפים, ומה יהיה המצב המשפטי אם הם ייפרדו זה מזה. הם יוכלו להגדיר בהסכם מהו רכושם המשותף, ואיזה מהרכוש איננו משותף לשניהם. בדרך כלל מדובר ברכוש שכל אחד מהם הביא למערכת היחסים. הסכם זה מיועד להגן על רכושו של האלמן מפני תביעות שחברתו לחיים עלולה להגיש כידועה בציבור שלו. כך ניתן להגן על זכויותיהם העתידיות של הילדים ושל הנכדים.

אלמן מבוגר שמתעתד להתחיל לחיות עם ידועה בציבור, מוטב לו שיערוך גם צוואה, שבה הוא רשאי לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו, למשל, להוריש אותו לילדיו ולנכדיו. אם האלמן לא מעוניין לערוך "הסכם לחיים משותפים", הוא יכול לדאוג לחברתו בצוואתו.

כן. הסכם ממון מאפשר לבני זוג להגדיר ולקבוע את מהות היחסים שלהם וכן מהו רכוש משותף ומהו רכוש שאין לגביו שיתוף. הסכם שכזה נועד לפשט עניינים, במצב של פרידה של אחד ממישנהו . ללא הסכם, תהיה ידועה בציבור זכאית ל – % 50 מרכוש שנרכש במהלך החיים המשותפים, עם בן זוגה וזאת בתנאי שהיא תוכיח מעמד זה ותזכה להכרה בכך מצד ביהמ"ש. לעומת זאת עריכת הסכם עשוייה יכול להגן על אינטרסים עיסקיים וכלכליים של בן זוג שמעוניין בכך, כדי לחסוך מחלוקות בעתיד. כמו כן בהסכם, בני זוג רשאים וזכאים להחליט בין היתר, כי לגבי נכס מסויים יחולו ביניהם שיעורי בעלות לא שיוויוניים, וזאת למשל לנוכח יחסי השקעה שונים ביניהם בנכס מסויים.