חטיפת והגירת ילדים

ש: עד איזה גיל ניתן לתבוע עפ"י אמנת האג, להחזרת ילד חטוף?

ת: האמנה מתייחסת לחטיפה של ילדים מתחת לגיל 16. כך צויין בפסק דין של ביהמ"ש למשפחה בנהריה מיום 28.6.21 (תמ"ש 48050-04-21) : "לשם הכרעה בתובענה, על בית המשפט לבחון האם מדובר בקטינים מתחת לגיל 16 אשר הורחקו ממקום מגוריהם הרגיל, אגב פגיעה בזכויות משמורת של התובע, ואם התשובה לשאלה חיובית, יש לבחון אם מתקיים חריג מיוחד ונדיר, בשלו, אין להשיב את הקטינים לארץ מוצאם.".

ש: אשתי לשעבר חטפה את ילדינו הקטינים לישראל. אחד מן הילדים חזר בתשובה, ואני חושש כי המרחק בינינו והפער הדתי בינינו ישפיע לרעה על הקשר שלנו, אם יוחלט להשאיר את הילדים בישראל. האם ביהמ"ש יתייחס לסוגייה?

ת: ייתכן שכן. למרות שהנושא של הקשר עם הילדים הנחטפים, אינו נזכר באמנת האג. ביהמ"ש יתייחס אליו במסגרת בחינת הגנת "חשש חמור". כך, בפסק דין שניתן בביהמ"ש למשפחה בנהריה, ב-28.6.21 (תמ"ש 48050-04-21), והורה על החזרת שלושה קטינים שנחטפו לישראל, ע"י אימם: "התרשמתי כי הקטינה קשורה בעבותות לאימה. הקטינה כאימה, שומרת מסורת בעוד אחיה ואביה חילונים. הקשר בין התובע לקטינה סבל קשיים עוד טרם מקרה החטיפה. בנסיבות אלו ועל פי הדברים ששמעתי מפי הקטינה בלשכתי, קיים חשש ממשי כי אם הקטינה תישאר בישראל ייסתם הגולל על הקשר בינה ובין אביה. נסיבות אלו מצדיקות עוד יותר השבת הקטינים ל… – וזאת גם בהינתן כי טובת הקטינה תיבחן שם, על ידי הערכאות המוסמכות. ".

ש: עד כמה ביהמ"ש מתחשב ברצון של ילדים קטינים שנחטפו, בהליך שמתנהל עפ"י אמנת האג?

ת: רצון הילד מהווה טענת הגנה, שהורה חוטף רשאי להעלות במסגרת תביעה שמוגשת נגדו/ה, להחזרת ילדים קטינים חטופים, למדינת המקור. בבואו לבחון את החריג של "רצון הילד", ביהמ"ש ישמע את הילדים ויתרשם מתוך דבריהם, האם רצונם אכן אותנטי, וכן יתייחס למידת הבשלות והבגרות שלהם. בפסק דין שניתן ע"י ביהמ"ש למשפחה בנהריה ביום 28.6.21, (תמ"ש 48050-04-21), ביהמ"ש שמע את הילדים החטופים, והתרשם כי הם מושפעים מן האם החוטפת, כי עמדתם אינה עצמאית, ודחה את טענת ההגנה, של האם החוטפת, להימנע מהחזרתם, בגלל חריג "רצון הילד". כך מתוך פסק הדין: "אי אפשר היה שלא להתרשם כי הקטינים ביקשו, בחוסר נוחות ובמצוקה אמיתית לנסות ולרצות את הנתבעת, מבלי שהדבר באמת נובע מרצונם החופשי וכי מבחינתם … היא ביתם. מדובר בקטין בן כ-11 שנים וקטין בן פחות מ-10 שנים. לא התרשמתי מקטינים שרמת בגרותם מאפשרת גיבוש רצון עצמאי. התנגדותם כאמור לא הייתה דומיננטית אלא אמביוולנטית ונשענה על טיעונים ילדותיים שאין בהם ממש".

ש: אשתי לשעבר חטפה את ילדינו לישראל. היא טוענת כי החזרת הילדים לדנמרק, שם התגוררנו תגרום להם נזק, כי הם קשורים אליה והיא מעוניינת לחיות בישראל. האם טענת ההגנה שלה תתקבל בבית משפט?

ת: לא! ביהמ"ש בוחן האם החזרת הילדים למקום ממנו נחטפו מהווה עבורם סכנה. טענה כי הילדים קשורים להורה החוטף, וייגרם להם נזק אם יוחזרו נדחתה בפסק דין שניתן ביום 28.6.21 בביהמ"ש למשפחה בנהריה (תמ"ש 48050-04-21): " אין צורך להכביר מילים על היותה של … מדינה שאינה מסוג המדינות אשר בהן נשקפת סכנה לקטינים, אם בריאותית, אם נפשית, אם ביטחונית או אחרת. מדובר במדינה מתוקנת, אשר הרשויות בה מתפקדות ופועלות.  זאת ועוד, גם הנתבעת עצמה אישרה, כי בטענתה לנזק, כיוונה לכך שאין בכוונתה לשוב ל… ולקטינים ייגרם נזק באם תנותק מהם… טענה זו כאמור אינה יכולה לעמוד, מה גם שאין כל מניעה אובייקטיבית המונעת כניסתה ומגוריה של הנתבעת ב… בסמיכות לקטינים.".

ש: אשתי מעוניינת לצאת לבלגיה לבקר את הוריה, יחד עם הילדים הקטינים שלנו, בגלל המצב הבטחוני השורר בישראל. אני חושש שהיא לא תחזור לארץ, בסוף הביקור. במסגרת הליך ליישוב סכסוך, שהיא פתחה, היא פנתה לביהמ"ש בבקשה לאשר לה להנפיק דרכונים לילדים ולטוס לביקור משפחתי. אני מתנגד בתוקף. מה הסיכוי שביהמ"ש יקבל את הבקשה שלה?

ת: ביהמ"ש יבחן את הטענות שלכם, ועל פי רוב, ביהמ"ש יתנה את היציאה הקצובה בזמן, בתנאים, כדי להבטיח את חזרתם של הילדים הקטינים שלכם ארצה. כך, בפסק דין שניתן ביום 1.11.23, בביהמ"ש למשפחה בחיפה, (י"ס 1660-07-23), נדרשה האם, לשם הוצאת הקטינה מן הארץ והנפקת דרכון להפקיד בקופת בית המשפט ערבון בסך 150,000 ₪, במזומן או בהמחאה בנקאית או בערבות בנקאית, שתחולט באופן מיידי, לטובת האב, במידה ולא תשוב עם הקטינה בתום התקופה הקצובה, בת 30 יום (זמן הביקור). בנוסף, היא נדרשה להציג כרטיס טיסה חזור לארץ במועד של 30 יום ממועד היציאה, ולהגיש התחייבות ערוכה בתצהיר, כי היא תשיב את הקטינה ארצה, ולא תרחיק אותה בניגוד להוראות האמנה וחוק אמנת האג.

 ש: האם העובדה שבעלי היה מכור לסמים, יכולה לשמש טענת הגנה, של "חשש חמור", בתביעה עפ"י אמנת האג, שהוא הגיש נגדי להחזרת ילדינו הקטינים לארה"ב?

ת: לא! כפי שנקבע בפסק דין שניתן בביהמ"ש למשפחה בתל אביב ביום 19.3.23, (תמ"ש 19161-02-23), הגנת "חשש חמור" מתייחסת לסיכון  בחזרה למדינת המקור (אצלך-ארה"ב), ולא להורה. שימוש בסמים בעבר, או כל בעיה מסוג זה, הינה טענה שנוגעת לכישורים ההוריים של בעלך טענות מסוג זה אינן נדונות במסגרת תיק אמנת האג. טענות בזיקה לכשירות הורית, יידונו בהליך משמורת, או זמני שהות, בישראל (אם ייקבע שאין להחזיר את הילדים לארה"ב), או במדינת המוצא, ארה"ב, (אם התביעה של בעלך תתקבל).

ש: האם העובדה שבעלי שהה במוסד גמילה מסמים, במשך תקופה ארוכה, ואני טיפלתי בילדים, יכולה לשמש טענת הגנה, בעניין אי הפעלת זכויות המשמורת שלו, בתביעה שהוא הגיש נגדי עפ"י אמנת האג ?

ת: לא! אם מאז, הילדים חזרו להיות מטופלים גם על ידי בעלך, ולהתראות עמו, אז אין לכך משמעות. כך עולה מפסק דין שניתן בביהמ"ש למשפחה בתל אביב ביום 19.3.23, (תמ"ש 19161-02-23), שם האב החוטף העלה טענת הגנה לענין זה, בעניין אי הפעלת זכויות משמורת ע"י האם, אשר נדחתה ע"י ביהמ"ש. זאת, גם לנוכח העובדה כי הילדות הקטינות שלהם שבו להתגורר יחד עם האם, לאחר סיום תהליך הגמילה, והואיל ובישראל (לאחר אי ההחזרה על ידיו) האב ניהל מו"מ עם האם, גם בסוגיית המשמורת של הילדות, באופן שסותר את הטענה שלו.

ש: אשתי לשעבר, לקחה את בתנו הקטינה יחד איתה מבלגיה לישראל, לטענתה, כדי לבקר את אמה שנמצאת במצב בריאותי קשה, על ערש דווי. כבר חלפו 6 חודשים, והיא עדיין לא חזרה עם הילדה, בתירוצים שונים ומשונים. נמאס לי, והגשתי תביעה עפ"י אמנת האג. היא טוענת שאני "השלמתי" עם ההישארות של הילדה בישראל, כי הגשתי תביעה רק אחרי 6 חודשים. האם יש סיכוי שביהמ"ש יקבל את טענתה?

ת. התשובה תלוייה בכמות ואיכות הראיות שתוכל להציג בפני ביהמ"ש לכך שאתה לא השלמת (הסכמה לאחר מעשה) עם ההישארות של הבת שלכם בישראל (למשל: תכתובות ביניכם), ובכך שאשתך לשעבר, עשתה עליך מניפולציה כדי להרוויח זמן, והיטעתה אותך לחשוב כי בכוונתה לחזור לבלגיה. כך, בפסק דין שניתן ביום 25.9.24, בביהמ"ש למשפחה [תמ"ש (פ"ת) 29941-08-24], נדחתה טענת ההגנה של האם החוטפת, ל"השלמה" מצד האב, ונקבע כי: "היעדר נקיטת פעולה אקטיבית מצד התובע משך כארבע חודשים עד להגשת התביעה נעוצה באופן התנהלותה של הנתבעת, במהלך שהותה בישראל, עת דומה, כי למצער עד לנקודת זמן מסויימת, היא יצרה בהתנהגותה מצג כביכול היא עתידה לשוב עם הקטינה לארה"ב.".

ש: אני מתגוררת עם הבן הקטין שלי בן ה-12 באנגליה. הילד נסע לבקר את אביו בישראל, למשך חודש, אבל חלפו חודשיים וחצי והוא עדיין לא חזר. אני מנהלת מו"מ עם הגרוש שלי, להחזרת הילד אליי, בינתיים ללא הצלחה. אני לא נקטתי עדיין הליך עפ"י אמנת האג, כי אני מנסה להימנע מהליך משפטי, לטובת הילד. האם אני פועלת נכון?

ת: מובן כי לאחר ההלם שקיבלת מאי החזרת הילד אלייך בתום הביקור שלו, כי את תנסי להחזיר אותו לאנגליה אלייך, בדרכי שלום. עם זאת, עלייך להבין שהזמן אינו פועל לטובתך, ויכול להיות שאבי הילד מנסה "להרדים" אותך, כדי שחלון הזמן להגשת התביעה נגדו עפ"י אמנת האג להחזרת ילד חטוף (12 חודשים) יחלוף. במילים אחרות, אין מניעה לנסות להגיע להסכמה, עם הגרוש שלך, לגבי החזרת הילד, בתוך חודשים ספורים ואם לא, להגיש תביעה במהירות. כמו כן, יש אפשרות להחזרה מרצון, במסגרת ההליך המשפט, כך שגם זו אופציה שעלייך לשקול.

ש: אשתי חטפה את ילדינו הקטינים (בני שנתיים ו-4) מאוסטרליה לישראל. הם התגוררו יחד עמנו מאז לידתם באוסטרליה. במסגרת הליך משפטי עפ"י אמנת האג שנקטתי בו, אשתי טוענת כי העובדה שבמשך חיי הילדים עברנו ממקום למקום (בתוך אוסטרליה), מוכיחה שאין לילדים מקום מגורים קבוע, ולכן ההגעה שלה איתם לישראל, אינה מהווה חטיפה. האם יש סיכוי לטענה שלה להתקבל?

ת: לא! הטענה שלה שניסיתם לשנות מקום מגורים, מספר פעמים, (בתוך אוסטרליה), אינה רלבנטית. בהליך עפ"י אמנת האג, ביהמ"ש יבדוק בתחילה מהו מקום מגוריו "הרגיל" של הקטין, עפ"י סעיף 4 לאמנה. כלומר, ביהמ"ש יבדוק עפ"י הנסיבות של המשפחה שלכם, היכן התגוררתם בפועל. מדובר במבחן עובדתי "טהור" ("Pure Fact"), שבמסגרתו נדרש בית המשפט לערוך בחינה מקיפה, הכוללת, בין היתר, את כוונת ההורים, לרבות בראי מארג החלטותיהם, אך זאת בפריזמה עובדתית ולא כרכיב חיצוני [תמ"ש (פתח תקווה) תמ"ש 29941-08-24].