משמורת, הסדרי ראייה וקשר

לא! הסכם הגירושין היתנה את השתתפותו הכספית של האב בכך שמדובר בהוצאות רפואיות חריגות. לא היתה ההתייחסות בהסכם לתרופות ו/או טיפול תרופתי אלטרנטיבי, ומכאן שהכוונה היתה לטיפול רפואי קונבנציונאלי. בהתאם לכך, האב אינו מחוייב לשלם עבור מחצית מהטיפולים המשלימים או התרופות המשלימות, ולממן את העדפותיה הטיפוליות של אשתו לשעבר.

יודגש, כי אם מניסוח תנאי ההסכם היה עולה כי טיפולים משלימים נכללים כהוצאות רפואיות חריגות, הרי שהיה על האב לשלם בהתאם.

הוצאות החינוך הרגילות הכלולות בדמי המזונות עבור הקטין כוללות הוצאות שוטפות.

לגבי צרכים מיוחדים, יתכן שהסכם/פסק הדין לגירושין מתייחס באופן פרטני להוצאות חריגות מעין אלו. ברם, במידה ולקטין ישנם צרכים מיוחדים, מפני שהוא למשל, סובל מהפרעת קשב או דיסלקציה או קשיי לימוד והוא נזקק לשיעורים פרטיים בשל כך, או לשיעורי עזר במסגרת מיוחדת, והקטין לא אובחן לפני כן, כבעל צרכים מיוחדים או שהסכם/פס"ד הגירושין לא התייחס לנושא. או אז, במידה וההורה הלא משמורן מסרב להשתתף בהוצאות אלו יהא על ההורה המשמורן לנקוט בהליך משפטי. ההורה המשמורן יוכל להגיש תביעה להגדלת מזונות קטין ולבסס את התביעה על צרכיו המיוחדים או החריגים של הקטין.

אישה גרושה איננה זכאית למזונות לאחר גירושיה, אך כאשר היא נאלצת להפסיק לעבוד, או להפחית את שעות עבודתה, כדי להקדיש את זמנה לטיפול בילד בעל צרכים מיוחדים, אזי היא יכולה לתבוע מאביו של הילד, כיסוי של חלק מההוצאות הכרוכות בדבר, כמו הוצאות הנסיעה שהיא מוציאה כדי להסיע את הילד לביה"ס המיוחד. היא תהיה זכאית להחזר של חלק מההוצאות, אם לא להחזר של כל ההוצאות הכרוכות בדבר.

נראה שכן. זאת, משום שעל הסירוב להיות הגיוני בנסיבות העניין. ניתוח פלסטי קוסמטי אינו ניתוח לשם הצלת חיים, והסכמה צריכה להתקבל לפני קיומו, מראש, על פי המצוין בהסכם הגירושין. ברם, אם, למשל, הסכם הגירושין היתנה את הסכמת האב בהכנת חוות דעת רפואית מתאימה, ופסיכולוג היה מביע דעה מקצועית לפיה, הנערה עלולה לסבול מנזק רגשי חמור אם לא תנותח, אזי המצב היה שונה.

נראה שלא. השתתפותו של האב בהוצאות רפואיות חריגות של בתו עשוייה להיות מותנית בהסכמתו, כלומר, עליו להסכים ביחס לטיפול העתידי, כתנאי להשתתפותו במימון הטיפול. אולם, קיימים מקרים בהם בלתי ניתן להודיע

מראש, על טיפול רפואי דרוש, למשל, כאשר קורה מצב חירום. במצב שכזה, סירובו של האב להסכים להשתתף בהוצאות הטיפול לא יהיה מוצדק.

לא! לבעל לשעבר/אב אין חופש מוחלט להחליט על סירוב לטיפול רפואי. כאשר הוא מפעיל את זכות הסירוב שלו, לטיפול מסויים, עליו לנהוג בתום לב ומשיקולים ענייניים, ולא מתוך קמצנות או נקמנות כלפי אשתו לשעבר/האם

נראה שלא. השתתפותו של האב בהוצאות רפואיות חריגות של בתו עשוייה להיות מותנית בהסכמתו, כלומר, עליו להסכים ביחס לטיפול העתידי, כתנאי להשתתפותו במימון הטיפול. אולם, קיימים מקרים בהם בלתי ניתן להודיע מראש, על טיפול רפואי דרוש, למשל, כאשר קורה מצב חירום. במצב שכזה, סירובו של האב להסכים להשתתף בהוצאות הטיפול לא יהיה מוצדק.

לא! הסכם הגירושין היתנה את השתתפותו הכספית של האב בכך שמדובר בהוצאות רפואיות חריגות. לא היתה ההתייחסות בהסכם לתרופות ו/או טיפול תרופתי אלטרנטיבי, ומכאן שהכוונה היתה לטיפול רפואי קונבנציונאלי. בהתאם לכך, האב אינו מחוייב לשלם עבור מחצית מהטיפולים המשלימים או התרופות המשלימות, ולממן את העדפותיה הטיפוליות של אשתו לשעבר.

יודגש, כי אם מניסוח תנאי ההסכם היה עולה כי טיפולים משלימים נכללים כהוצאות רפואיות חריגות, הרי שהיה על האב לשלם בהתאם.

עלייך להגיש בקשה לבית משפט למשפחה לתת צו שמורה לבית החולים לבצע את הניתוח על בסיס ההסכמה שלך בלבד, יהיה עלייך לצרף לבקשה שלך מסמכים רלבנטיים מבית החולים ותצהיר שמתייחס לחוסר האפשרות שלך ליצור קשר עם האב, לרבות נסיונות כושלים לעשות כן.