נישואין וגירושין

ניתן להסתפק בדיין אחד.

כן! שאם לא כן הדבר יהווה עילה לביטול פסק הדין, כפי שביהמ"ש העליון פסק בשנת 2004. שם, ביהמ"ש העליון ביטל פסק דין, שניתן ע"י בית הדין הרבני בפתח תקווה, משום שהרכב הדיינים שהחל בשמיעת הוכחות בתיק התחלף במהלך ישיבות הדיון בתיק.

על פי כללי הטוענים הרבניים (סדרי דין בבית הדין המשמעתי), משנת 1999, ניתן להגיש קובלנה נגד טוען רבני. ובית הדין המשמעתי יחליט האם הקובלנה נגד הטוען הרבני הינה מוצדקת, ומהו הצעד המשמעתי, שיש לנקוט בו נגד אותו טוען רבני, אם בכלל.

כן! קיימת אפשרות לעתור לביטול החלטת בית הדין הרבני, ע"י הגשת בקשה לבית הדין האזורי אשר נתן את ההחלטה הנ"ל. אפשרות אחרת היא להגיש לבית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית הדין האזורי. כמו כן, רצוי להגיש במקביל בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית הדין, עד למתן החלטה בערעור, באם הרשות לערער תינתן, ועד להכרעה בערעור.

כן! עפ"י חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), משנת 1956, אם בית הדין מגיע למסקנה, כי האשה הביאה ראיות מספיקות להוכחת מעשה ניאוף של בעלה, וקיים סיכוי טוב לכך שהיא תצליח בתביעתה לגירושין בבית הדין, אזי, רשאי בית הדין להורות גם על עיכוב יציאתו של הבעל מן הארץ, אם קיים "חשש ממשי" שיציאתו לחו"ל תגרום לעיגונה של האשה כתוצאה מכך.

לא. ישנן שתי דרכים בהן בית דין קונה סמכות לדון במשמורת הילדים. האחת, כאשר נושא המשמורת נכרך לתביעת הגירושין המוגשת לבית הדין, בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, ובתנאי שלא הוגשה קודם לכן תביעה למשמורת קטינים לבית המשפט לענייני משפחה. יוער, כי על תביעת הגירושין להיות כנה, ועל הכריכה להיעשות כדין ולהיות כנה אף היא בכדי שסמכות ביה"ד תחול.

הדרך השנייה, להקניית הסמכות לביה"ד הינה מכוח הסכמה של הצדדים להתדיין בפני ביה"ד בעניין זה, עפ"י סעיף 9 לחוק בתי דין רבניים. הסכמת הצדדים להקנות סמכות לבית הדין, כאן בעניין משמורת הילדים, יכולה להיות מפורשת או משתמעת. אולם, כדי להקנות לבית הדין הרבני סמכות להמשיך ולדון בעניין משמורת הקטינים בעתיד, דהיינו "סמכות נמשכת" צריך שבית הדין ידון באופן מהותי לגופה של תביעת המשמורת.

כן! הגשת תביעת גירושין, ע"י בעל, אין בה, כשלעצמה, כדי לשלול או כדי לגרוע מזכותה של אשה למזונות. אשה זכאית למזונות מבעלה, כפועל יוצא מנישואיהם, אלא אם בעלה מצליח להוכיח עילה מוכרת עפ"י דין, לשלילת זכאותה.

כן! עליך להגיש תביעה בבימ"ש או בבי"ד, ולבקש לבטל את הסעיפים הרלבנטיים בהסכם הגירושין, בגלל הפרה, ולחילופין לעתור לפרשנות ההסכם, לאור ההתנהגות הנפסדת כלפיך, אשר מנוגדת להסכם.  על פי סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין…".

אם לפי לשון או רוח ההסכם ביניכם,  הותנה בפירוש כי מתן הכספים לבן, תלוי בהתנהגותה של גרושתך ו/או בהתנהגות הבן ואם בהסכם יש הסכמה/התחייבות שגרושתך תגדל את בנך לכיבוד אביו, לפיכך אם מתרחשת הפרה של תנאים אלה, אזי בכפוף להוכחת טענה זו, ההתחייבות הכספית שקיבלת על עצמך ניתנת לביטול. במילים אחרות, ההתחייבות שלך לתת מתנה כספית לבן שלך, ניתנת לביטול, לנוכח הפרת התחייבות מצד גרושתך ו/או לנוכח יחס מחפיר מצד בנך.

סיכויי הערעור קלושים. אם ניתנה הסכמה לדיון בפני הרכב של שניים, ולאחר שניתנה החלטה שלא נשאה חן בעינייך, את החלטת לטעון כנגד חוקיות הרכב הדיינים, ואף לכפור בסמכות בית הדין, בנסיבות אלה, את מושתקת, ולא יינתן לך להעלות טענות, הן כנגד סמכות בית הדין, הואיל וטענה זו לא נטענה מלכתחילה, והן כנגד ההרכב החסר של הדיינים, הואיל וניתנה מצידך הסכמה לקיום הדיון בהרכב חסר. כך נקבע בענין דומה, ע"י בית המשפט העליון.

לא! אם מתנהל הליך, ולא ניצלת את ההזדמנות הראשונה, בתחילתו, לטעון כי לבית המשפט למשפחה אין סמכות, אינך רשאי בעיצומו של ההליך ולאחר שכבר התקיימו דיונים בתיק, וניתנו החלטות, להשמיע טענה של חוסר סמכות, וכל זאת, בגלל שהחלטות של ביהמ"ש למשפחה, אינן לטעמך.