סיבות הנובעות מרגשות נקמה ונטירה לא יכולות להיות מועלות בבית המשפט כסיבה להתנגדות. הסיבה הלגיטימית-המוצדקת והעיקרית שניתן להעלות בהתנגדות למעבר קטין לחו"ל היא שמעבר זה מנוגד לטובתו של הילד. זאת, מכיוון שהמעבר לחו"ל יוביל לפגיעה ביחסים בין ההורה הלא-משמורן עם הקטין (וכן עם משפחתו המורחבת של הקטין מצד ההורה הלא משמורן כגון: סבא, סבתא). מעבר לחו"ל של הקטין, יקשה מאוד יחסית (מבחינה לוגיסטית וכספית) על שכיחותם וקיומם של הסדרי ראייה בין הקטין להורהו הלא משמורן, לעומת מצב בו הקטין ימשיך להתגורר בישראל. הורה המקיים שר משמעותי ורצוף עם הילד יוכל לטעון כי מעבר הקטין לחו"ל יגרום לילד לנזק רגשי בלתי הפיך, ולכן אינו משרת את טובתו של הקטין, קרי אינו ממלא את "עקרון טובת הילד".

הורה המתנגד למעבר ילדו הקטין לחו"ל, יכול לטעון כי תוכניותיו של ההורה האחר (המשמורן) לעקור את הקטין מסביבה מוכרת בה השתלב אינה מהווה את טובת הקטין מבחינה חינוכית, כלכלית, דתית, תרבותית, חברתית, משפחתו המורחבת של הקטין הנמצאת בישראל.