גרושתי חטפה את הבת הקטינה שלנו, בת ה-10, מקנדה לישראל, ולאחר 6 חודשים, שבהם ניהלתי איתה משא ומתן, כדי לנסות לשכנע אותה לחזור הביתה עם הילדה, נאלצתי להגיש נגד גרושתי, תביעה להחזרת הקטינה החטופה. גרושתי, כעת טוענת, בחלוף חצי שנה של שהייה בישראל, כי מרכז חייה של הבת בישראל, כי ישראל הינה מקום המגורים הרגיל שלה, וכי לפיכך, אין לקבל את התביעה שלי ולהחזיר אותה לקנדה. האם ניתן להדוף טענה שיקרית זו?
מאת: דיאנה שאלתיאל•פורסם בתאריך: 29 מרץ, 2022כן! הגישה בישראל, לבחינת שאלת מקום המגורים הרגיל, של קטין, מאמצת את הגישה, אשר משלבת, בין כוונת ההורים, לבין המציאות, מנקודת מבטו של הקטין.
אין אפשרות לשנות מקום מגורים של קטין, אם אחד מן ההורים אינו מסכים לכך (מלכתחילה) או משלים (בדיעבד) עם כך, ובית משפט לא קבע אחרת, בהחלטה.
כפי שגם צויין בתיק ע"מ (מחוזי ב"ש) 121/07:" … מקום מגורים רגיל לא ישתנה כשאין הסכמה משותפת בין ההורים בנוגע לזניחת מקום המגורים הקודם, והחלפתו באחר. מכאן שמגורים זמניים, במקום מסויים, אינם משנים את "מקום מגוריו הרגיל" של הקטין, גם אם הוא מצוי בו פיזית עובר להרחקה. ".