כן. ביהמ"ש משתדל לפגוע כמה שפחות בזכותו של הקטין לקיים קשר עם הורהו הנשאר בארץ.
בימ"ש מוסמך לקבוע הסדר ראייה חדש בין הקטין להורה שנותר בישראל, אשר יתווה את תכיפות הקשר ואמצעי הקשר, ובכלל זה לנקוב במי מבין ההורים ישא בהוצאות קיום הקשר כנ"ל.
לכן, כאשר ביהמ"ש מתיר הגירת קטין לחו"ל (לזמן קצר או לאורך זמן) הוא יכול להתנות את המעבר לחו"ל במתן ערבויות להבטחת קיום החלטותיו. למשל, כאשר ניתן צו קיום זכויות ביקור (להסדרי ראייה) הוא יוכל להיות מותנה בתנאים דלקמן:
- דרישה להפקדת כתב עירבון או ערובה (סכום כספי).
- השגת הכרה בצו להסדרי ראייה ע"י בית משפט במדינת ההגירה בחו"ל במסגרת "צו מראה" או בצו מקביל ביחס לזכויות הביקור בעניין הקטין או ביחס לחינוכו. כמו כן, ניתן לקבוע כי ברגע שהתנאי הנדרש ממולא, ניתן יהיה לשחרר את העירבון/הערובה הכספית ולהחזירה למפקיד.
- התחייבות אישית (קרי, הבטחה בצורת תצהיר לביהמ"ש אותה ניתן לממש) למשל: לאפשר קיום הסדרי ראייה להורה הנותר בישראל, אולם בדרך כלל הסכמים מאושרים ע"י נוטריון וכן "צווי מראה" הינם יעילים ואכיפים יותר מהתחייבות מסוג זה.