ככלל, בתי המשפט למשפחה נוטים להימנע מאכיפת סעיפי שיפוי בהסכמי גירושין. זאת, משום שביהמ"ש העליון הטיל הגבלה על אכיפת סעיפי שיפוי, בקובעו שוב ושוב, תנאי שכזה בהסכם, יופעל, רק אם מצבה הכלכלי של האם מבוסס, אחרת הטלת שיפוי עלולה להיות על חשבון הילדים כתוצאה מן ההרעה או ההכבדה הכספית שתוטל על אמם.

ברם, המצב שונה כאשר צד שלישי, למשל ערב, מגיש תביעה. למרות שבתי המשפט למשפחה, אשר קמו באמצע שנות ה-90 חדלו לאשר ערבויות של צדדים שלישיים לשיפוי אחד הצדדים, במקרה של הפרת הסכם גירושין, בתי משפט יאכפו ערבויות מעין אלה, שכבר אושרו ע"י בימ"ש, והפכו לחלק מפסקי דין לגירושין. בהתאם לכך, אב שנתבע להגדלת מזונות המהווה הפרה של הסכם גירושין, יוכל לנקוט הליכים משפטיים נגד נותני הערבות להסכם.  האב יוכל לבקש מביהמ"ש, להורות על הערב/ים לשלם את הפרשי המזונות, שהוטלו עליו בערבות התביעה להגדלת דמי המזונות שהגישו הקטינים.