ש: עד כמה ביהמ"ש מתחשב ברצון של ילדים קטינים שנחטפו, בהליך שמתנהל עפ"י אמנת האג?

ת: רצון הילד מהווה טענת הגנה, שהורה חוטף רשאי להעלות במסגרת תביעה שמוגשת נגדו/ה, להחזרת ילדים קטינים חטופים, למדינת המקור. בבואו לבחון את החריג של "רצון הילד", ביהמ"ש ישמע את הילדים ויתרשם מתוך דבריהם, האם רצונם אכן אותנטי, וכן יתייחס למידת הבשלות והבגרות שלהם. בפסק דין שניתן ע"י ביהמ"ש למשפחה בנהריה ביום 28.6.21, (תמ"ש 48050-04-21), ביהמ"ש שמע את הילדים החטופים, והתרשם כי הם מושפעים מן האם החוטפת, כי עמדתם אינה עצמאית, ודחה את טענת ההגנה, של האם החוטפת, להימנע מהחזרתם, בגלל חריג "רצון הילד". כך מתוך פסק הדין: "אי אפשר היה שלא להתרשם כי הקטינים ביקשו, בחוסר נוחות ובמצוקה אמיתית לנסות ולרצות את הנתבעת, מבלי שהדבר באמת נובע מרצונם החופשי וכי מבחינתם … היא ביתם. מדובר בקטין בן כ-11 שנים וקטין בן פחות מ-10 שנים. לא התרשמתי מקטינים שרמת בגרותם מאפשרת גיבוש רצון עצמאי. התנגדותם כאמור לא הייתה דומיננטית אלא אמביוולנטית ונשענה על טיעונים ילדותיים שאין בהם ממש".