כאשר האם הינה יהודיה ונשואה כדמו"י, לבעל יהודי , בית המשפט לא יצווה על הבעל או על האב הנטען, לערוך בדיקות גנטיות ( ד.נ.א. ), לצורך הוכחת האבהות וזאת בשל האפשרות שהיתר או צו לביצוע בדיקה שכזו, עלול לממזר את הילד (לגרום להפיכת הילד לממזר) . במילים אחרות צו שכזה לא יינתן מפאת עקרון "טובת הילד", גם אם האישה והבעל ו/או האב הנטען, מסכימים לערוך בדיקה זו. על פי הדין העברי, ילד אשר נולד לאישה יהודיה ונשואה, אשר נישאה כדת משה וישראל, אך נולד מחוץ לנישואין, נחשב כ"ממזר" . לעומת זאת , כאשר האם היא יהודיה רווקה, והגבר אשר מיוחסת לו האבהות הוא רווק או נשוי, אזי אין מניעה לבצע בדיקה לסיווג רקמות, כדי להוכיח או לשלול את זהות האב. סירובו של גבר אשר מיוחסת לו אבהות, להשתתף בבדיקת רקמות, עלול לפעול לחובתו. בית המשפט מוסמך ורשאי לתת פסק דין, אשר מצהיר, שהוא האב אף ללא השתתפותו בבדיקה , וזאת לאחר ששמע ראיות, שיש בהן כדי להצביע על העובדה שאותו גבר, הוא אביו של הילד.