בנסיבות מסויימות, ההורה הנפגע נוטל סיכון, אם הוא משתהה בהגשת תביעה וזאת משום שההורה החוטף עשוי להשתמש בהגנה של השלמה או הסכמה, באם יינקטו הליכים, עפ"י אמנת האג , בעתיד.

במצב זה, רצוי להגיש תביעה להחזרת הילד לחו"ל, מוקדם ככל האפשר, ולא לנקוט באסטרטגיה משפטית אחרת, שעלולה להתפרש כהשלמה עם הימצאות הקטין בישראל .

פסק דין שניתן בערעור, בפרשת לייבוביץ, ע"י בית המשפט העליון בשנת 1993, ממחיש את העניין. ההורים היו אזרחים ישראלים, אשר חיו בארה"ב, שם נולד בנם. האב נהג לשהות תקופות ארוכות בישראל, כאן היו בבעלותו נכסים, והוא נהג לשלב עבודה עם ביקורים של משפחתו בארץ . במהלך אחד מביקוריו בישראל, האם הגיעה לארץ עם הבן, בלי ידיעתו של האב ובלי הסכמתו, ופתחה בהליכים משפטיים בעניין משמורת הבן ומזונותיו בישראל. האב הגיש את כתב הגנתו, והגיש שתי תביעות בבית הדין הרבני – האחת לשלום בית, והשניה להכריז על אישתו כעל "מורדת". יצויין כי, הוא ראה את בנו באופן סדיר.

הוא פתח בהליכים עפ"י חוק אמנת האג, להחזרת ילדו לארה"ב, כ – 10 חודשים לאחר החטיפה הנטענת , וטען שהוא לא היה מודע לקיומה של האמנה, עקב ייעוץ משפטי לקוי.

בית המשפט המחוזי , אשר – לפני הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה – היה מוסמך לדון בענייני חטיפת ילדים , קיבל את תביעתו של האב וציווה על החזרת הילד לארה"ב. האם ערערה לבית המשפט העליון, וזכתה. נפסק, שהתנהגותו של האב הוכיחה שהוא השלים עם חטיפת הבן לישראל. האב ידע שפעולתה של האם היתה בלתי חוקית, כבר שבועיים לאחר מעשה החטיפה, אך הוא השהה את נקיטת ההליכים להחזרת הבן לארה"ב, במשך 10 חודשים, לאחר מעשה החטיפה, השלים עם הסטאטוס קוו, ופעל במסלול אחר בבתי המשפט הישראלים. כך פסק בית המשפט העליון.

ביהמ"ש קבע עוד כי, האב שכר את שירותיו של עו"ד מיומן בדיני משפחה, ולא יעלה על הדעת שהוא לא היה מודע להליכים האפשריים בענייני חטיפת ילדים . בשל ההשלמה של האב, ביהמ"ש יכול היה להפעיל שיקול דעת רחב יותר, וקבע שטובת הילד חייבה את הישארותו בישראל.

בית המשפט סיכם את עקרון ההשלמה באומרו כי, כדי להשלים, ההורה חייב להיות מודע לחטיפה של הילד, ובאופן כללי, לזכויותיו כלפי ההורה החוטף, אבל אין חובה עליו לדעת, על אמנת האג או על פרטי הפרטים של ההליכים המשפטיים שניתן לנקוט .

הסקת מסקנה בדבר השלמה, לא היתה תלויה בכך שחייבת לחלוף שנה, כפי שהאב טען. הורה יכול להשלים עם מעשה החטיפה, גם לפני חלוף התקופה של השנה , שנקבעה באמנה.