הכלי היעיל ביותר למניעת חטיפת קטין ע"י אחד מהוריו, בו יכול לנקוט ההורה החושד בחטיפה אפשרית של ילדו הקטין, הוא הגשת בקשה לביהמ"ש במדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל של הקטין לקבלת הצווים הבאים:
- צו לעיכוב יציאתו של הקטין מן הארץ:
צו זה בא למנוע מהקטין לצאת את הארץ מכל גבול אפשרי שלה. צו זה ניתן להשגה במעמד צד אחד (ללא ידיעת הצד האחר עד לקבלת הצו). ברגע שבית משפט ישראלי למשפחה מורה על עיכוב יציאה של קטין מישראל, גם במעמד צד אחד, הצו מועבר באופן מיידי למשטרת הגבולות בשדות התעופה ובכל נקודות היציאה מהמדינה.
- צו המורה להורה האחר החשוד בחטיפה להפקיד את דרכונו של הקטין בבית המשפט, או במשרדו של עורך דינו.
- צו המורה על הוצאת הקטין מחזקתו של ההורה האחר ע"י שירותי הרווחה (פקיד סעד) כאשר קיים חשד חמור כי החטיפה היא בלתי נמנעת.
- צו מניעה לצו משמורת קיים כך שהוצאת קטין מהווה אוטומטית ביזיון בית משפט.
- צו הקובע ערבויות כספיות ביחס לזכויות ביקור בחו"ל לפני שהורה לא משמורן המתגורר בחו"ל יהיה רשאי לנסוע עם ילדו הקטין לשם קיום ביקור/הסדר ראייה אצלו במדינה בה הוא מתגורר בחו"ל, ועל מנת להבטיח את שובו של הקטין ארצה בתום הביקור/הסדר הראייה.
- צו הקובע ערבויות כספיות נדיבות ו/או "צו מראה" כתנאי מקדים למתן היתר הגירה להורה עם ילדו הקטין בחו"ל, במקרה בו ההורה המשמורן קיבל היתר כנ"ל ואילו ההורה הלא משמורן חושש פן ההורה המהגר לא יאפשר לקטין להגיע לישראל לקיום הסדרי הראייה/ביקורים עמו.