השיקול המכריע יהיה שיקול "טובת הילד". בית המשפט העליון פסק כי ההחלטה אם קשר מתמשך של הילד עם ההורים הביולוגיים שלו עולה בקנה אחד עם "טובת הילד", תיעשה לאחר הערכת הנושאים האלה: (א) צרכיו של הקטין ורצונותיו; (ב) מערכת היחסים הקיימת בין הקטין ובין הוריו הביולוגיים; (ג) היכולת של ההורים הביולוגיים להתגבר על "קשר הדם" ולאפשר לקטין להשתקם במשפחתו המאמצת.

כאשר לא מתקיים קשר כלשהו בין הקטין ובין הוריו הביולוגיים, האימוץ נחשב ל"סגור". כאשר נשמרת מידה מסוימת של קשר בין הקטין ובין הוריו הביולוגיים, האימוץ נחשב ל"פתוח".