ככלל, צו אימוץ לא יינתן עפ"י חוק אימוץ ילדים- 1981, אלא אם שני ההורים הביולוגיים מסכימים. במקרים נדירים, בית משפט עשוי להכריז שילד הינו " בר-אימוץ", אפילו בלי הסכמה . לכן באם נערה , קטינה , יולדת וזמן קצר לאחר מכן היא נותנת את האישור הנדרש בכתב , אזי התינוק יימסר למשפחה אומנת והיועץ המשפטי לממשלה פונה לביהמ"ש לעינייני משפחה בבקשה להכריז על הילד כ"בר – אימוץ". האב הביולוגי זכאי ורשאי לנקוט בהליכים שתכליתם, לקבל לידיו את התינוק .בית המשפט חייב לבדוק האם קיימות נסיבות יוצאות מן הכלל, להכרזת הילד כ"בר-אימוץ" , וזאת למרות ההתנגדות של אחד מהוריו. במצב שכזה בית המשפט נוהג למנות פקיד/ת סעד , כדי להעריך ולבחון את המצב , את נסיבות המקרה ואת האב ומסוגלותו ההורית. נסיבות יוצאות דופן אשר מאפשרות לבית המשפט להצהיר שהילד "בר-אימוץ", למרות סירוב של אחד מהוריו הביולוגיים, מתקיימות ,כאשר הורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שמצבו או התנהגותו ישתנו בעתיד או שסירובו להסכים בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית. ( למשל: במקרה שילד נולד בנסיבות של אונס ואביו
( האנס) מבקש לקבלו לרשותו).