אמנת האג עצמה אינה מגדירה את המושג "מקום מגורים רגיל" ולא מוזכר בה משך זמן מינימאלי שעל ילד לשהות במדינה כדי שזו תיחשב כמקום מגוריו הקבוע. עקרונות האמנה מאידך ברורים ביותר: הורה יחיד אינו יכול על דעת עצמו לשנות את המדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל של ילד. ההחלטה על שינוי מקום מגורים רגיל ממדינה אחת לאחרת חייבת להיות הדדית, כלומר, מוסכמת ע"י שני הוריו של הילד המדובר. ברגע שההחלטה מתקבלת, המדינה "החדש" יכולה להפוך במהירות רבה למקום מגוריו הרגיל של הילד למטרות אמנת האג.