בפועל, האדם אשר בדרך כלל נוקט הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג הוא ההורה "הנחטף" "הנותר מאחור", דרך הרשות המרכזית של מדינת "המוצא", למרות האמנת האג מאפשרת גם לאחרים לנקוט הליכים משפטיים על פיה.
אמנת האג קובעת כי: "כל אדם, מוסד או גוף אחר הטוען כי ילד הורחק או לא הוחזר תוך הפרת זכויות משמורת, רשאי לפנות אל הרשות המרכזית שבמקום מגוריו הרגיל של הילד או אל הרשות המרכזית של כל מדינה מתקשרת אחרת, בבקשה לסייע להחזרתו של הילד". בדרך כלל, הפונים הם יחידים בעלי "זכויות משמורת" או "זכויות ביקור", אולם, כאמור, כל אדם (כולל הילד עצמו אם הוא מבוגר דיו), מוסד או גוף (למשל רשות הרווחה המקומית או בימ"ש) יכולים לפנות, כל עוד הרחקתו או אי החזרתו של הילד הינה "לא כדין" כמשמעותו בסעיף 3 לאמנה (ר' סעיף 8).