חטיפת והגירת ילדים

כן! במקרה שנדון בביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב, האם, שהיתה גיורת, חתמה על הסכם גירושין, שאושר ע"י בית דין רבני אזורי, ושאוחד לתוך פסק הדין שניתן ע"י ביה"ד. בהסכם המקורי שנחתם ע"י הצדדים נכתב, שביהמ"ש לענייני משפחה ידון בכל סכסוך עתידי שיתגלע בין הצדדים. ואולם, לפני שההסכם אושר ע"י ערכאה שיפוטית, הוא שונה בכתב יד, באופן שהמילים "ביהמ"ש לענייני משפחה" הוחלפו ע"י המילים "ביה"ד הרבני". שני הצדדים חתמו על השינוי, אך האישה לא היתה מיוצגת אז ע"י עורך דין, בעוד שבעלה היה מיוצג. בהסכם נכתב גם, שאם האישה תרצה להגר לחו"ל עם הילדים, שאלת המשמורת בכללותה תיפתח לדיון מחודש.

מאוחר יותר, הילדים הגישו בביהמ"ש לענייני משפחה תביעת הגירה עצמאית, באמצעות אמם, כאפוטרופוס הטבעי שלהם. האב טען, שביהמ"ש לענייני משפחה היה חסר סמכות לדון בתביעה, ושהסמכות היתה נתונה לביה"ד הרבני.

בהחליטו לטובת הילדים, ביהמ"ש לענייני משפחה פסק, שלילדים היתה זכות חוקתית להגיש תביעה עצמאית משל עצמם, ושהם לא היו מנועים מלעשות זאת בגלל הסכם הגירושין שנחתם ע"י הוריהם, שבו נכתב כי סכסוכים בעניין הילדים יידונו ע"י ביה"ד הרבני.

הערת העורך:

ההחלטה שנויה במחלוקת מכמה טעמים. האחד, ילדים שגילאיהם 5 ו – 7 הם צעירים מכדי להיות מסוגלים לגבש דעה עצמאית משל עצמם בנושא הגירה. השני, למרות שהזכות להגיש תביעה היא זכות חוקתית, ולמרות שהזכות להגר היא חלק מחופש הבחירה ומחופש התנועה של כל אדם, אף על פי כן, הזכות של קטין רך בשנים להגר, איננה זכות יסוד, אלא היא זכות נגזרת מזכותו של הורהו המשמורן להגר, ואין זכות זו גוברת על זכויות היסוד של אב להיפגש עם ילדיו ולקיים עימם קשר שוטף.

כן! אתה יכול להגיש בעת ובעונה אחת שתי תביעות בבית המשפט לענייני משפחה שבתחום שיפוטו מתגוררת בתך – אחת מהן היא תביעת משמורת, והתביעה השניה היא תביעת הגירה. יש להדגיש כי רצונותיו ודעותיו של קטין שהוא בן 10 שנים לפחות, הינן בעלות משקל על ההחלטה של בית המשפט בנושאי המשמורת וההגירה.

במקרים הנדירים בהם לבית הדין הרבני מוקנית סמכות לתת הוראות ביחס למעבר או הגירה של קטינים לחו"ל, ביד"ר יראה על פי רוב את "טובת הקטין" בהישארותו בישראל, שם צרכיו הרוחניים, הדתיים והחינוכיים ימולאו כראוי. יחד עם זאת, אם הקטין הנו בגיל הרך, כלומר מתחת לגיל 6, מקובל להשאיר אותו עם אמו, גם אם היא מעתיקה את מקום מגוריה לחו"ל. זאת, בתנאי שהאם תבטיח כי הקטין יוחזר לישראל בזמן בו יתחיל ללמוד בבית הספר. במקרה שהובא בפני בית הדין הרבני אכן נקבע כי במקרה בו האם תיתן ערובה להבטחת החזרתו של הקטין לישראל, כאשר תגיע שעתו להתחיל את לימודיו בבית הספר, האב לא יוכל להתנגד לבקשת האם להעתיק מקום מגורים לחו"ל.

באופן עקרוני ביהמ"ש לענייני משפחה נוטה להתחשב בדעתו של קטין מעל גיל 10, בשים לב ליכולתו השכלית והתפתחותו הנפשית בהתאמה לגילו. כמו כן, ביהמ"ש בוחן את השאלה האם הקטין הוסת על ידי אחד מהוריו, ובאם התשובה לכך חיובית הדבר נלקח על ידיו בחשבון.

כן, ישנן סיבות לחשוש, גם אם ביהמ"ש יתיר לקטין להעתיק את מקום מגוריו לחו"ל. זאת משום שההורה הנפגע-במקרה זה האב- יוכל לערער לביהמ"ש המחוזי ולבקש לעכב את יישום ההיתר, עד לבירור העניין במסגרת הערעור. יחד עם זאת, ביהמ"ש רשאי לסרב לבקשת העיכוב, כפי שנהג ביהמ"ש המחוזי בתל אביב בפס"ד משנת 1999. באותה פרשה, דחה ביהמ"ש המחוזי בקשה דומה של אב אשר ערער נגד החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה, שהתירה מעבר אם לחו"ל, עם ילדיה, לארה"ב, למשך שנתיים. ביהמ"ש למשפחה קבע כי סמכותו הבלעדית תישמר לגבי עניין המשמורת, למרות המעבר לחו"ל, וביהמ"ש המחוזי קבע כי האם תפקיד ערבות בנקאית ע"ס 25,000 $ כדי להבטיח את יישומה המיידי של החלטת בית המשפט, עוד בטרם שמיעת הערעור.

כן, ישנה זיקה מסוימת. ביהמ"ש עלול לחשוש שככל שהמרחק הגיאוגרפי מישראל גדול יותר, כך גדלה הסבירות לריחוק רגשי בין הקטין להורה שאינו משמורן. מכיוון שלמעבר קטינים לחו"ל ישנן השלכות על מערכת היחסים שבין הקטין וההורה שאינו משמורן, בכל מקרה, ככל שהמרחק הגיאוגרפי גדל, שכיחות הביקורים יורדת, בשל הקושי והעלות של קיום הסדרי הראייה. כאשר מדינת היעד למעבר הקטין רחוקה – ניו זילנד למשל- גובר הסיכוי שביהמ"ש יבחן בדקדקנות כיצד ההורה המשמורן מציע לקיים את הסדרי הראייה כדי למזער נזקים רגשיים אפשריים לקטין. יחד עם זאת, אם ההורה המשמורן מבוסס כלכלית או מתעתד להינשא לבן זוג אמיד, ביהמ"ש יטה להעניק את ההיתר מפני שאפשר לממן את הסדרי הראייה, בנסיבות אלה, ביתר קלות.

כן. ככל שההורה המשמורן מבוסס יותר מבחינה כלכלית, כך עולים סיכוייו לקבל היתר מעבר לחו"ל עבור ילדיו הקטינים. זאת, משום שיהיה לו/לה קל יותר לממן את עלות הסדרי הראייה בישראל ובחו"ל, ובכך לתרום לביקורים תכופים ורבים יותר בין הקטינים להורה שאינו משמורן הנשאר בישראל.

יחד עם זאת, מצב כלכלי מהווה רק גורם אחד מבין גורמים רבים שביהמ"ש בוחן בבואו לקבוע האם המעבר לחו"ל מוצדק והינו לטובת הקטינים.

לא בהכרח. למרות שנישואים או נישואים בשנית לבן זוג המתגורר בחו"ל מהווים גורם משמעותי למתן היתר במקרה זה, ביהמ"ש יבחן גם את כל הגורמים הנוגעים למקרה והאם המעבר הנו לטובת הקטין. ביהמ"ש יבדוק במיוחד את יציבותה ואיכותה של מערכת היחסים החדשה שבין ההורה המשמורן ובן הזוג החדש, את מערכת היחסים של הקטין עם בן הזוג הנ"ל וכן את שאר היתרונות הכרוכים במעבר לחו"ל (כגון: סביבת המגורים המיועדת לעומת סביבת המגורים של הקטין בישראל). בסופו של דבר, על ביהמ"ש להשתכנע שהסיבה למעבר הינה ראויה ומוצדקת, לטובת הקטין, וכי כל מחיר שיהיה על הקטין לשלם, בשל המעבר הינו סביר.

כן! מערכת היחסים שבין הקטינים לבין בן הזוג החדש של ההורה המשמורן מהווה גורם אחד מתוך מספר גורמים הנבחנים על ידי ביהמ"ש בבואו לדון בבקשה למתן היתר להעתקת מקום מגורים של קטינים. ביהמ"ש גם ירצה לבחון האם מערכת היחסים החדשה נראית יציבה ואף עשוי לבחון את עברו המשפחתי של בן הזוג החדש. אם לבן הזוג החדש ילדים משלו, ביהמ"ש יוכל לבקש לבדוק את יחסם ל "אחים החורגים האפשריים" שיהיו להם.

קיים כאן מלכוד. על מערכת היחסים שבין הקטינים לבן הזוג החדש להיות טובה באופן סביר, אך לא טובה מדי. אם מערכת היחסים טובה מדי, האב הביולוגי, שאינו ההורה המשמורן, יוכל לטעון כי להעתקת המגורים של הקטינים תהיה השפעה שלילית על תפקידו כהורה.

על מנת לתבוע הוצאת ילדים למגורי קבע בחו"ל, יש קודם לכן או בד בבד, להגיש תביעה למשמורת על הילדים. לאחר שניתנת ההכרעה בענין המשמורת ניתן להתייחס לעניין הוצאת הילדים לחו"ל . במסגרת תביעה שכזו יש לפרט כיצד תובטח טובת הילד מבחינת סביבת מגורים, חינוך , אמצעי הקיום של ההורה המשמורן ,באם יעבור להתגורר בחו"ל. כמו כן יש להציע הסדרי ראיה נאותים בארץ ובחו"ל. במשפט בעניין הוצאת ילדים לחו"ל, ביהמ"ש ממנה מומחה שמתבקש להגיש חוות דעתו, הן בעניין המשמורת והן בענין הוצאת הילד/ים לחו"ל. במצב שכזה עשוי ההורה השני להגיש תביעת משמורת מצידו, בין היתר בניסיון למנוע את הוצאת הילדים מן הארץ.מלאכתו של ביהמ"ש במשפטים שכאלה הינה קשה ביותר, משום שעליו להכריע בין זכויות לגיטימיות מתחרות, של שני ההורים. מחד גיסא הזכות של הורה להתגורר בכל מקום שיחפוץ , ומאידך גיסא הזכות של ההורה האחר להיות בקשר קרוב ורצוף עם ילדיו. יוצא איפוא שכיבוד זכותו של הורה אחד, בהכרח פוגעת בזכותו של ההורה האחר.

ככלל, לתושבת זרה שהתגרשה מישראלי ומבקשת לגדל את ילדם הקטין בארץ מולדתה, בחו"ל, יש סיכוי רב להצליח בקבלת היתר מביהמ"ש לכך, בתנאי שהמסוגלות ההורית שלה טובה יותר ועדיפה מזו של האב, וחוו"ד מטעם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, תומכות בכך.

בתביעת משמורת, עקרון "טובת הילד" הוא העיקרון המנחה. גורם כגון, שאלת ההכרח בהגירה אינו מהווה את הגורם המכריע בסוגיית המשמורת. אמנם להחלטת ההורה להגר, השפעה ניכרת על חיי הילדים, אך על ביהמ"ש להכריע, מהי האפשרות הטובה ביותר בעבור הילדים, במצב שנוצר, בלי להסיט מבטו מטובת הילדים. אולם, אם ניכר מהתנהגות ההורה המשמורן, כי אינו שוקל את טובת הילד, וכי הוא מרוכז בטובתו שלו בלבד, אזי אין זה מטובתו של הילד והדבר עשוי להילקח בחשבון בהכרעה בסוגיית המשמורת.

תביעה להגירת ילד הינה ההליך הנכון, והחוקי, לקבלת היתר מביהמ"ש לגדל קטין מחוץ לגבולות המדינה, אף בניגוד לדעתו של ההורה האחר. לעומת זאת, חטיפת ילד היא דרך להשגת אותה מטרה, באופן חד צדדי ובלתי חוקי.

בימ"ש בישראל ייתן היתר לקטין להעתיק את מקום מגוריו לחו"ל, למרות התנגדות ההורה שאינו משמורן, אם ימצא ביהמ"ש שהמעבר לחו"ל הנו לטובת הקטין. ביהמ"ש יתחשב בגורמים רבים אך קודם כל בטובת הילד.

בסופו של דבר, ביהמ"ש יעניק היתר להעתקת מגורים כאשר הוא ישוכנע כי המניע להגירת הקטין הינו ראוי ומוצדק וכי כל מחיר שיהיה על הקטין לשלם, בשל ההעתקה המגורים, משתלם.

מדובר בעניין סבוך ביותר. הורים המתגוררים או המעוניינים להתגורר במדינות שונות יכולים אמנם להסכים על משמורת משותפת על ילדיהם הקטינים, כך שהילדים יתגוררו לסירוגין במדינות שונות, ולאשר הסכם שכזה בבית המשפט. אולם, בפועל, אם אחד ההורים יחליט שלא לכבד הסכם מעין זה, אזי להורה האחר יהיה קשה מאוד לכפות את תנאי ההסכם על ההורה המתגורר במדינה אחרת.

שאלת המפתח כאן הינה מהי התקופה בה יכול קטין להתגורר עם ההורה האחר בחו"ל מבלי שמדינה זו תהפוך למקום המגורים הרגיל שלו. כאשר קטין משתלב במדינה זרה, אזי אפילו נקיטת הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים משנת 1980, לעניין החלת זכויות משמורת או הסדרי ראייה, על פי הסכם שיאושר ע"י בימ"ש, עלולים להיכשל. זאת, מפני שהקטין עשוי להשתלב, עד אז במדינה הזרה, וההורה אשר אינו מכבד את ההסכם עשוי לטעון, כי מדינת המקור (ממנה הורחק הקטין), אינה מהווה יותר את המדינה בה מצוי מקום מגוריו הרגיל של הקטין.

כן! אם אב חותם על הסכם בארה"ב לפיו הוא מרשה לאמו של ילדם להתגורר עם הבן הקטין בישראל למשך מספר שנים, האב עלול לגלות, כי אין באפשרותו לממש את זכויות המשמורת והסדרי הראייה שלו, בהתאם להסכם שייערך ביניהם בארה"ב, וזאת גם אם ההסכם אושר ע"י בימ"ש שם. זאת, משום, שכאשר הקטין מתגורר בישראל במשך פרק זמן של מספר חודשים ויותר, הוא עשוי להיחשב, כמי שהשתלב בישראל, והיא ככל הנראה, תהפוך למקום מגוריו הרגיל, במקום ארה"ב. משמעות הפיכתה של ישראל למקום מגוריו הרגיל של הקטין הינה, שאם אמו של הקטין לא תכבד את ההסכם שנחתם בארה"ב בין הצדדים, ולא תשוב לארה"ב בתום התקופה המוסכמת, והאב בתגובה ינקוט בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג, בישראל, הרי שהוא עלול להיכשל בניסיונו לגרום להחזרת ילדו הקטין לארה"ב.

על ההורה החוטף להגיש בבית המשפט לענייני משפחה בישראל תביעה לקבלת המשמורת על הקטין, ותביעה להתיר את הגירת הקטין לחו"ל, בנימוק שטובת הקטין מחייבת זאת.

במקרים הנדירים בהם לבית הדין הרבני מוקנית סמכות לתת הוראות ביחס למעבר או הגירה של קטינים לחו"ל, ביד"ר יראה על פי רוב את "טובת הקטין" בהישארותו בישראל, שם צרכיו הרוחניים, הדתיים והחינוכיים ימולאו כראוי. יחד עם זאת, אם הקטין הנו בגיל הרך, כלומר מתחת לגיל 6, מקובל להשאיר אותו עם אמו, גם אם היא מעתיקה את מקום מגוריה לחו"ל. זאת, בתנאי שהאם תבטיח כי הקטין יוחזר לישראל בזמן בו יתחיל ללמוד בבית הספר. במקרה שהובא בפני בית הדין הרבני אכן נקבע כי במקרה בו האם תיתן ערובה להבטחת החזרתו של הקטין לישראל, כאשר תגיע שעתו להתחיל את לימודיו בבית הספר, האב לא יוכל להתנגד לבקשת האם להעתיק מקום מגורים לחו"ל.

לא! מן הרגע שבו הצדדים גרושים, האב לא יכול עוד להסתמך על הסכמה של האם לכך שלבית הדין הרבני תהיה סמכות לדון בעניינים הנוגעים לילדים, שניתנה בהקשר של גירושין. בעת שמוגשת תביעת גירושין, נושא המשמורת נכרך באופן אוטומטי לתביעת הגירושין, אך כאשר ההצדדים כבר גרושים, בית הדין הרבני יכול לקנות סמכות רק בהסכמתם של כל הצדדים הנוגעים בדבר, כלומר, רק אם ניתנת גם הסכמתם של האם ושל הקטינים.

כאשר נטענת טענה ביחס למצב הביטחוני במדינה מסויימת, אליה מבקש ההורה המשמורן להגר עם ילדו הקטין, צפוי בית המשפט, ככל הנראה, לדרוש ראיות ביחס למצב הבטחוני באותה מדינה. זאת, על מנת שביהמ"ש יוכל להשוות את המצב הביטחוני בין שתי המדינות.

מבלי לדעת את פרטי המקרה לאשורם, לא ניתן להעריך את סיכויי הצלחה בערעור במקרה של העתקת מגורים לחו"ל, משום שלממצאים ולהמלצות המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, משקל רב בעניין. לרוב, ביהמ"ש מונחה ע"י המלצות המומחה המנתח את טובת הקטין. הוא יבחן את ניגודי העניינים של ההורה המשמורן ושל הקטין ויבחן מהי טובתו של האחרון. במקרה זה, מדובר בשיקולי קידום מקצועי אל מול שיקולי הורות. אולם, אם נקבע כי לשני ההורים ישנה מסוגלות הורית, אזי ניתן יהיה לשפר את מעמדו של ההורה שאינו משמורן ע"י הגשת ערעור.

ראשית, מידת הנזק הרגשי תלויה בטיב הקשר הקיים בין הקטין להורה שאינו משמורן ובצרכים אותם מילא ההורה הלא משמורן בחיי הקטין. ככל שהקטין צעיר יותר, שכיחות הביקורים צריכה להיות גבוהה יותר, כדי שדמותו של ההורה תיחקק בתודעתו של הקטין. יחד עם זאת, מן הספרות המקצועית האמריקאית עולה כי קיימת חלוקה על פי גיל, לגבי שכיחות הביקורים הנדרשים לשם מזעור תחושת האובדן של הקטין, למרות שהדברים הינם בגדר המלצה בלבד. מכל מקום יש להתחשב באופיו של קטין, במידת התפתחותו הרגשית ולא רק בגילו.

ככלל, קטינים שהינם מגיל 12 ומעלה יוכלו לשמר קשר רגשי משמעותי עם ההורה הלא משמורן, גם אם יראו אותו אחת ל-8-9 חודשים. קטינים בגילאי 7-12 זקוקים לפגוש את ההורה הלא משמורן אחת ל-4 חודשים, על מנת לשמר קשר נפשי משמעותי. אולם, בילדים בני 3-6 שהינם בשלב של עיצוב זהות מינית ופסיכולוגית, יש צורך בביקורים בשכיחות גבוהה של אחת לחודש עד שלושה חודשים. ילדים בני 0-3 אינם יכולים לשמר קשר רגשי רגיל עם הורה שהם אינם רואים לעיתים קרובות ולכן השכיחות הנדרשת לביקורים הינה לפחות ביקור שבועי אחד.

בימ"ש הדן בבקשה למעבר לחו"ל המתבססת על מערכת יחסים חדשה עם בן זוג מחו"ל, יבחן את שאלות/אפשרויות הבאות, ויתייחס לחוות הדעת שתוגש לו מטעם מומחה שימנה ביהמ"ש לעניין:

1. האם יש להעביר את משמורת לאב בישראל?
2. האם על המשמורת להישאר בידי האם, אך רק בישראל?
3. האם בן הזוג החדש/המיועד עשה ניסיון לחיות בישראל?
4. האם הסיבות להעתקת מקום מגורים לחו"ל הינן ראויות והאם הן תואמות את טובת הקטין?

אם בעל מנהל עם אשתו מו"מ לגירושין ולמשמורת, ואינו מצליח להגיע איתה להסדר הולם, אז אם האישה תגיש נגדו תביעה למשמורת ולהגירה, עליו להתנגד לכך בתוקף בכתב הגנתו, ואף לשקול להגיש תביעה שכנגד לקבלת המשמורת על הילד. הטיעון שלו צריך להיות מבוסס על העובדה שכהורה, יש לו זכות חוקתית לקיים קשר מתמשך עם ילדו. גם לילד יש זכות חוקתית לקיים קשר מתמשך עם אביו. כאשר תישקלנה הזכויות של כל הצדדים הנוגעים לעניין, זכויות הילד וטובתו תהיינה בעדיפות עליונה, והן לא יועמדו בסכנה ע"י תוכניותיה של האם. בית המשפט ימנה מומחה מתאים, שייתן חוות דעת והמלצות בנושא המשמורת ובנושא ההגירה.

עדיין שוררת העדפת אמהות על פני אבות, כהורה משמורן, כאשר ילדים הינם בגיל הרך. זאת, רק בתנאי שממצאי חוות דעת המומחה (פסיכולוג בד"כ) הממונה ע"י בימ"ש, מורים על כך שהאב הינו בעל מסוגלות הורית טובה יותר, או כי המסוגלות ההורית של האם מוטלת בספק. ככלל, אם נתוניהם של שני ההורים שווים, עפ"י "חזקת הגיל הרך" יהיה לאם יתרון על פני האב בענייני משמורת והגירה כל עוד הקטין לא הגיע לגיל 6.

אם בן זוג לשעבר, שהינו ההורה המשמורן, מגיש לביהמ"ש בקשה להעתקת מקום המגורים של הילדים הקטינים, ההורה השני (שאינו משמורן) יכול להתנגד לכך, על ידי הגשת טענות הגנה לביהמ"ש. מטרתו של ההורה הלא משמורן היא להוכיח כי הסיבות לבקשת ההורה המשמורן אינן ראויות ו/או מוצדקות. ההורה שאינו משמורן ינסה לשכנע את ביהמ"ש כי ההורה המשמורן מונע על ידי רגשות נקמה ורצון להרחיק את ההורה הלא משמורן מילדיו הקטינים וכי הסיבה שהוצגה על ידי ההורה המשמורן –סיבה כלכלית לכאורה- איננה נכונה ו/או מוצדקת. ההורה שאינו משמורן יכול להוכיח כי יש באפשרותו של ההורה המשמורן למצוא תעסוקה בישראל וכי כל טענה מצדו בדבר רווח כלכלי אינה מוצדקת, מפני שהמחיר הרגשי הכבד אותו ישאו הילדים בשל ניתוקם מההורה הנותר בישראל גבוה מדי ואינו לטובתם.

כן!  לבימ"ש לענייני משפחה יכולה להיות סמכות לדון בתביעת הגירה, גם אם בהסכם הגירושין של ההורים, אשר אושר בביה"ד הרבני, נכתב כי סכסוכים עתידיים בעניין הקטינים יוסיפו להידון בביה"ד הרבני.

כן! אתה יכול להגיש בעת ובעונה אחת שתי תביעות בבית המשפט לענייני משפחה שבתחום שיפוטו מתגוררת בתך – אחת מהן היא תביעת משמורת, והתביעה השניה היא תביעת הגירה. יש להדגיש כי רצונותיו ודעותיו של קטין שהוא בן 10 שנים לפחות, הינן בעלות משקל על ההחלטה של בית המשפט בנושאי המשמורת וההגירה.

במקרים הנדירים בהם לבית הדין הרבני מוקנית סמכות לתת הוראות ביחס למעבר או הגירה של קטינים לחו"ל, ביד"ר יראה על פי רוב את "טובת הקטין" בהישארותו בישראל, שם צרכיו הרוחניים, הדתיים והחינוכיים ימולאו כראוי. יחד עם זאת, אם הקטין הנו בגיל הרך, כלומר מתחת לגיל 6, מקובל להשאיר אותו עם אמו, גם אם היא מעתיקה את מקום מגוריה לחו"ל. זאת, בתנאי שהאם תבטיח כי הקטין יוחזר לישראל בזמן בו יתחיל ללמוד בבית הספר. במקרה שהובא בפני בית הדין הרבני אכן נקבע כי במקרה בו האם תיתן ערובה להבטחת החזרתו של הקטין לישראל, כאשר תגיע שעתו להתחיל את לימודיו בבית הספר, האב לא יוכל להתנגד לבקשת האם להעתיק מקום מגורים לחו"ל.

באופן עקרוני ביהמ"ש לענייני משפחה נוטה להתחשב בדעתו של קטין מעל גיל 10, בשים לב ליכולתו השכלית והתפתחותו הנפשית בהתאמה לגילו. כמו כן, ביהמ"ש בוחן את השאלה האם הקטין הוסת על ידי אחד מהוריו, ובאם התשובה לכך חיובית הדבר נלקח על ידיו בחשבון.

תשובה:

אכן, ישנן סיבות לחשוש, גם אם ביהמ"ש יתיר לקטין להעתיק את מקום מגוריו לחו"ל. זאת משום שההורה הנפגע-במקרה זה האב- יוכל לערער לביהמ"ש המחוזי ולבקש לעכב את יישום ההיתר, עד לבירור העניין במסגרת הערעור. יחד עם זאת, ביהמ"ש רשאי לסרב לבקשת העיכוב.

כן, ישנה זיקה מסוימת. ביהמ"ש עלול לחשוש שככל שהמרחק הגיאוגרפי מישראל גדול יותר, כך גדלה הסבירות לריחוק רגשי בין הקטין להורה שאינו משמורן. מכיוון שלמעבר קטינים לחו"ל ישנן השלכות על מערכת היחסים שבין הקטין וההורה שאינו משמורן, בכל מקרה, ככל שהמרחק הגיאוגרפי גדל, שכיחות הביקורים יורדת, בשל הקושי והעלות של קיום הסדרי הראייה. כאשר מדינת היעד למעבר הקטין רחוקה – ניו זילנד למשל- גובר הסיכוי שביהמ"ש יבחן בדקדקנות כיצד ההורה המשמורן מציע לקיים את הסדרי הראייה כדי למזער נזקים רגשיים אפשריים לקטין. יחד עם זאת, אם ההורה המשמורן מבוסס כלכלית או מתעתד להינשא לבן זוג אמיד, ביהמ"ש יטה להעניק את ההיתר מפני שאפשר לממן את הסדרי הראייה, בנסיבות אלה, ביתר קלות.

קיים קשר אמיץ בין השניים. בקשה למתן היתר להעתקת מקום מגורים, על פי טיבעה, מערערת את הסדרי הראייה ואיכות הקשר שבין ההורה שאינו משמורן לבין הקטין. נכונות ההורה המשמורן להקל ולעודד ביקורים אצל ההורה האחר מהווה גורם מכריע בהחלטת ביהמ"ש להתיר את מעבר הקטין לחו"ל. ביהמ"ש יבחן האם הסדרי הראייה כובדו ע"י ההורה המשמורן או שמא ההורה המשמורן מערים קשיים על הסדרי הראיה בין הקטין להורה שאינו משמורן. ביהמ"ש יסרב להתיר מעבר קטין לחו"ל, אם שוכנע כי ההורה המשמורן סיכל ביקורים או מנע אותם בפועל באופן עקבי, משום שהתנהגות זו מצביעה על שלילת קיומו של ההורה שאינו משמורן ע"י ההורה המשמורן.

לא בהכרח. למרות שנישואים או נישואים בשנית לבן זוג המתגורר בחו"ל מהווים גורם משמעותי למתן היתר במקרה זה, ביהמ"ש יבחן גם את כל הגורמים הנוגעים למקרה והאם המעבר הנו לטובת הקטין. ביהמ"ש יבדוק במיוחד את יציבותה ואיכותה של מערכת היחסים החדשה שבין ההורה המשמורן ובן הזוג החדש, את מערכת היחסים של הקטין עם בן הזוג הנ"ל וכן את שאר היתרונות הכרוכים במעבר לחו"ל (כגון: סביבת המגורים המיועדת לעומת סביבת המגורים של הקטין בישראל). בסופו של דבר, על ביהמ"ש להשתכנע שהסיבה למעבר הינה ראויה ומוצדקת, לטובת הקטין, וכי כל מחיר שיהיה על הקטין לשלם, בשל המעבר הינו סביר.

כן! מערכת היחסים שבין הקטינים לבין בן הזוג החדש של ההורה המשמורן מהווה גורם אחד מתוך מספר גורמים הנבחנים על ידי ביהמ"ש בבואו לדון בבקשה למתן היתר להעתקת מקום מגורים של קטינים. ביהמ"ש גם ירצה לבחון האם מערכת היחסים החדשה נראית יציבה ואף עשוי לבחון את עברו המשפחתי של בן הזוג החדש. אם לבן הזוג החדש ילדים משלו, ביהמ"ש יוכל לבקש לבדוק את יחסם ל "אחים החורגים האפשריים" שיהיו להם.

קיים כאן מלכוד. על מערכת היחסים שבין הקטינים לבן הזוג החדש להיות טובה באופן סביר, אך לא טובה מדי. אם מערכת היחסים טובה מדי, האב הביולוגי, שאינו ההורה המשמורן, יוכל לטעון כי להעתקת המגורים של הקטינים תהיה השפעה שלילית על תפקידו כהורה.

על מנת לתבוע הוצאת ילדים למגורי קבע בחו"ל, יש קודם לכן או בד בבד, להגיש תביעה למשמורת על הילדים. לאחר שניתנת ההכרעה בענין המשמורת ניתן להתייחס לעניין הוצאת הילדים לחו"ל . במסגרת תביעה שכזו יש לפרט כיצד תובטח טובת הילד מבחינת סביבת מגורים, חינוך , אמצעי הקיום של ההורה המשמורן ,באם יעבור להתגורר בחו"ל. כמו כן יש להציע הסדרי ראיה נאותים בארץ ובחו"ל. במשפט בעניין הוצאת ילדים לחו"ל, ביהמ"ש ממנה מומחה שמתבקש להגיש חוות דעתו, הן בעניין המשמורת והן בענין הוצאת הילד/ים לחו"ל. במצב שכזה עשוי ההורה השני להגיש תביעת משמורת מצידו, בין היתר בניסיון למנוע את הוצאת הילדים מן הארץ.מלאכתו של ביהמ"ש במשפטים שכאלה הינה קשה ביותר, משום שעליו להכריע בין זכויות לגיטימיות מתחרות, של שני ההורים. מחד גיסא הזכות של הורה להתגורר בכל מקום שיחפוץ , ומאידך גיסא הזכות של ההורה האחר להיות בקשר קרוב ורצוף עם ילדיו. יוצא איפוא שכיבוד זכותו של הורה אחד, בהכרח פוגעת בזכותו של ההורה האחר.

ככלל, לתושבת זרה שהתגרשה מישראלי ומבקשת לגדל את ילדם הקטין בארץ מולדתה, בחו"ל, יש סיכוי רב להצליח בקבלת היתר מביהמ"ש לכך, בתנאי שהמסוגלות ההורית שלה טובה יותר ועדיפה מזו של האב, וחוו"ד מטעם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, תומכות בכך.

ביהמ"ש העליון, קבע גורם כגון, שאלת ההכרח בהגירה אינו מהווה את הגורם המכריע בסוגיית המשמורת. בתביעת משמורת, עקרון "טובת הילד" הוא העיקרון המנחה. אמנם להחלטת ההורה להגר, השפעה ניכרת על חיי הילדים, אך על ביהמ"ש להכריע, מהי האפשרות הטובה ביותר בעבור הילדים, במצב שנוצר, בלי להסיט מבטו מטובת הילדים. אולם, אם ניכר מהתנהגות ההורה המשמורן, כי אינו שוקל את טובת הילד, וכי הוא מרוכז בטובתו שלו בלבד, אזי אין זה מטובתו של הילד והדבר עשוי להילקח בחשבון בהכרעה בסוגיית המשמורת.

תביעה להגירת ילד הינה ההליך הנכון, והחוקי, לקבלת היתר מביהמ"ש לגדל קטין מחוץ לגבולות המדינה, אף בניגוד לדעתו של ההורה האחר. לעומת זאת, חטיפת ילד היא דרך להשגת אותה מטרה, באופן חד צדדי ובלתי חוקי.

בימ"ש בישראל ייתן היתר לקטין להעתיק את מקום מגוריו לחו"ל, למרות התנגדות ההורה שאינו משמורן, אם ימצא ביהמ"ש שהמעבר לחו"ל הנו לטובת הקטין. ביהמ"ש יתחשב בגורמים רבים אך קודם כל בטובת הילד.

בסופו של דבר, ביהמ"ש יעניק היתר להעתקת מגורים כאשר הוא ישוכנע כי המניע להגירת הקטין הינו ראוי ומוצדק וכי כל מחיר שיהיה על הקטין לשלם, בשל ההעתקה המגורים, משתלם.

לא! החלטת ביהמ"ש לגבי זהות ההורה המשמורן, (במקרה זה אמו של הקטין), מתייחסת אך ורק למשמורת בתחומי מדינת ישראל. על מנת שתהא לאמו של הקטין רשות להתגורר עמו בחו"ל באופן קבוע, עליה להגיש תביעה להגירה לביהמ"ש למשפחה, אשר יקבע האם היא רשאית להגר עם הקטין לחו"ל.

יתר על כן, למרות שאמו של הקטין נקבעה כהורה המשמורן בהחלטת בימ"ש, היא מנועה מלקחת את הקטין עמה לחו"ל ללא הסכמתו של האב. אם היא תעשה כן, היא עלולה, ככל הנראה, להיתבע בביהמ"ש למשפחה בגין חטיפת הקטין.

הורה יכול להעלות טענה בדבר השגת הסכמה לעלות ארצה במירמה בבימ"ש, אולם יקשה עליו להוכיח זאת.

מדובר בעניין סבוך ביותר. הורים המתגוררים או המעוניינים להתגורר במדינות שונות יכולים אמנם להסכים על משמורת משותפת על ילדיהם הקטינים, כך שהילדים יתגוררו לסירוגין במדינות שונות, ולאשר הסכם שכזה בבית המשפט. אולם, בפועל, אם אחד ההורים יחליט שלא לכבד הסכם מעין זה, אזי להורה האחר יהיה קשה מאוד לכפות את תנאי ההסכם על ההורה המתגורר במדינה אחרת.

שאלת המפתח כאן הינה מהי התקופה בה יכול קטין להתגורר עם ההורה האחר בחו"ל מבלי שמדינה זו תהפוך למקום המגורים הרגיל שלו. כאשר קטין משתלב במדינה זרה, אזי אפילו נקיטת הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים משנת 1980, לעניין החלת זכויות משמורת או הסדרי ראייה, על פי הסכם שיאושר ע"י בימ"ש, עלולים להיכשל. זאת, מפני שהקטין עשוי להשתלב, עד אז במדינה הזרה, וההורה אשר אינו מכבד את ההסכם עשוי לטעון, כי מדינת המקור (ממנה הורחק הקטין), אינה מהווה יותר את המדינה בה מצוי מקום מגוריו הרגיל של

כן! ככלל הוצאת ילדים לחו"ל ללא הסכמת אחד ההורים או ללא היתר של ביהמ"ש מהווה מעשה חטיפה, והינה בלתי חוקית. לעומת זאת יציאה מוסכמת של ילדים לחו"ל, יכולה להתבצע, בכפוף להסכמה בעל פה או בכתב בין ההורים, ואף מחוץ לכותלי ביהמ"ש. הסכמה שכזו יכולה להינתן מלכתחילה או לאחר מעשה, אולם היא צופנת בחובה בעיות, וחשופה לפרשנות שיפוטית לכאן או לכאן, ולפיכך רצוי שהסכמה להעתקת מגורי קטינים לחו"ל תהא מעוגנת בהסכם חתום, ומאושר ע"י ביהמ"ש, וזאת כדי למנוע ספיקות. בהסכם שכזה ניתן ליצור "חלון הזדמנויות", דהיינו לקבוע תנאים להחזרת הילדים לישראל או להדגיש כי שהיית הילדים בחו"ל, הינה לפרק זמן מוגבל ולצורך נסיון, כדי לאפשר בחינה אמפירית של נושא העתקת מקום המגורים לחו"ל. ללא קביעת תנאים להחזרת הילדים ארצה, עלולה ארה"ב, אפילו לאחר מספר חודשים, להוות את מקום מרכז החיים שלהם, ובכך עלולה להימנע החזרתם של הקטינים לישראל, אם וכאשר אחד ההורים יחזור בו מהסכמתו הקודמת.

האב יוכל להגיש בקשה לביהמ"ש בישראל, למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, נגד הילד, ולהפקדת הדרכונ/ים שלו בביהמ"ש. ניתן גם להגיש את הבקשה, בד בבד עם הגשת התביעה להחזרת הילד החטוף, למקום מגוריו בחו"ל, עפ"י אמנת האג.

החזרת ילד, ע"י אחד ההורים, בניגוד לרצונו של ההורה האחר, אשר נתן הסכמתו לכך שהילד יעזוב את מקום מגוריו הרגיל, למטרת ביקור בלבד (ל-פסח) ולא למטרת הגירה, מהווה חטיפת ילדים פאסיבית, עפ"י האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים (1980), אשר מחייבת את מדונות ישראל וארה"ב.

ניתן לנקוט בהליכים משפטיים בישראל, בבית המשפט לעניני משפחה המוסמך, בגין אי החזרה שלא כדין, של הילד, אשר מהווה הפרה של זכויותיך ההוריות.

כן. ביהמ"ש משתדל לפגוע כמה שפחות בזכותו של הקטין לקיים קשר עם הורהו הנשאר בארץ.

בימ"ש מוסמך לקבוע הסדר ראייה חדש בין הקטין להורה שנותר בישראל, אשר יתווה את תכיפות הקשר ואמצעי הקשר, ובכלל זה לנקוב במי מבין ההורים ישא בהוצאות קיום הקשר כנ"ל.

לכן, כאשר ביהמ"ש מתיר הגירת קטין לחו"ל (לזמן קצר או לאורך זמן) הוא יכול להתנות את המעבר לחו"ל במתן ערבויות להבטחת קיום החלטותיו. למשל, כאשר ניתן צו קיום זכויות ביקור (להסדרי ראייה) הוא יוכל להיות מותנה בתנאים דלקמן:

• דרישה להפקדת כתב עירבון או ערובה (סכום כספי).
• השגת הכרה בצו להסדרי ראייה ע"י בית משפט במדינת ההגירה בחו"ל במסגרת "צו מראה" או בצו מקביל ביחס לזכויות הביקור בעניין הקטין או ביחס לחינוכו. כמו כן, ניתן לקבוע כי ברגע שהתנאי הנדרש ממולא, ניתן יהיה לשחרר את העירבון/הערובה הכספית ולהחזירה למפקיד.
• התחייבות אישית (קרי, הבטחה בצורת תצהיר לביהמ"ש אותה ניתן לממש) למשל: לאפשר קיום הסדרי ראייה להורה הנותר בישראל, אולם בדרך כלל הסכמים מאושרים ע"י נוטריון וכן "צווי מראה" הינם יעילים ואכיפים יותר מהתחייבות מסוג זה.

באופן מסורתי בתי המשפט נטו בעבר להתייחס לתביעות למתן היתר להגירת קטין לחו"ל כאל נושא סבוך ומורכב, בייחוד כאשר הקטינים המעורבים היו יהודים ולנוכח צביונה של מדינת ישראל.

בעקבות הלכת פלונית (רע"א 4575/00 – פלונית נ' אלמוני שניתן בבית המשפט העליון ביום 08.01.2001), הפך מסלול המכשולים בדרך לקבלת היתר הגירה עבור קטין מביהמ"ש פשוט יותר.

כאשר בימ"ש בא להחליט האם להתיר הגירת קטין לחו"ל הוא יפעיל את "עקרון טובת הילד", כלומר מהו הפתרון השפיר ביותר עבור הילד. ביהמ"ש יחיל את עקרון טובת הילד גם אם יש בו כדי לפגוע בזכויות ההורה הנשאר בישראל.

מתוך סקירת וניתוח הגורמים בהם התחשב ביהמ"ש במסגרת החלטותיו לאורך השנים אם להתיר או לא הגירת קטין בולטים הגורמים המשפיעים הבאים:

• סיבות או מניעים להגירה.
• הסבירות או ההצדקה להגירה.
• מסוגלות הורית של כל אחד מהוריו של הקטין המדובר.
• מידת הנזק הרגשי הצפויה לקטין כתוצאה מההגירה והניתוק מההורה האחר.
• גיל הקטין- אם ההורה מגיש התביעה היא האם והילד צעיר מגיל שש, סיכוייה לקבל היתר גבוהים, אם הקטין מבוגר מגיל 10, בימ"ש בישראל יתחשב בדעתו ואולי אף במקרה בו הקטין מעט צעיר יותר.
• מידת היציבות של היחידה המשפחתית החדשה בחו"ל.
• מערכת היחסים בין בן הזוג החדש של ההורה המבקש לבין הקטין (נדרשת איכות קשר שאינה ירודה מחד, אך גם לא קרובה מדי כך שתאיים על הקשר עם ההורה הביולוגי הנשאר).
• השלכות אי מתן היתר הגירה על היחידה המשפחתית החדשה.
• נכונות/מסוגלות ההורה, המבקש להגר, לשמור על קשר עם ההורה הנותר מאחור ולהכיר בתפקיד ההורי שלו ובזכויות הנובעות מכך ובחשיבות קיום הקשר בין ההורה הנותר מאחור לבין הקטין. לבדיקת הנושא יבחן ביהמ"ש את הרקע של ההורה המבקש. עבר "חיובי" יגביר את הסיכוי למתן היתר ואילו דוגמאות מן העבר שיעידו על ההיפך (כלומר, יחס שלילי כלפי ההורה האחר) יפגעו מאוד בסיכויי המבקש לקבל היתר להגירת הקטין.
• הסדר הראייה המוצע והיכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הקטין לבין ההורה הנותר מאחור (נלקחים בחשבון מדדים כגון: מרחק מדינת ההגירה, מצב כלכלי של הצדדים וכיוב').
• זכויות הילד- הפסיקה הישראלית מכירה כיום בזכותו הבסיסית של קטין להכיר ולפתח מערכת יחסים משמעותית עם הוריו, וכי הדבר חיוני ליציבותו ורווחתו הרגשית והתפתחותו התקינה של הקטין.
• עמדתו של הקטין- בימ"ש מתחשב בדעתו של קטין בן עשר (לעיתים אף מעט צעיר יותר) בכפוף למידת בגרותו ויכולת ההבנה שלו.
• גורמים סביבתיים- נבחנת השפעת הגירתו של הקטין ביחס למשפחתו המורחבת בישראל וגם לגבי תחומים כגון- ביה"ס, חיי חברה, חברים, שפה, אחים נוספים (המצויים במשמורת אחרת). כך, ככל שהקטין פיתח קשר חזק יותר לסביבתו בישראל כך תקטן נטיית ביהמ"ש לנתק אותו ממנה.
• גורמים מיוחדים- השפעת ההגירה על הקטין נבדקת ביתר דקדקנות, כאשר למשל, לקטין ישנן בעיות רפואיות חריגות או הפרעות קשב/למידה מיוחדות.
• דרכים להבטחת קיום זכויות ביקור בפועל- לעיתים קרובות נדרש ההורה המבקש להגר להמציא ערבויות כספיות כתנאי מקדים לקבלת היתר הגירה עבור הקטין מביהמ"ש. זאת, לנוכח קשיי אכיפה של זכויות הביקור הנ"ל בחו"ל, מפני שבמדינות שונות חלים כללים משפטיים שונים ביחס לתיקי הגירת קטינים, בייחוד באנגליה ובארה"ב.

כן, וזאת, בין אם ביהמ"ש מורה על עריכת חוות דעת על ידי מומחים ובין אם הצדדים מציגים אותן בפניו. הן מומחים אשר חוות דעתם מוזמנת ע"י ביהמ"ש, והן מומחים אשר ממצאיהם מובאים ביוזמת מי מהצדדים בפני ביהמ"ש, עשויים להיחקר בחקירה נגדית על מסקנות חוות הדעת שלהם. חוות דעת מומחים מהווה כלי חיוני ובעל משקל רב, אך אין היא מחייבת את ביהמ"ש.

בישראל רוב התביעות בנושא מתן היתר להגירת קטין מתבררות בבתי המשפט לעניני משפחה באזור מגורי הקטין.

במקרים יוצאי דופן בית הדין הרבני ידון מכוח סמכות נמשכת לדון בעניין הקטין גם בעניין הגירתו לחו"ל.

אם אחד ההורים מעוניין להגר עם ילדו הקטין לחו"ל, לצמיתות, עליו/עליה לקבל היתר לכך מההורה האחר. כלומר, יש ליידע את ההורה האחר בדבר הכוונה להגר עם הקטין לחו"ל. על ההורה האחר להסכים מראש למעבר לחו"ל, או לחילופין, כל עוד לא התנגד למעבר באופן פעיל הוא ייחשב כמסכים למעבר.

הורה המעוניין להגר עם ילדו לחו"ל ללא הסכמתו של ההורה האחר, יגיש תביעה לביהמ"ש למתן היתר הגירה לקטין לחו"ל. ביהמ"ש עשוי להעניק היתר הגירה גורף או למטרה/תקופה מוגבלת.

על ידי קבלת הסכמה מראש לכך מההורה האחר של הקטין, או לחילופין על ידי קבלת פסק דין הצהרתי מבימ"ש מוסמך המתיר את הגירתו של הקטין לחו"ל.

סיבות הנובעות מרגשות נקמה ונטירה לא יכולות להיות מועלות בבית המשפט כסיבה להתנגדות. הסיבה הלגיטימית-המוצדקת והעיקרית שניתן להעלות בהתנגדות למעבר קטין לחו"ל היא שמעבר זה מנוגד לטובתו של הילד. זאת, מכיוון שהמעבר לחו"ל יוביל לפגיעה ביחסים בין ההורה הלא-משמורן עם הקטין (וכן עם משפחתו המורחבת של הקטין מצד ההורה הלא משמורן כגון: סבא, סבתא). מעבר לחו"ל של הקטין, יקשה מאוד יחסית (מבחינה לוגיסטית וכספית) על שכיחותם וקיומם של הסדרי ראייה בין הקטין להורהו הלא משמורן, לעומת מצב בו הקטין ימשיך להתגורר בישראל. הורה המקיים שר משמעותי ורצוף עם הילד יוכל לטעון כי מעבר הקטין לחו"ל יגרום לילד לנזק רגשי בלתי הפיך, ולכן אינו משרת את טובתו של הקטין, קרי אינו ממלא את "עקרון טובת הילד".

הורה המתנגד למעבר ילדו הקטין לחו"ל, יכול לטעון כי תוכניותיו של ההורה האחר (המשמורן) לעקור את הקטין מסביבה מוכרת בה השתלב אינה מהווה את טובת הקטין מבחינה חינוכית, כלכלית, דתית, תרבותית, חברתית, משפחתו המורחבת של הקטין הנמצאת בישראל.

עיקרון האפוטרופסות המשותפת והשווה של הורים לילדיהם הקטינים חלה גם על סוגיית הוצאתו של קטין מחוץ לגבולות המדינה, בין אם לזמן קצר (למשל: לטיול, או לביקור) או קבוע, קרי, שינוי מקום מושבו של הקטין.

קיימות סיבות מוצדקות לכך שהורה ירצה לעבור עם ילדו הקטין לחו"ל. הורה גרוש או פרוד עלול לרצות:

• לחזור למדינת מוצאו ואזרחותו המקורית.
• לעבור למדינה יחד עם בן זוג חדש (בעל/אישה).
• לעבור למדינה אחרת למטרות עבודה.

במסגרת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962) מעגן את זכויות ההורים כ-"אפוטרופסים טבעיים" של ילדיהם הקטינים במידה שווה, ועפ"י סעיף 15 לחוק זה, "אפוטרופסות" זו של ההורים כוללת את הזכות למשמורת, כלומר: "הרשות להחזיק בקטין" (אלא אם כן קיים צו בית משפט המגביל זאת) וכן את הזכות "לקבוע את מקום מגוריו".

במקרה בו קטין הועבר למדינת ישראל ממדינת מקום מגוריו הרגיל בחו"ל, ללא הסכמתו של ההורה האחר או ללא צו המתיר את המעבר מבית המשפט, המדובר במעשה חטיפה והכללים הנוהגים במקרה של חטיפת ילדים יחולו במקרה זה.

אם המדינה ממנה מורחק הקטין חתומה על אמנת האג (כלומר, מדינה "מתקשרת"), ההורה הנותר מאחור יוכל לנקוט בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג להחזרה מיידית של הקטין החטוף, מול הרשות המרכזית בארצו או מול הרשות המרכזית בישראל או מול כל רשות מרכזית אחרת שימצא לנכון. ההליכים עפ"י אמנת האג יחולו וההנחה הינה כי הילד יוחזר במהירות האפשרית אלא אם כן ההורה החוטף יוכיח את אחת ההגנות המופיעות באמנת האג.

אם המדינה ממנה נחטף הילד אינה מדינה מתקשרת, הרי שמהלך האירועים תלוי בכך שההורה הנותר מאחור יפנה לבית המשפט למשפחה בישראל, אשר ידון בנושא בהתאם לעקרון המשפטי המנחה של טובת הילד. הנ"ל עשוי לכלול למשל, את בחינת השאלה האם עדיף לילד כי יוחזר למדינה ממנה הורחק, על מנת שעתידו ייבחן בבית משפט בחו"ל. מאידך, בית המשפט בישראל עשוי להחליט כי מאחר והילד נמצא כעת בישראל, עדיף כי ביהמ"ש בישראל ידון בעניינו על פי עובדות המקרה.

בית המשפט בישראל עשוי גם להיעזר בתסקיר סעד מטעם ארגון שירותי הרווחה העולמי, על מנת שמידע אודות הילד שמקורו במדינה ממנה הורחק בחו"ל ובה התגורר יוכל להיות מוצג בפני ביהמ"ש כדי שיובא במכלול השיקולים העומדים בפני ביהמ"ש לגיבוש החלטתו הסופית בעניינו של הקטין.

כן. ההורה הנותר מאחור רשאי להגיש התנגדות למעבר ילדו הקטין לישראל.

אם ההורה המבקש פונה לבית המשפט המקומי לשם קבלת היתר להגר לישראל עם ילדו הקטין, אזי, ההורה הנותר יוכל להתגונן בפני טיעוני התביעה להגירה, בהתבססו על רווחתו של הקטין. ברם, העקרונות בהם עושה שימוש בית משפט מערבי דומים לאלו הננקטים ע"י בית המשפט במדינת ישראל, ולכן, אם טיעוניו ומניעיו של ההורה המבקש את ההגירה סבירים וראויים, רוב הסיכויים הינם כי ההיתר להגירה של הקטין לישראל יינתן.

אם ההורה "המהגר" אינו פונה לערכאות להתיר לו את הגירת הקטין או פונה אך תביעתו להגירת הקטין נדחית, ובכל זאת מהגר ההורה יחד עם הקטין לישראל, אזי מתקיים בנסיבות אלו מעשה חטיפה כאשר ההורה "המהגר" חוטף, בפועל, את הקטין לישראל ומרחיק אותו ממקום מגוריו הרגיל בחו"ל הרחקה "לא כדין".

הנקודה העיקרית היא שעל המעבר לישראל להתבצע באופן חוקי ובהתאם למערכת החוקים והתקנות של המדינה בה מתגוררים באותה העת ההורה המעוניין וילדו הקטין והמהווה את מקום מגוריו הרגיל. אי כיבוד החוק המקומי ביחס למעבר הקטין עם ההורה המעוניין לישראל מחו"ל, מהווה מעשה בלתי חוקי, קרי, מעשה חטיפה.

רוב העקרונות המנחים הקיימים בנושא מעבר קטין מישראל לחו"ל חלים גם על מעבר קטין מחו"ל לישראל. זאת, משום שרוב מדינות המערב פועלות עפ"י עקרונות משפטיים דומים ביחס לזכויות של ילדים.

לא. צעדים משפטיים הננקטים כדי למנוע חטיפת קטין אינם יעילים במאת האחוזים, כמו למשל במקרים של שימוש בשם אחר עבור הקטין ו/או בדרכון מזוייף במעבר הגבול, או הברחתו של הקטין מעבר לגבול בכל דרך אחרת.

הכלי היעיל ביותר למניעת חטיפת קטין ע"י אחד מהוריו, בו יכול לנקוט ההורה החושד בחטיפה אפשרית של ילדו הקטין, הוא הגשת בקשה לביהמ"ש במדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל של הקטין לקבלת הצווים הבאים:

• צו לעיכוב יציאתו של הקטין מן הארץ:

צו זה בא למנוע מהקטין לצאת את הארץ מכל גבול אפשרי שלה. צו זה ניתן להשגה במעמד צד אחד (ללא ידיעת הצד האחר עד לקבלת הצו). ברגע שבית משפט ישראלי למשפחה מורה על עיכוב יציאה של קטין מישראל, גם במעמד צד אחד, הצו מועבר באופן מיידי למשטרת הגבולות בשדות התעופה ובכל נקודות היציאה מהמדינה.

• צו המורה להורה האחר החשוד בחטיפה להפקיד את דרכונו של הקטין בבית המשפט, או במשרדו של עורך דינו.
• צו המורה על הוצאת הקטין מחזקתו של ההורה האחר ע"י שירותי הרווחה (פקיד סעד) כאשר קיים חשד חמור כי החטיפה היא בלתי נמנעת.
• צו מניעה לצו משמורת קיים כך שהוצאת קטין מהווה אוטומטית ביזיון בית משפט.
• צו הקובע ערבויות כספיות ביחס לזכויות ביקור בחו"ל לפני שהורה לא משמורן המתגורר בחו"ל יהיה רשאי לנסוע עם ילדו הקטין לשם קיום ביקור/הסדר ראייה אצלו במדינה בה הוא מתגורר בחו"ל, ועל מנת להבטיח את שובו של הקטין ארצה בתום הביקור/הסדר הראייה.
• צו הקובע ערבויות כספיות נדיבות ו/או "צו מראה" כתנאי מקדים למתן היתר הגירה להורה עם ילדו הקטין בחו"ל, במקרה בו ההורה המשמורן קיבל היתר כנ"ל ואילו ההורה הלא משמורן חושש פן ההורה המהגר לא יאפשר לקטין להגיע לישראל לקיום הסדרי הראייה/ביקורים עמו.

הורה החושד כי בכוונת הורהו האחר של ילדו הקטין לחטוף אותו, צריך לשים לב למועד פקיעת דרכונו של הקטין. זאת ביתר שאת כאשר לקטין מספר אזרחויות. לכל קונסוליה אופן התנהלות שונה ביחס להנפקת/חידוש/הארכת דרכונים ועל ההורה המודאג לבדוק הבדלי מדיניות אלה. צעד זהירות נוסף, בו יכול לנקוט הורה מודאג הוא לדאוג כי יימצא ברשותו העתק צילומי של העמוד הרלוונטי בדרכונו של הקטין או של העמוד הרלוונטי בדרכונו של ההורה האחר בו שמו של הילד מופיע או לציין לעצמו את מספרי הדרכונים הנ"ל.

מומלץ כי יהיו בידי הורה בכל עת תצלומים עדכניים של ילדיו יחד עם פרטים מזהים כגון גובה וסימנים מיוחדים, לשימוש במקרה של אירוע חטיפה בו תיאורים חיצוניים, מעין אלו, הינם חיוניים ביותר.

כן, ודאי שההורה הנותר מאחור רשאי להתנגד להגירת ילדו הקטין לחו"ל עם ההורה המעוניין. על הורה המבקש להתנגד כנ"ל להגיש כתב הגנה המפרט את טיעוניו וביהמ"ש יחיל את העקרונות המשפטיים הכלליים ביחס לתביעות שעניינן קטין. ברם, יכול להיות שביהמ"ש יקבע כי המשמורת תוענק בכל זאת לידי ההורה שחטף בעבר את הקטין וביהמ"ש יתיר לו להגר יחד עם הקטין לחו"ל.

כן. במקרה מעין זה ביהמ"ש בישראל יבחן את תביעתה של האם בהתאם לעקרונות המנחים את בתי המשפט כאשר מוגשת אליהם תביעה למתן היתר להגירת קטין. ההחלטה הסופית תתבסס על  עקרון טובת הילד.

ההבדל במקרה זה הינו שביהמ"ש יהיה חשדן יותר ביחס לתום הלב של האם, למשל בקיום מצידה את זכויות הביקור של האב, ועשוי לבקש ממנה ערבויות ובטוחות שונות להבטחת קיום הסדרי ראייה וכיוב' בין האב והקטין בפועל. ברם, במקרה בו מעורב קטין בגיל הרך, כאשר ממצאי חוות הדעת המקצועיות/תסקירי פקידת סעד מורים כי טובת הילד הינה כי יישאר בחזקת האם ובטיפולה, הרי שלרוב ביהמ"ש בישראל יעניק לאם את המשמורת ויתיר לה להגר עם הקטין לחו"ל כבקשתה, אם כך דורשת טובתו של הילד בנסיבות העניין.

כן.

העקרונות המשפטיים החלים לגבי מעבר לחו"ל של קטין לאחר מעשה חטיפה בו נחטף הקטין לישראל-והוחזר לחו"ל כתוצאה מכך- הינם זהים לעקרונות החלים לגבי חטיפה והגירה של קטינים באופן כללי.

תביעה על פי אמנת האג , בעניין החזרת ילדים חטופים, היא תביעה בעלת רגישות גבוהה ודחיפות מרובה, והיא מתבררת בלוח זמנים מאוד קצר, יחסית. כך, עפ"י אמנת האג  (סע' 11), על הרשויות בישראל לפעול "בדחיפות" להחזרת ילדים חטופים, בתוך מסגרת זמן, של 6 שבועות להכרעה בתיק, עפ"י האמנה, מאז פתיחתו.

אף עפ"י כן, פרק זמן זה, ניתן להארכה, אם וכאשר השופט הדן בתיק, מבקש זאת מנשיא בית המשפט, שם מתנהל התיק.

עליך להתמודד עם טענת ההגנה שלה, שהינה אחת מטענות ההגנה האפשריות באמנת האג, שדנה בחטיפת ילידם [סע' 13(א)], בדבר "השלמה" שלך עם הגירת הקטינים, לאחר שהגיעו ארצה, ועליך להוכיח בבית המשפט, כי אתה, בשום פנים ואופן לא הסכמת ולא השלמת עם המעבר הזה, מארה"ב לישראל.

לעומת זאת, אשתך צריכה להוכיח את הטענה שלה, שהיא הבינה שאתה מוותר על החזרת הילדים לארה"ב, ומשלים עם עובדת מגוריהם בישראל, מעתה ואילך.

כן!  עליך להזדרז ולהגיש תביעה נגד אשתך, עפ"י אמנת האג, שעוסקת בהחזרת ילדים חטופים. הישארות הקטינה בישראל  הינה שלא כדין, עפ"י אמנת האג (סעיף 3), ומהווה הפרה של הסכמה מפורשת, ביניכם.

עליך להגיש, ללא דיחוי, תביעה להחזרת הקטין, עפ"י אמנת האג לבית המשפט המוסמך למשפחה בישראל. בדיון בתיק ייבחנו הכוונות שלך ושל אשתך, ביחס למקום מגורי הבן שלכם.

על פי אמנת האג (סעיף 3), שאומצה בישראל, בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991, מעשה חטיפה של ילד מתבצע על ידי הרחקת הקטין ממקום מגוריו הרגיל, דהיינו המדינה שמהווה את מרכז חייו, או על ידי אי החזרה  שלו , שלא כדין, לאותה המדינה שמהווה את מקום המגורים הרגיל של הקטינ/ה.

עליך להגיש את התביעה להחזרת קטין חטוף לביהמ"ש למשפחה בישראל, שבתחום שיפוטו מצוי הילד. 

כן! ככלל, עקרון טובת הילד, וזכות ילד להשמיע ,ולהביע רצונו, מעוגנים ומוגנים  ע"י האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (1989), אשר חלה ומחייבת בישראל. ברוח האמנה הנ"ל, נוסף לתקנות סדר הדין האזרחי, פרק שמתייחס להשתתפות ילדים, אשר כולל אפשרות של שמיעה ישירה והתרשמות בלתי תלוייה, מקטינים, ע"י בית המשפט, בעזרת עובד/ת סוציאלי/ת מיחידת הסיוע, או באופן ישיר ע"י השופט הדן בתיק.

עליך להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט למשפחה, ואם הליך הגישור ביניכם, ביחידת הסיוע שליד בית המשפט ייכשל, ולא תגיעו להסכמה, יהיה עליך להגיש תביעה למשמורת ולמתן היתר להגירת הבת אליך לאוסטרליה. בדרך כלל, במקרה מעין זה, בית המשפט ימנה מומחה (פסיכולוג קליני) אשר יבחן את העניין. לאור גילה של הילדה (15), גם תישמע עמדתה האישית ותיבדק עצמאות רצונה, בענין ההגירה, ותינתנה המלצות, בחוות דעת שתוגש לבית המשפט. להמלצות המומחה יש משקל נכבד, בהכרעת בית המשפט, אך בית המשפט רשאי לסטות מהן.

העיקרון המנחה את בתי המשפט, בסוגייה של מתן היתר להגירת קטין לחו"ל, הינו "טובת הילד", אשר הוגדרה, כ"עקרון על".

כן! הפסיקה מכירה בזכות קטין, כזכות עצמאית, אשר אינה פחותה מזכויות הוריו. זכויות קטינים מוכרות במשפט הישראלי, מעוגנות ומוגנות  ע"י האמנה  הבינלאומית בדבר זכויות הילד (1989), אשר חלה על ישראל. בית המשפט גם מוסמך ורשאי לשמוע את הקטין, באופן ישיר או עקיף, (באמצעות עובד סוציאלי), וגם למנות מומחה שיבדוק את טובתו של הקטין, ביחס לסוגיות המשמורת וההגירה, וייתן המלצות אשר תוגשנה לבית המשפט, בחוות דעת.

 כן! בית המשפט ישקול את טובת הילדה, ויחליט עפ"י רשימה (לא סגורה) של שיקולים, אם להתיר את הגירתה, ואת מעבר המשמורת לידיך.

עליך להגיש בקשה דחופה לבית משפט למשפחה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ במעמד צד אחד נגד התינוק והאם, בגלל חשש מפני חטיפת הילד.

 עליך להגיש תביעה כנגד אשתך בבית משפט למשפחה בישראל, ביחס לילדים החטופים עפ"י אמנת האג, ל"החזרה מיידית" של ילדיך לארה"ב, בהתבסס על כך שזו מדינת מקום מגוריהם הרגיל וכי הם הורחקו משם, לישראל, ללא ידיעתך, וללא הסכמתך, כפי שציינת.

לא! בפרשה שנדונה בבית המשפט המחוזי במדינת מסצ'וסטס, ארה"ב, נבחן מקרה של בני זוג שנישאו בישראל, והתגרשו, ובהסכם מאוחר יותר, שנחתם ביניהם, הסכימו לגבי המשמורת ביחס לילדיהם, כי הם יוכלו להתגורר עם אמם, במשך תקופה מסויימת,

לא! ניתן ללמוד זאת מדברי בביהמ"ש למשפחה במחוז תל אביב, בדיון, שהתקיים בתביעה של אב להחזרת ילדו הקטין לארה"ב עפ"י אמנת האג, כפי שהוסכם בין ההורים בהסכם שאושר ע"י בימ"ש העליון בלוס אנג'לס, ארה"ב.

לא בהכרח. בימ"ש לענייני משפחה במחוז תל אביב, דן בתביעה להחזרת ילדים חטופים עפ"י אמנת האג, שהוגשה ע"י אזרח אמריקאי, שגדל עד גיל 14 בישראל, נגד אשתו הישראלית, שניהם בני העדה החרדית.

האם, טענה בביהמ"ש כי האב הסכים בפועל לכך שהיא והילדים הקטינים יישארו בישראל, כאשר הוא גרם להסעתם במונית לכיוון בית הוריה בבני ברק, מייד לאחר שנחתו בישראל, ונטש אותם ללא מסמכים ואשרות, ולא רכש עבורם כרטיסי טיסה חזרה לארה"ב.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת האם, וציווה על החזרת הקטינים לארה"ב. ביהמ"ש ציין, כי הראיות שהובאו ע"י האם, היו סותרות ולא אמינות, וכי לא עלה בידה  להוכיח את טענות ההגנה המנויות באמנת האג.

כאשר נטענת טענה ביחס למצב הביטחוני במדינה מסויימת, אליה מבקש ההורה המשמורן להגר עם ילדו הקטין, צפוי בית המשפט, ככל הנראה, לדרוש ראיות ביחס למצב הבטחוני באותה מדינה.

אם הסכם הגירושין התייחס למגורי קבע בחו"ל, של האם והקטין, ואם ההסכם כלל אופציה של חזרה לישראל, ע"י העתקת מגורי הקטין מחו"ל לישראל, אזי החזרת הקטין לישראל לא תיחשב כמעשה חטיפה. לעומת זאת, אם הסכם הגירושין, איפשר את הגירת הקטין לחו"ל, אך שתק לגבי אפשרות החזרתו לישראל, אזי העברת הקטין לישראל, באופן חד צדדי עלולה להיחשב כמעשה חטיפה.

מגבלותיה העיקריות של אמנת האג הינן כדלקמן:

• בית המשפט הדן במקרה אינו שוקל את טובת הילד בגיבוש החלטתו להורות על החזרתו למעט במקרה בו חלות טענות הגנה.
• צו החזרה עלול בפועל להפריד בין הילד המוחזר לבין אחיו שנולדו מקשרי נישואין אחרים של ההורה החוטף- אין התייחסות לעניין זה בדרך כלל.

כן, במדינות מסויימות. מומלץ להורים לבדוק את המצב הקיים לעניין זה במדינה הרלוונטית.

כן! הורה יכול להגיש תביעה עפ"י אמנת האג ולבקש את הפעלת זכויות הביקור שלו. התביעה תוגש לרשות המרכזית. יובהר עם זאת, כי במידה ולא מדובר במקרה חטיפה, אזי, לאמנה תפקיד מוגבל ביותר. חובתה של הרשות המרכזית היא לפעול כגורם מקל כדי לאפשר מימוש של זכויות ביקור/הסדרי ראייה בפועל, ועל מנת לסייע להורה לנקוט בהליכים משפטיים במסגרת דיני המשפחה המתאימים

מי שטוען כי ילד הורחק או לא הוחזר אל מדינה מתקשרת אחרת וברצונו להחזיר את הילד, יכול להסתייע ברשות המרכזית במדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל של הילד או מהרשות המרכזית של המדינה אליה הורחק הילד או לא הוחזר ממנה. ניתן לנקוט בפעולה ישירה ולפנות לרשות המנהלית או המשפטית במדינה המתקשרת, בין אם מתבססים על אמנת האג או לא. מכל מקום, מומלץ כן לנקוט בהליכם על פי אמנת האג באמצעות הרשות המרכזית במדינת המקור בה נמצא הפונה.

ברגע שהרשות המרכזית מקבלת את המסמכים המתאימים, היא מעבירה אותם הלאה לרשות המרכזית המדינה במדינה המתקשרת האחרת אשר, בתורה, תנקוט בצעדים לגלות מה עלה בגורל הילד, ותפעל להחזרתו.

על הרשויות לפעול בדחיפות. אם לא מתקבלת החלטה תוך 6 שבועות מיום תחילת נקיטת ההליכים, קמה לפונה, שנקט בהליך, או לרשות המרכזית הפונה בעבורו, הזכות, לדרוש הודעה המפרטת את הסיבות לעיכוב. יוער, הרשות המרכזית עשויה לסרב לפנייה כאשר ברור ממנה כי התנאים המנויים באמנת האג אינם מתמלאים או כי הפנייה אינה מבוססת.

בפועל, האדם אשר בדרך כלל נוקט הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג הוא ההורה "הנחטף" "הנותר מאחור", דרך הרשות המרכזית של מדינת "המוצא", למרות האמנת האג מאפשרת גם לאחרים לנקוט הליכים משפטיים על פיה.

אמנת האג קובעת כי: "כל אדם, מוסד או גוף אחר הטוען כי ילד הורחק או לא הוחזר תוך הפרת זכויות משמורת, רשאי לפנות אל הרשות המרכזית שבמקום מגוריו הרגיל של הילד או אל הרשות המרכזית של כל מדינה מתקשרת אחרת, בבקשה לסייע להחזרתו של הילד". בדרך כלל, הפונים הם יחידים בעלי "זכויות משמורת" או "זכויות ביקור", אולם, כאמור, כל אדם (כולל הילד עצמו אם הוא מבוגר דיו), מוסד או גוף (למשל רשות הרווחה המקומית או בימ"ש) יכולים לפנות, כל עוד הרחקתו או אי החזרתו של הילד הינה "לא כדין" כמשמעותו בסעיף 3 לאמנה (ר' סעיף 8).

בתי המשפט בישראל כמו גם בתי המשפט במדינות נוספות אחרות, בדג על אנגליה וארצות הברית, מיישמות את ההגנות או החריגים הקבועים באמנת האג בקפדנות ובאופן מצומצם ביותר. לכן, השגת פסק דין בו בימ"ש מסרב להורות על החזרה מיידית של ילד הנמצא במדינה מתקשרת לאחר שהורחק מהמדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל, או לא הוחזר אליה, שלא כדין, היא משימה בלתי אפשרית כמעט.

בבואו להפעיל את שיקול דעתו בית המשפט יבחן את הגורמים הבאים:

-מידת ההתאמה של בתי המשפט בתחומי השיפוט המתחרים לקביעת עתיד הילד בהליכים העיקריים.

-התוצאה האפשרית של ההליכים העיקריים (ללא התייחסות לבימ"ש בו ההליכים נשמעים)

-ההשלכות של כל "השלמה", במיוחד באופן שבו הילד עלול כבר להשתלב בסביבתו, במדינה המבקשת.

-המצב הצפוי להורה החוטף ולילד במידה ויחויבו לשוב לתחום הרשות המבקשת.

-השתהותו של המבקש בנקיטת הליכים עפ"י אמנת האג להחזרת הילד.

-ההשפעה הרגשית הצפויה על הילד אם בימ"ש יורה על החזרתו המיידית.

-המידה בה תסוכלנה מטרותיה ורוחה של אמנת האג אם בימ"ש יסרב להורות על החזרת הילד.

כן. בכל ההגנות הכלולות בסעיף 13 ו-12 לאמנת האג על ההורה החטוף להוכיח כי טענות ההגנה מתקיימות. אם ההורה מצליח לשכנע ביהמ"ש בכך, ביהמ"ש יורה שלא להחזיר את הילד למדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל. לשם כך יש להביא ראיות ברורות ומשכנעות. ברם, גם אם ההורה מוכיח הגנה, ביהמ"ש עדיין יכול להורות על החזרת הילד (סעיף 18 לאמנת האג). ביהמ"ש ישקול את טובתו של הילד אולם יאזן אותה אל מול מטרתה העיקרית ורוחה של האמנה, שהן להורות על החזרת הילד.

לא בהכרח.  לבית המשפט ישנו שיקול דעת להחליט האם להורות על החזרת הילד או לא.

ביהמ"ש רשאי להורות לחקור התנגדות של ילד ואת עמדותיו על ידי מומחה עצמאי (למשל, פקיד סעד) או להחליט שלא לעשות כן, אם בימ"ש סבור כי טענת ההגנה בדבר התנגדות מצד הילד הינה "תרגיל" מצד ההורה החוטף לעיכוב ההליך והשהייתו.

בתי משפט בישראל מתחשבים בדעתם של ילדים החל מגיל מוקדם יותר מהנהוג במדינות אחרות-לרוב מגיל 10, או אפילו קודם לכן, אם הילדים בוגרים דיים.

אין גיל שמתחת לו דעתו של ילד לא תילקח בחשבון אולם לרוב, ככל שגילו של הילד נמוך יותר, קטן הסיכוי שתהיה לו "רמת הבגרות" והבשלות כך שראוי יהיה להתחשב בעמדתו. בפועל, הנטייה היא לא להתחשב בדעתו של ילד מתחת לגיל 8. כמו כן, ראייתו של ילד לגבי טובתו האישית בטווח הזמן הקצר, הבינוני או הארוך יכולה להיות מוגבלת וכן יכול להיות שהמניעים להתנגדותו להחזרה אינם אחוזים במציאות. אפשרי מצב בו הילד אינו מבין לאשורן את ההשלכות שתהיינה להתנגדותו להחזרתו, ודעותיו עלולות גם לנבוע מהשפעה הורית בלתי הוגנת, באופן עקיף או ישיר.

כן. על פי סעיף 13 לאמנה, ביהמ"ש גם כן יכול לסרב להורות בצו על החזרת ילד, אם הילד מתנגד להחזרתו ו-"הוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו.".  עניין אחד שנשקל ונבחן ע"י בימ"ש, הינו האם התנגדותו של הילד להחזרתו למדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל קשורה לחוסר רצונו והתנגדותו באופן נמרץ להתגורר עם ההורה האחר, כך ששני הגורמים אינם ניתנים להפרדה.

אחד האמצעים בהם בימ"ש נוקט כדי, מחד, להימנע ממתן אפשרות לטענת הגנה של הורה חוטף להצליח ומאידך, באותה מידה, להגן על רווחתו של ילד כאשר יוחזר למדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל, היא להסכים לאשר הצהרת התחייבות מצד הורה חוטף, המהווה הבטחה כלפי בימ"ש, אשר כוחה שווה לצו בימ"ש, אלא שההתחייבות ניתנת באופן רצוני. ביהמ"ש יכול להסכים להצהרות/הבטחות מעין אלו כדי להקל על הידרדרות המצב לבלתי נסבל.

כן. ההתנהגות של בעלך לשעבר יכולה להתפרש כ"השלמה"- אשר יכולה להיות פעילה או סבילה. הקביעה האם ההורה הנפגע "השלים" לאי ההחזרה או ההרחקה של ילדו הינה עניין שבעובדה, התלויה במצבו הנפשי הנוכחי ובכוונתו הסובייקטיבית. הדגש הוא על השאלה האם, עובדתית, היתה "השלמה" של ההורה הנפגע, ולא על אופן פרשנותו של ההורה האחר את התנהגותו של ההורה מבקש ההחזרה.

ברם, כאשר דבריו ומעשיו של ההורה הנפגע מצביעים, באופן ברור, שאינו משתמע לשתי פנים, וכמו כן, גרמו להורה האחר להאמין, כי ההורה הנפגע אינו מפעיל ו/או מתכוון להפעיל את זכותו ההורית לשם החזרה מיידית של הילד, ייחשב אותו הורה נפגע כמי ש-"השלים" עם מעשה ההרחקה או אי ההחזרה של ילדו ע"י ההורה האחר.

אחד הקשיים הוא האם ההורה הנפגע השתהה בנקיטת הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג. משום שהשאלה לקביעת "השלמה" היא סובייקטיבית לגבי ההורה הנפגע, התמהמהות בנקיטת הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג בגלל ייעוץ משפטי כושל נוטה לשלול טענת "השלמה" באשר "השלמה" איננה מוכחת במקרה בו המבקש (הוא ההורה הנפגע/הנחטף) אינו מודע למעשה שננקט ע"י ההורה האחר או להיות המעשה שלא כדין.

האמנה אינה מגדירה מה משמעות המילים "מקום מגוריו הרגיל" אולם בתי משפט במדינות שונות פירשו מונח באופן הבא:

-היכן שהילד "שהה באופן פיזי למשך זמן המספיק להסתגלות ואשר יש לו דרגה של כוונת השתלבות מנקודת מבטו של הילד" (פסיקה אמריקאית)

המדינה המהווה את "מקום מגוריו הרגיל" של ילד מושפעת במקרה של ילד רך בשנים בבחירתם של הוריו. בדרך כלל, בעת שההורים מתגוררים יחד לילד אותו מקום מגורים רגיל שלהם, ואף אחד מבין ההורים אינו רשאי לשנות אותו ללא הסכמה מפורשת או משתמעת של ההורה האחר לכך, או בצו בימ"ש. ילד בוגר יותר יהיה מסוגל אולי לבסס את מקום מגוריו הרגיל שלו. אם תינוק נולד במדינה מסויימת להורים נשואים שהמדינה המהווה את מקום מגוריהם הרגיל הינה שונה, בעת לידתו, הרי שבעת לידתו, המדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל תהיה זהה לזו של הוריו, למרות שנולד מחוצה לה.

מבחינת הפרשנות המשפטית, בתי המשפט בישראל אימצו גישה הדומה לזו הנהוגה בארה"ב, לשם קביעת מהי המדינה המהווה מקום מגורים רגיל של ילד, כאשר הם בוחנים את המצב העובדתי, מנקודת מבטו של הילד, לשם גיבוש החלטתם.

כן. על פי סעיף 15 לאמנת האג, ההורה "שנותר מאחור", כלומר "ההורה הנחטף" יכול להגיש בבית המשפט במדינת המקור, המהווה את מקום מגוריו הרגיל של הילד, בקשה לצו הצהרתי אשר יצהיר כי התרחשה "הרחקה שלא כדין" או "החזרה שלא כדין" של ילדו, כמשמעותן בסעיף 3 לאמנת האג.

במדינת ישראל, המעוניין להחזרת ילדו לישראל, יגיש בקשה לבית המשפט לעניני משפחה בישראל למתן צו הצהרתי. מטרת ההצהרה הינה לספק לרשויות השיפוטיות ו/או המינהליות במדינה אליה הורחק או ממנה לא הוחזר הילד ראיה לכך שמה שאירע היה הרחקה או אי החזרה "שלא כדין" על פי חוקי מדינת ישראל.

בפועל, צו הצהרתי יכול להינתן לבקשת כל אדם שנראה לבית המשפט כי יש לו עניין בנושא, ובתנאי שמתן הצו ישרת מטרה יעילה מסויימת ולא ישמש רק לעיכוב של הליכים בבית משפט.

כן. זאת משום שסוגיית ההסכמה מטופלת באופן מיוחד באמנה במסגרת טענות ההגנה שניתן להעלות בפני טענת חטיפה. אם טענת ההגנה מוכחת, להנחת דעתו של ביהמ"ש, הרי שמשמעות הדבר היא כי ביהמ"ש לא יהיה מחוייב להורות על החזרת הילד, למרות שבפועל התרחשה הרחקה שלא כדין.

בחוק הישראלי "זכויות משמורת" מוענקות באופן אוטומטי לשני ההורים, להם יש "אפוטרופסות הורית" על ילדיהם על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962). בישראל, להורים (בין אם הם נשואים או לא) ישנן זכויות הוריות שוות, ולכן לשניהם "זכויות משמורת" כלפי ילדיהם. זוהי תמונת המצב מבחינת החוק בישראל.

בניגוד למצב הקיים במספר מדינות אחרות, על פי החוק בישראל האם אינה רשאית להעביר ילד מישראל למדינה אחרת ללא הסכמתו של האב (ללא התחשבות בעובדה האם הם נשואים/ידועים בציבור/גרושים וכו'). כמו כן, אין זה משנה אם קיימות לעניין זה החלטות בית משפט בנושא משמורת ו/או זכויות ביקור.

"זכויות משמורת" כוללות זכויות הקשורות לדאגה לגופו של הילד ובפרט הזכות לקבוע את מקום מגוריו. "זכויות משמורת" הינו מונח רחב יותר מ-"משמורת" בלבד. בפועל, למונח "זכויות משמורת" הוענקה פרשנות מרחיבה, במובן של "אחריות הורית".

חטיפת ילדים משמעותה הרחקה או אי החזרה של קטין שנעשית "לא כדין" כמשמעותו בסעיף 3 לאמנת האג. הרחקתו או אי החזרתו של ילד/ה תיחשב "לא כדין" כאשר –

" (א) יש בהן הפרת זכויות המשמורת המוענקות לאדם, למוסד או לכל גוף אחר, בין במאוחד ובין בנפרד, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין סמוך לפני הרחקתו או אי החזרתו, וכן

(ב) בעת ההרחקה או אי ההחזרה הופעלו אותן זכויות בפועל, בין במאוחד ובין בנפרד, או שהיו מופעלות כך אלמלא ההרחקה או אי ההחזרה."

כדי להגיש תביעה על פי אמנת האג, אין התובע נזקק לתמיכה של צו בימ"ש לטובתו.

בית משפט הדן בתיק אמנת האג אינו מחיל את עקרון טובת הילד כעקרון על. ברם, על בימ"ש להיות מודע לכך כי הרעיון המנחה את ניסוח האמנה הינו רווחתו של הילד. טובת הילד נחזית להיות החזרתו למדינה בה חי כל חייו לפני שנחטף, ועל בתי המשפט, שם, לקבוע בעניין היתרונות והחסרונות של מקום מושבו העתידי.

לא. אמנת האג אינה מתיימרת לקבוע בעניינים של זכויות משמורת או זכויות ביקור לגבי קטין, אלא להחזיר את הקטין למדינה שבה מצוי מקום מגוריו הרגיל, שם יוכלו להידון ולהיאכף הזכויות הנ"ל ביחס לקטין.

לא. אמנת האג אינה עוסקת בפן הפלילי של חטיפת ילדים בינלאומית.

אמנת האג נוצרה כדי לאפשר נקיטת הליך משפטי מהיר וממצה במקרים של חטיפת ילדים בינלאומית. הרעיון היה להימנע מהצורך לחקור מערכות חקיקה זרות במדינות שונות, ולאפשר העלאת טענות הגנה באופן מצומצם, אשר תיוחד למקרים בהם החזרתו של קטין עומדת בניגוד חמור לרווחתו.

סעיף 12 לאמנה קובע כי במקרים בהם חלפה פחות משנה מהמועד

בו הקטין הורחק שלא כדין, או לא הוחזר שלא כדין, לבין מועד פתיחת ההליכים, אז: "תצווה הרשות הנוגעת בדבר להחזיר את הילד לאלתר.".

יודגש, כי גם אם עברה יותר משנה בין המועדים הללו, והליכים נפתחו אחרי יותר משנה ממועד אי ההחזרה שלא כדין או הרחקתו של הקטין שלא כדין הרי ש:  "הרשות השיפוטית או המינהלית תצווה להחזיר את הילד, אף אם החלו ההליכים לאחר תום התקופה של שנה אחת…זולת אם הוכח כי הילד השתלב כבר בסביבתו החדשה.".

לא. אמנת האג אינה חלה על עובר. החקיקה הבינלאומית מתייחסת וכוללת אך ורק מקרים בהם מעורבים ילדים אשר נולדו לפני שמעשה החטיפה התרחש.

ברם, במדינות מסויימות, יהיה זה אפשרי לנקוט בהליכים משפטיים כדי להגן על זכויות העובר.

העקרון המרכזי שלאורו נוסחה האמנה הוא שמאבקי משמורת ילדים צריכים להתנהל במדינה המהווה את "מקום מגוריו הרגיל" של הקטין המעורב. כלומר המדינה שבה הילד התגורר לפני "מעשה החטיפה".

נובע מכך, שתביעה להחזרת קטין חטוף עפ"י אמנת האג צריכה להיות מוגשת על ידי ההורה ממנו נחטף הקטין בבית המשפט במדינה אליה הורחק שלא כדין הקטין או ממנה לא הוחזר. באמנת האג טבועה הנחה כבדת משקל המצדדת בכך שבית משפט יורה על החזרת קטין, למדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל, בעקבות הרחקה שלא כדין או אי החזרה שלא כדין שבוצעה לגביו.

אמנת האג חלה רק לגבי ילדים מתחת לגיל 16 אשר "מקום מגוריהם הרגיל" הוא באחת המדינות המתקשרות מייד לפני הרחקתם שלא כדין אל מדינה מתקשרת אחרת, או קודם לאי- החזרתם שלא כדין ממדינה מתקשרת לאחרת (סעיף 4 לאמנה).

כן! לעיתים ניהול משא ומתן לקראת פיתרון שוויוני והוגן עדיפה בייחוד כאשר חוות דעת המומחים המקצועיים תומכים בגישה של פיתרון דרך פשרה. ניהול משא ומתן רציני עשוי לחסוך בהוצאות, זמן ורגשות שליליים בהמשך, ולהוביל לתוצאה טובה יותר מאשר מצב בו השופט הוא הקובע את התנאים. כמו כן, סביר כי פיתרון המושג באמצעות משא ומתן בין ההורים יהיה פרטני יותר וצופה פני עתיד, לעומת פסק דין, ויחסוך פניות לערכאות בהמשך על ידי מי מהצדדים, כמו במקרה של הגשת ערעור, וחיסכון בהוצאות בהמשך.

כן! וזאת מבלי להתחשב בשאלה האם הילדים נחטפו מישראל או אליה. ההורים יכולים להגיע להסכמה ביניהם להחזרת קטין וביהמ"ש הדן בתביעה יאשר את ההסכמה ויעניק לה תוקף מחייב של פסק דין.

למעט מקרים חריגים במיוחד, הרי שבאופן כללי קיימים יתרונות בולטים להגעה להסכמה בין שני הורים להחזרת קטין חטוף למדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל. הסכמה מעין זו עשויה לחסוך זמן, הוצאות ואנרגיה נפשית מפני שפתרון בדרך של גישור מייתר את ההליכים המשפטיים הממושכים בין הצדדים עד לשלב הערעור, והינו לטובת הילד. במקום להשקיע מאמצים מיותרים בהליכים משפטיים מסובכים יכולה אנרגיית הצדדים להיות מרוכזת בעתיד.

כן, מספר מצומצם של מדינות מתקשרות כמו אנגליה מעורבות בפרויקט ניסיוני בו בתי משפט הדנים בתביעה להחזרת קטין חטוף עפ"י אמנת האג  מציעים להורים המתדיינים לפנות להליך של גישור בליווי של עורכי דין ומומחים מקצועיים בתחומים רלוונטיים, על מנת להקל על ההליך הנ"ל. הליך הגישור מוצע לצדדים לפני שהתביעה נידונה בבית המשפט. מדינת ישראל אינה נוטלת חלק בפרוייקט הניסיוני הנ"ל, אולם הסכמה בין הורים לגבי החזרתו המיידית של ילדם הקטין ניתנת להשגה גם במסגרת המאבק המשפטי בביהמ"ש בין ההורים, אם רצונם בכך.

לא בהכרח. זאת, משום שלבימ"ש שיקול דעת להחליט בעניין זה.

לא בהכרח. ביהמ"ש במקרה מעין זה ימנה מומחה מקצועי אשר יבחן את כישוריו ההוריים של כל אחד מכם ויערוך תסקיר והמלצות לעניין טובת ילדייך במעבר המבוקש לחו"ל. אמנם המומחה עשוי להתרשם ממחויבותך לילדיך אולם נקיטת עמדה קיצונית מדי עלולה להפוך את הכף נגדך. למשל, בתיק הגירה שנדון בביהמ"ש העליון, אחת הסיבות שניתנו להפיכת החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר סירב לבקשת אם להגר לחו"ל, הייתה גישתו "הטוטאלית" של האב, אשר המומחה שחיווה דעתו ציין בתסקירו. המומחה ציין כי שני ההורים היו הורים מוכשרים ביותר, אולם חוסר נכונותו של האב לראות כל יתרון במעבר הילדים לחו"ל והמוחלטות שבעמדותיו הלחיצה את הילדים, בעוד שהאם היתה פתוחה ומאוזנת יותר וגישתה היתה מרגיעה יותר ביחס לילדים. האם ראתה הן את היתרונות והן את החסרונות בהישארות הילדים בישראל-הישארות בישראל עם האב או מעבר לארה"ב עמה, בעוד שהאב רק ראה את השלילי שבהגירת הילדים, והחיובי בהישארותם בישראל וגרם בכך ללחץ על הילדים.

אכן כן! מפגש עם בן זוגך החדש מהווה חלק מתהליך ההערכה המבוצע ע"י המומחית שמונתה בידי ביהמ"ש לעריכת תסקיר מקצועי שיבדוק האם ההגירה לחו"ל הינה לטובת ילדייך. הפסיכולוגית הקלינית תבחן האם מערכת יחסייך עם בעלך החדש נראית יציבה מספיק והאם בין בעלך החדש לבין ילדייך קיימת מערכת יחסים סבירה.

לביהמ"ש המנהל את התיק שלך, או את הערעור בעניינך הסמכות להזמין תסקירים ע"י מומחים מקצועיים כדי לקבל תמונת מצב עדכנית.

אין אפשרות ליתן תשובה חד משמעית. משך ההליכים תלוי בגורמים שונים, אולם אם בעלך לשעבר יצא למלחמת חורמה בעניין כולל ערעור כפול (לבימ"ש מחוזי ולבימ"ש עליון), העניין עלול להימשך מספר שנים.

ראשית, עלייך להגיש בבימ"ש למשפחה בישראל תביעת משמורת ותביעה לקבלת היתר להגר יחד עם בתך לאנגליה. אם תקבלי משמורת והיתר הגירה ביחס לבתך הקטינה,תהיי רשאית לצאת את גבולות מדינת ישראל יחד עם הבת, באופן חוקי. כאשר תגיעי לאנגליה יהיה עלייך להגיש בקשה בבית המשפט המוסמך שם (לרוב, בימ"ש באזור מחוז מגורייך) לקבלת "צו מראה" שלמעשה יכיר בתוכן הצווים בעניין משמורת והגירה שקיבלת בישראל. יכול ויצויין כתנאי, בצווים שיוענקו לך ע"י ביהמ"ש בישראל שעלייך להשיג "צו מראה" באנגליה להגנה על זכויות ביקור שהוענקו לאבי בתך ע"י ביהמ"ש בישראל.

כן, אם ביהמ"ש יחליט לטובתה, הדבר יוכל לבטל כל התנגדות מצידך.

לא! כל הנושאים הקשורים לקטינים כגון משמורת והגירה הינם דינאמיים ויכולים תמיד להיות מובאים לדיון. הגירה יכולה להיות מנוגדת לטובת קטין בנקודת זמן מסויימת, ולאחר מכן לא. יכול והורה משמורן שבקשתו לקבל היתר להגר לחו"ל עם ילדו הקטין נדחית ע"י ביהמ"ש במועד מסויים, כאשר הקטין צעיר מאוד, יצליח בתביעה מעין זו בעתיד.

כן!

כן, ויכול והדבר יהווה נימוק לדחיית תביעתה של אשתך לשעבר להגירה.

כן, וביתר שאת יתחשב בכך ביהמ"ש כאשר מדובר באם שמפירה באופן עקבי את קיום הסדר הראייה בין האב לילדיו. נכונותו של הורה ויכולתו לקיים קשר עם ההורה האחר והכרתו בתפקידו ההורי של אותו הורה ובזכויותיו והחשיבות בקיום קשר משמעותי בין ההורה הלא משמורן וילדיו מהווים גורם מכריע בהחלטת ביהמ"ש אם לאפשר או לא הגירה של ילדים עם ההורה המשמורן. בימ"ש עלול לסרב לבקשת הורה משמורן להגר לחו"ל אם העובדות מצביעות על כך שהאם חיבלה ומנעה באופן שיטתי קיום הסדרי ראייה תקינים בין האב לילדיהם המשותפים.

ביהמ"ש לבטח יחקור את יציבותה של מערכת הנישואין של אשתך לשעבר וימנה מומחה מקצועי אשר יערוך תסקיר בו יובאו ממצאים והמלצותיו בעניין ההגירה המבוקשת. המומחה הממונה אף יוכל לבקש לפגוש באם, בבעל החדש, בילדים ובך, אם ימצא לנכון לעשות כן.

כן, כל עוד הילד בגיל מתאים ובוגר דיו (בדרך כלל בסביבות גיל 10) למומחים מקצועיים שערכו תסקירים ביחס למשפחה סבורים כי אינו נתון תחת לחץ/הסתה/שטיפת מוח כלשהם של אחד ההורים. הסיבות בהן ינקוב הילד תהיינה משמעותיות והשופט הדן בעניין מוסמך להיפגש עם הילד בלשכתו ללא נוכחות מי מההורים, על מנת לקבל רושם ראשוני ביחס לילד אם יש צורך בדבר.

לא כל עוד מתנהלים הליכים משפטיים בישראל. פסק דין חייב להיות סופי ובלתי ניתן לערעור לפני שבימ"ש באנגליה יכיר בו באמצעות מתן "צו מראה", ויעניק לך צו משמורת.

זה בהחלט מהווה גורם אליו בימ"ש מתייחס בבואו ליתן החלטה, בייחוד אם הצדדים מוגבלים כלכלית. ככל שהמדינה מרוחקת יותר מישראל, כך יהיה קשה ויקר יותר לקיים הסדרי ראייה בין ההורה הנשאר וילדו. במקרה זה ביהמ"ש יהיה מאוד חרד להגדלת כמות הסדרי ראייה במידה ותותר הגירתו של הילד לחו"ל.

עליך לנסות ולשכנע את ביהמ"ש הדן בתביעתה של אשתך לשעבר, כי ההגירה מנוגדת לטובת הילדים ותגרור עמה נזק רגשי בלתי הפיך עבורם, וביתר שאת עבור הילד המטופל אשר לא יוכל להמשיך ולהתנהל ללא נוכחותך המתמשכת הנדרשת.

לא באופן גורף אולם על פי רוב נישואין מחדש נחשבים טיעון מוצדק לתביעה למתן היתר הגירה לחו"ל. אם תגישי תביעה למתן היתר הגירה עם בנך הקטין לחו"ל, בטענה של נישואין מחדש עם אדם שמקור פרנסתו בחו"ל ושאינו יכול להתגורר ולהשתקע בקלות בישראל, יהיה לך סיכוי סביר להצליח בתביעתך. זאת, בהנחה ותסקירי מומחים מקצועיים (כמו למשל, פסיכולוג או פקידת סעד) ימליצו כי המעבר הינו לטובת הילד, בהתחשב בנסיבות המקרה.

סיכויים טובים! תוכניותייך על פניו סבירות ביותר. מכיוון שילדך צעיר מגיל שש, בחוק בישראל מעניק לך עדיפות כהורה המשמורן, ולכן אם תגישי תביעת הגירה, כאשר הינך המטפלת העיקרית של ילדך ובעלת מסוגלות הורית סבירה, הרי שרוב הסיכויים הם שמומחה שביהמ"ש ימנה לעריכת תסקיר והמלצות בעניין ימליץ כי יוענק לך היתר להגר להולנד עם ילדך. יוער עם זאת, כי על ביהמ"ש להשתכנע כי ההגירה להולנד הינה הפתרון הטוב ביותר, בנסיבות העניין עבור ילדך ומנקודת מבטו שלו.

כן! למשל בתיק שהתנהל בבימ"ש בגרמניה, דובר בהורים אשר נמנו על כוחות הצבא של ארה"ב ונשלחו מבסיס צבאי בגרמניה לבסיס צבאי בישראל יחד עם ילדם המשותף. זמן קצר לאחר שהגיעו לישראל חזרה האם עם הילד לגרמניה בהסכמת האב לשירות מילואים קצר בגרמניה. ברם, בהיותה בגרמניה היא הודיעה לבעלה שנותר בישראל כי ברצונה להתגרש ממנו וכי היא איננה מעוניינת לשוב לישראל בתום שירות המילואים שלה בגרמניה, כמתוכנן וכמוסכם ביניהם למשך שלושת השנים בהן הוצב הבעל בישראל. בהתאם לחוקי הצבא האמריקאי, יש צורך בקבלת היתר על מנת לשוב לארה"ב לפני תום השירות, ולכן עתרה האם לביהמ"ש בגרמניה לחזרתה המוקדמת לארה"ב, במקום לישראל. האב נקט בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג להשבת בנו לישראל וביהמ"ש בגרמניה הורה על החזרת הילד לישראל. ביהמ"ש בגרמניה שדן בתיק החטיפה דחה את טענתה של האם כי בעקבות פירוק נישואיה הסכמתה לחזור לישראל לאחר שירות המילואים שלה בגרמניה בטלה. ביהמ"ש ציין כי התנהגותה של האם "חד צדדית בהחלט" וקבע כי היא תוכל אמנם לנצל את האפשרות לקיצור שירותה ולחזרתה לארה"ב וכן להגיש תביעה לגירושין מבעלה, אולם ביהמ"ש הורה כי הילד המשותף לצדדים יוחזר לישראל.

אמנת האג עצמה אינה מגדירה את המושג "מקום מגורים רגיל" ולא מוזכר בה משך זמן מינימאלי שעל ילד לשהות במדינה כדי שזו תיחשב כמקום מגוריו הקבוע. עקרונות האמנה מאידך ברורים ביותר: הורה יחיד אינו יכול על דעת עצמו לשנות את המדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל של ילד. ההחלטה על שינוי מקום מגורים רגיל ממדינה אחת לאחרת חייבת להיות הדדית, כלומר, מוסכמת ע"י שני הוריו של הילד המדובר. ברגע שההחלטה מתקבלת, המדינה "החדש" יכולה להפוך במהירות רבה למקום מגוריו הרגיל של הילד למטרות אמנת האג.

למרות שאינכם נשואים, בתור אביו הביולוגי והאפוטרופוס הטבעי של ילדך הנך זכאי עפ"י החוק הישראלי להגיש תביעה להחזרת בנך לישראל עפ"י אמנת האג, במידה ולא הוחזר או הורחק שלא כדין ממך בחו"ל. הן ברזיל והן ישראל כפופות ומחוייבות לאמנת האג משנת 1980 בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים. באפשרותך לנקוט בהליכים ע"י פנייה לרשות המרכזית בישראל, המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה בישראל, אשר תגיש את תביעתך על מנת שייפתח עבורך תיק בבימ"ש בברזיל וכדי שבימ"ש בברזיל ידון בתביעתך להשבת בנך ארצה לישראל.

כן, ע"י נקיטה בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג להחזרת ילדיך מיוון אשר לא הוחזרו משם לישראל, שלא כדין. יוון מחויבת להוראות אמנת האג, כמו גם ישראל, ולכן במקרה שלך ניתן לנקוט בהליכים עפ"י אמנת האג.

באפשרותך לנקוט בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג להחזרת ילדתך לישראל, המהווה את מדינת מקום מגוריהם הרגיל. אין זה משנה שאתה לא נשוי לאם. יש לך זכויות הוריות שוות לאלו של האם עפ"י החוק הישראלי ואת תיאורך שעל פניו נראה כ-"אי החזרה", "לא כדין" כמשמעותם באמנה.

עלייך לבקש מביהמ"ש להורות על עיכוב יציאתם של הילדים מישראל וכן לבקש כי אשתך תפקיד את דרכוניהם של הקטינים במשמורת ביהמ"ש.

כן! עלייך לפנות לביהמ"ש ולבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד בנך, על מנת שלא יוכ לצאת את גבולות המדינה ולבקש כי בצו תותנה יציאת הבן בערבות גבוהה שיפקיד בעלך לשעבר. יהיה עלייך להמציא ראיה ברורה לחשש כי האב עלול לא להחזיר את הבן, כדי שצו עיכוב היציאה מן הארץ ביחס לבנך יישאר בתוקף.

לא! אם בתך תוציא את התינוק מחוץ לגבולות ישראל, ללא הסכמה של האב הביולוגי, יוכלו להינקט נגדה בארה"ב הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג באשמת חטיפה. לעובדה כי בתך איננה נשואה לאבי תינוקה אין חשיבות, מפני שעפ"י החוק הישראלי לאב ולאם הביולוגיים של קטין זכויות שוות כאפוטרופסים טבעיים שלו. על בתך להגיש תביעה למשמורת והגירה בישראל, אם לא יעלה בידה להגיע להסכמה עם האב הביולוגי לגבי המעבר לחו"ל עם התינוק.

עלייך לפנות בדחיפות לבימ"ש למשפחה באזור מגורייך בבקשה דחופה, במעמד צד אחד, למתן צו לעיכוב יציאתם של ילדייך מגבולות מדינת ישראל.

באפשרותך לנקוט נגדו בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג להחזרת ילדיכם המשותפים מארה"ב לישראל. שתי המדינות, ישראל וארה"ב מחוייבות לאמנת האג וכפופות להוראותיה. כאשר הסכמתם להתגורר עם הילדים בארה"ב לתקופה קצובה (לימודיו לתואר שני של בעלך), לא הסכמת לשינוי מדינת מקום מגוריהם הקבוע של ילדיכם מישראל לארה"ב. בעלך, כהורה יחיד, אינו יכול באופן חד צדדי, לקבוע את השינוי הנ"ל.  בעלך מבצע בסירובו להשיב את הילדים לישראל "אי החזרה" של הילדים "לא כדין" בארה"ב, כמשמעותם בסעיף 3 לאמנת האג, ולמעשה חטף ממך את ילדיכם. מומלץ כי תפני לבימ"ש לענייני משפחה באזור מגורייך בבקשה למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי המדינה המהווה את מקום מגוריהם הרגיל של ילדייך היא מדינת ישראל

ייתכן שתוכלי לעזוב את המדינה עם תינוקך, אולם החזקת הדרכונים בידך אינה מעניקה לך את הסמכות לצאת את ישראל ללא הסכמת בעלך. הוא יוכל לנקוט נגדך, אם תבחרי להישאר בקנדה, בהליכים עפ"י אמנת האג להחזרת תינוקך לישראל.

לא! עפ"י החוק הישראלי לאב ביולוגי קיימות אותן הזכויות ההוריות שיש לאם הביולוגית ביחס לילדם המשותף, בהיותם אפוטרופסים טבעיים של הקטין/ה. מכאן, שאם בכוונתך לצאת את גבולות המדינה עם ילדך הקטין ללא הסכמתו של האב הביולוגי, עלייך להיות מודעת לכך שיוכלו להינקט נגדך הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג להחזרת הילד לישראל, ע"י אביו הביולוגי, גם אם אינכם ולא הייתם נשואים מעולם.

לא! פסק דין שניתן בארה"ב בהליך ערעור בתיק אמנת האג דחה את הטיעון הביטחוני, וקבע כי ישראל אינה "אזור קרבות" (zone of war) המצדיק אי החזרת ילדים לשם בגלל היותם בסכנה גופנית. יודגש כי, גם רוב המדינות אשר דנו בתיקי אמנת האג דחו טענות מעין אלו.

עפ"י דו"ח שהוגש לקונגרס ע"י משרד המדינה האמריקאי הרי שישראל הוגדרה בו כ-"מדינה מדאיגה", או בקבוצה השלישית במדרגה של "מדינות תחת ביקורת", כאשר המדינות בקבוצה הראשונה הוגדרו כ: "מדינות לא מצייתות" (=לאמנה), והמדינות שנמנו על הקבוצה השנייה במדרג המדינות המבוקרות הוגדרו כ: "מדינות שאינן מצייתות באופן מלא".

יודגש כי סיועם של עורכי דין או הרשות המרכזית בהשגת אשרות עבור ההורה החוטף הישראלי, באופן המבטיח את כניסתם החוקית לגבולות ארה"ב חיוני ביותר לפעמים בהתגברות על מחסומים טכניים להשגת צו בית משפט המורה על החזרת הילדים. במקרים בהם ההורה אשר חטף ילד (שאולי אף נולד בארה"ב) למדינת ישראל התגורר בארה"ב באופן בלתי חוקי הוא/היא יוכל/תוכל לטעון בהגנתו כי קיים חשש חמור כי החזרת הילד לארה"ב תוביל לנזק לילד. ההורה החוטף יוכל לטעון כי החזרת הילד משמעותה תהיה שהילד יהיה מנותק ממנו בגלל שההורה החוטף מנוע מלהיכנס לארה"ב.

מצבך המשפטי מורכב מכיוון שאינך נשוי לאם. למרות שאמנת האג מחייבת את שתי המדינות המעורבות כאן: ישראל ובריטניה, הרי שרק הורים בעלי "זכויות משמורת" רשאים לתבוע עפ"י אמנת האג להחזרת ילדם. עפ"י הדין האנגלי אין לאב לא נשוי "אחריות הורית" (מונח מקביל ל-"זכויות משמורת" באמנת האג) מובנית אוטומטית. קיימות דרכים בדין האנגלי לרכישת "אחריות הורית".

עליך לקבל בדחיפות ייעוץ משפטי מתאים ממומחה לדיני משפחה במשפט האנגלי, כדי לברר האם יש לך "אחריות הורית", האם ביכולתך לרכוש אותה, האם מדובר במקרה בו עפ"י הדין האנגלי ביהמ"ש יכול להיחשב כבעל "זכויות משמורת" (לדוגמא אם התנהלו/מתנהלים הליכים משפטיים בינך לבין בת זוגך ביחס לילדכם המשותף), ולבסוף, כדי לברר אם באפשרותך לנקוט הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג. אם אתה יכול לנקוט בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג, עפ"י ייעוץ משפטי שקיבלת, הרי שעלייך להגיש תביעה להחזרת ילדך מישראל בבית משפט לענייני משפחה בישראל המוסמך לדון בתביעתך. מומלץ כי תמהר ותדאג לייעוץ משפטי מקצועי הולם בישראל על מנת להצליח בתביעתך.

עפ"י החוק הדרום אפריקאי אשתך אינה רשאית להוציא את ילדכם המשותף אל מחוץ לגבולות המדינה ללא הסכמתך. ישראל ודרא"פ מחויבות וכפופות להוראותיה של אמנת האג, ובאפשרותך לנקוט בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג להחזרתו המיידית של בנך מישראל לדרום אפריקה.

על פניו נראה שכן. קביעת המדינה המהווה את מקום מגוריהם הרגיל של ילדייך מורכב, אולם אם נסעתם ללא הפסקה ברחבי העולם מבלי לרכוש מעמד תושב באף אחד מהמקומות בהם שהיתם, נוטה להצביע על כך שלא היתה קיימת כוונה הדדית שלך ושל בעלך כהורים על שינוי מדינת מקום מגוריכם הרגיל כמשפחה מישראל, גם אם אכן ילדייך נולדו מחוץ לגבולות המדינה. אוסטרליה כמו גם מדינת ישראל חתומות ומחוייבות להוראותיה של אמנת האג אולם ספק רב אם הרשות המרכזית באוסטרליה תסכים לקבל ולטפל בפנייה מבעלך להחזרת הילדים.

לא. אמנת האג תקפה רק לגבי מקרי חטיפה של ילדים שטרם מלאו להם 16 שנה.

הרכב של שלושה שופטי בתי המשפט המחוזי יושב בערכאת ערעור על פסק דין של בימ"ש למשפחה בתיק חטיפה עפ"י אמנת האג.

לא. ההחלטה הסופית בתיק אמנת האג ניתנת על פי עקרונות שנקבעו באמנת האג, כאשר ככלל, טובת הילד אינה נבחנת עפ"י ביהמ"ש למשפחה בישראל הדן בתיק, אלא אם כן מוכחות טענות הגנה מסוימות כמו "נזק חמור", או כשהילד היה בישראל יותר משנה עד למועד בו הוגשה תביעה להחזרתו בביהמ"ש. זאת משום שההיגיון המנחה את מנסחי אמנת האג הינו כי אין זה לטובת הילד כי ייחטף, וכי טובת הילד הינה כי שאלת משמורתו תיקבע במדינת המקור שלו.

הדיון בתיקי אמנת האג בערכאת שיפוט ראשונה, כלומר בדיון בבית משפט למשפחה, נערך בהרכב של שופט אחד.

כן! עלייך לבקש את רשות בית המשפט הדן בתיק להתיר הגשת חוות דעת מטעם מומחה לדיני משפחה באנגליה. ביהמ"ש יוכל לעשות שימוש בחוות הדעת על מנת לשקול וליתן החלטה לעניין טענותיך הספציפיות.

כן, ולכן מומלץ לפנות לביהמ"ש לעניני משפחה, במקביל להגשת התביעה להחזרת הילדים החטופים עפ"י אמנת האג, ולהגיש גם בקשה דחופה, במעמד צד אחד, למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הילדים כדי שלא יורשו לצאת את גבולות ישראל. ביהמ"ש נוהג ליתן צווים מעין אלו כדבר שבשגרה, כאשר העתק מן הצו נשלח מיידית למשטרת הגבולות.

כן. במקרה זה, יהיה צורך לתמלל את השיחות הטלפוניות ולתרגם אותן לעברית.

כן! מכתבים יכולים להוות ראיה משפטית לתמיכה בטענות הגנתך לפיה בעלך, בלשון אמנת האג: "השלים לאחר מעשה" עם כך שהילדים יישארו במדינת ישראל.

לא! ריב בין בני זוג אינו מהווה טענת הגנה עפ"י אמנת האג, וגם לא טענות בדבר געגועים הביתה. אמנת האג מונה מספר מצומצם של טענות הגנה אותן רשאי הורה המואשם בחטיפת ילדיו להעלות בפני ביהמ"ש הדן בתיק.

עלייך להגיש תביעה להחזרת הילדים עפ"י אמנת האג בבימ"ש המוסמך לכך בישראל. מדברייך עולה כי האב ביצע "אי החזרה לא כדין" של ילדיכם בישראל, כמשמעותה בסעיף 3 לאמנת האג, כאשר אוסטרליה הינה "מדינת מגוריהם הרגיל" של הילדים עפ"י אמנת האג. על פניו, סיכויי הצלחתך בהגשת התביעה גבוהים ביותר.

עפ"י עקרונות אמנת האג ובמידה ובכוונתך להגיש תביעה להחזרת ילדיך על פיה, הרי שבאופן חד משמעי אנגליה היא המדינה המהווה את מדינת האם של ילדיך כלומר, בלשון האמנה,  את "המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל" של כל אחד מילדיך טרם חטיפתם ע"י אשתך. המעשה ש אשתך מוגדר באמנת האג כ-"אי החזרה לא כדין" של ילדיך ומהווה בעצם מעשה חטיפה כהגדרתו בסעיף 3 לאמנה. למרות שילדיך הינם בעלי אזרחות ישראלית והם זכאים להתגורר בישראל, הרי שמבחינת אמנת האג הדנה בחטיפת ילדים, במקרה של ילדיך, אנגליה היא המדינה המהווה את מדינת "האם" שלהם, או את מדינת מקום מגוריהם הרגיל ולא ישראל.

כן, אולם רק לאחר שעברה שנה אחת לפחות בין יום אירוע החטיפה המשוערת ועד ליום הגשת התביעה בבית המשפט. בעבר היתה קיימת מחלוקת ביחס לפרשנות ביהמ"ש בישראל למועד שייחשב כ-"יום פתיחת ההליכים", ע"י ההורה הנחטף, כאשר מחד ניתן היה לטעון כי מדובר במועד בו ההורה הנחטף פנה לרשות המרכזית במדינת מושבו או במדינה אליה נחטף הילד. לחילופין, ניתן לטעון כי "יום פתיחת ההליכים" משמעו היום בו נפתחו הליכים משפטיים בבימ"ש בישראל, קרי מועד הגשת התביעה להחזרת הילד עפ"י אמנת האג מישראל לחו"ל. פירוש אחרון זה הוא הפירוש שאימצה מערכת המשפט הישראלית. כיום, כאמור, מחלוקת פרשנית זו יושבה וטווח הזמן הקובע, על פי ביהמ"ש בישראל, הינו משך הזמן שעבר בין יום החטיפה המשוערת לבין יום הגשת התביעה בפועל לביהמ"ש להחזרת הילד החטוף. במידה ומדובר בתקופת זמן העולה על שנה, הרי שביהמ"ש רשאי לבחון טענה מצד ההורה החוטף ביחס להשתלבותם של הילדים בסביבתם החדשה ולהורות על עריכת תסקיר בהתאם.

לא. משרד המשפטים יכול למנות לך עורך דין בישראל ללא הוצאות, בהתאם למדינה המעורבת (ממנה נחטפו הילדים) וזכאותך לשירותים משפטיים מעין אלו. אולם, בידך האפשרות לבחור ולשכור, שירותי עורך דין המתמחה בתחום של תיקי אמנת האג, בישראל, באופן פרטי, ועל פי התנאים שיוסכמו ביניכם. עורך הדין שייבחר לייצג אותך בבית המשפט יכין בפועל את התביעה להחזרת ילדייך למדינה ממנה נחטפו, יגיש אותה לביהמ"ש המוסמך לדון בה בישראל, וינהל עבורך את התיק בביהמ"ש.

תוך שישה שבועות, מהיום בו הוגשה תביעה להחזרת ילד חטוף יינתן פסק דין בערכאה ראשונה, בבית משפט לענייני משפחה, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי החלות בישראל. יודגש כי, גם אם פסק דין ניתן בטווח הזמן הנ"ל, קיימות אפשרויות לעכב את ביצועו בפועל של פסק הדין, ו/או לערער על פסק הדין שניתן, בבית משפט מחוזי ואח"כ לביהמ"ש העליון.

כן, במקרים יוצאי דופן, לכאורה, זאת עפ"י דו"ח פרז-ורה המפרש את אמנת האג. בפיסקה 110 לדו"ח קיימת התייחסות ישירה לנושא זה. שם, נאמר כי כאשר ההורה המבקש את החזרת הקטין כבר אינו מתגורר במדינה ממנה נחטף ילדו ובה היה מקום מושבו לפני מועד החטיפה, הרי שאם בימ"ש מורה על החזרת הקטין למקום מושבו תתעורר בעיה במקרה בו ההורה המבקש את ההחזרה שהה באותה המדינה לרגל תפקידו שהסתיים מאז וכיוב'. בדו"ח נאמר כי: "האמנה לא קיבלה הצעה בעניין זה שמשמעותה הינה כי החזרת קטין צריכה תמיד להיות מדינת מגוריו הרגילים לפני חטיפתו…שתיקתה של האמנה בעניין זה צריכה להיות מובנת כמתן היתר לרשויות המדינה אליה נחטף הילד להחזירו ישירות למבקש, מבלי להתחשב במקום מושבו הנוכחי של האחרון."

לא! על ההסכמה להיות במעשה, אך אין צורך שתיכתב. על ההסכמה להיות אמיתית וחד משמעית, אך אינה צריכה להיות גלויה. הסכמה יכולה להיות משתמעת מהנסיבות. יודגש כי יש להוכיח קיומה של הסכמה בביהמ"ש על מנת לזכות בתביעה עפ"י אמנת האג, אם תוגש.

כן! הסכמה לאחר קרות מעשה חטיפה (או בלשון אמנת האג "השלמה") יכולה להיות בדרך של פעולה או בדרך של מחדל. שתיקה וחוסר פעולה מצד ההורה הנחטף עלולות להיחשב "השלמה", בנסיבות מסוימות.

לא בהכרח. גם במקרה בו לביהמ"ש אין ספק כי הילד עבר התעללות, על ההורה החוטף יהיה להביא ראיות ברורות ומשכנעות לכך שקיים "חשש חמור" לכך שהחזרת הילד תחשוף אותו ל: "נזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל.".  גם במקרה שמוכחת התעללות, לביהמ"ש עדיין יש שיקול דעת להחליט אם להורות על החזרת הילד או לא. בפועל, קשה מאוד להוכיח טענת הגנה של "חשש חמור" ויש לזכור כי הילד אינו מוחזר למשמורתו של ההורה המתעלל, אלא למדינה ממנה נחטף ולמקום בו מניחים כי יינקטו פעולות מתאימות להגנתו של הילד.

לא. אמנת האג חלה רק על מקרי חטיפת ילדים בין שתי מדינות מתקשרות החתומות על האמנה ולא על מעשי "חטיפה" פנים-ארציים.

כן. ככלל, לרשות ההורה הנחטף קיימת ארכה של שנה אחת מהיום בו אירע מעשה החטיפה הלכאורי על מנת להגיש בפועל תביעה להחזרתם המיידית של הילדים החטופים בבית המשפט לענייני משפחה בישראל, אם ברצונו לנצל את האפשרות לזכות בהחזרתם המיידית של ילדיו אליו.

לאחר שעוברת התקופה הנ"ל, לביהמ"ש יש שיקול דעת להחליט שלא להורות על החזרת הילדים, אם מוכח כי הם השתלבו בסביבתם החדשה. יודגש כי אם עברה שנה, קיים סיכוי גבוה לכך שהילדים השתלבו אלא אם כן, הם בגילאים צעירים מאוד. בפועל, גם בתקופת השנה האמורה, ככל שהילדים שוהים בישראל כך גדל הסיכוי כי הם ישתלבו בה, וגובר הסיכון לכך שההורה החוטף יוכל להצליח לשכנע את ביהמ"ש כי ההורה הנותר מאחור השלים עם מעשה החטיפה. "השלמה" הינה אחת מטענות ההגנה המנויות באמנת האג אותן יכול להעלות בבימ"ש הורה המואשם בביצוע מעשה חטיפה. ככל שתביעה להחזרת ילד חטוף מוגשת מוקדם יותר, כך גובר הסיכוי כי הקטין יוחזר מיידית למדינת המקור. לעיתים קרובות הורים מבזבזים זמן יקר בניהול משא ומתן והשגת צווים "חסרי שיניים" ממדינת המקור, לפני שהם נוקטים בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג.

לא. העיקרון המנחה הינו כי ענייני המשמורת יוכרעו במדינת האם או המקור של הקטין לכשיוחזר אליה. בתי המשפט הדנים בתיקי אמנת האג דנים ומכריעים באלה האם להחזיר את הילד למדינת מקום מגוריו הרגיל בה התגורר הילד לפני קרות מעשה החטיפה. במידה וביהמ"ש מחליט להורות על החזרתו המיידית של הילד למדינה בה התגורר בטרם חטיפתו, ואם ההורה החוטף יסרב לחזור יחד עם הילד המוחזר, ביהמ"ש יוכל לקבוע כי ההורה השני יהיה רשאי ללוות את הילד חזרה למדינה ממנה נחטף, אם יבחר לעשות כן.

לא ישירות. אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים אינה דנה בהיבטים פלילים של חטיפת ילדים. מערכת חקיקה אחרת מתייחסת לעניין זה. אם תבחר לנקוט בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג ותגיע עם אשתך להסכם בדבר החזרתם של ילדייך לישראל, ניתן יהיה להוסיף סעיף להסכם לפיו תתחייב שלא לנקוט או ליזום בהליכים משפטיים פליליים נגדה ככל שהדבר נתון לשליטתך.

כן! במקרה זה ניתן לפנות לבימ"ש לענייני משפחה בישראל באזור מגורייך ולהגיש בקשה למתן פסק דין הצהרתי במעמד צד אחד המכריז כי מדינת ישראל מהווה את מדינת מגוריהם הרגיל של הילדים וכי הם הורחקו ממנה שלא כדין. את פסק הדין ההצהרתי ניתן יהיה להגיש לביהמ"ש הזר הדן בתיק בחו"ל.

לא! בתי הדין הרבניים נעדרי סמכות לדון בתיקים המנוהלים עפ"י אמנת האג להחזרת ילדים חטופים. הסמכות להורות בצו על החזרת ילד חטוף למדינת מקום מגוריו הרגילים נתונה אך ורק למערכת המשפט האזרחית- בית המשפט לענייני משפחה כערכאה ראשונה, בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור ובית המשפט העליון. לעומת זאת, לבית הדין הרבני בישראל ישנה סמכות ליתן חוות דעת משפטית או פסק דין הצהרתי ביחס לשאלה האם היה (או לא היה) מקום מושבם הקבוע של הילדים בישראל טרם קרות אירוע החטיפה, וביחס לשאלה האם התרחש למעשה, אירוע חטיפה.

בישראל, בבית המשפט לענייני משפחה המוסמך לדון בתיק.

כן, הנך רשאי לנקוט הליכים משפטיים להחזרת בנך, עפ"י אמנת האג אשר גם ישראל וגם ארה"ב חברות בה. התיק יישמע וידון בארה"ב.

באופן כללי, לא, מפני שאין התייחסות באמנת האג לעובר. ברם, חלק מההליכים יוכלו אולי להינקט לאחר הלידה, תלוי במדינות המסוימות המעורבות במקרה.

כן! זאת משום המדינות הללו הינן מדינות מתקשרות המחוייבות להוראות אמנת האג. לכן, אמנת האג חלה במקרים של אירועי חטיפת ילדים המתרחשים ממדינות אלו או למדינות אלו ביחס לישראל שהינה אף היא מדינה מתקשרת.

כן.

כן.

כן. רוב מדינות אירופה המערבית הינן מדינות מתקשרות.

כן, כל עוד המדינה האחרת המעורבת היא מדינה "מתקשרת" כלומר, מדינה החתומה על אמנת האג והמחוייבת להוראותיה.

ראשית, שמה המלא של אמנת האג הינו: "האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים". מדובר באמנה עליה חתמו מעל 60 מדינות שונות ברחבי העולם כאשר האמנה אמורה להתמודד עם אירועים של חטיפת ילדים המתרחשות בין אותן מדינות "מתקשרות" במהירות-ולהחזיר את הילדים למדינת האם שלהם מוקדם ככל האפשר, למעט מקרים חריגים.

עקרונית, על ההחלטה ביחס למקום מגוריו של קטין להיות משותפת לשני הוריו, מפני שלהורים של קטין ישנה אחריות משותפת ושווה עפ"י הדין הישראלי להחליט על מקום מושבו של קטין. אם אין הסכמה בעניין זה בין ההורים, הרי שעל ההורה המעוניין במעבר הקטין לחו"ל להגיש תביעה לבית משפט בבקשה להתיר לו להגר לחו"ל עם הקטין. יודגש כי, צעד משפטי זה יינקט כאשר ההורה המעוניין במעבר לחו"ל הינו ההורה המשמורן של הקטין. ברם, אם ההורה המעוניין איננו ההורה המשמורן הרי שיהיה עליו קודם להגיש תביעה לביהמ"ש למשמורת הקטין ורק לאחר שיזכה במשמורת יוכל להגיש תביעת הגירה.

כן. אמנם חטיפת ילדים מתייחסת לחטיפה של ילד/ה עד גיל 18 (כלומר קטין), אולם אמנת האג אכיפה רק במקרים בהם נחטף קטין עד גיל 16. משמעות הדבר הינה כי, אם נחטף קטין בטווח הגילאים שבין 16 ל-18 וגם אם שתי המדינות המעורבות מחויבות לאמנת האג, אי אפשר יהיה לנקוט בהליכים משפטיים נגד ההורה החוטף להחזרת הילד/ה עפ"י אמנת האג.

כן! מדובר כאן באי החזרה "לא כדין" המאפיינת את אחת הדרכים לחטיפה המוכרות עפ"י אמנת האג לה מחוייבות מדינות ישראל ודרא"פ.

אם ההורה האחר מסכים למעבר לחו"ל של הקטינים מדובר בהגירה חוקית. לעומת זאת, אם ההורה האחר מתנגד למעבר, אזי רק אם ביהמ"ש יתיר, באמצעות צו, להורה המעוניין להגר עם הקטינים לחו"ל, לבקשתו, ייחשב המעבר לפעולה חוקית.

אלא אם כן תסכים למעבר לארה"ב, הרי שיהיה על אשתך לפנות לביהמ"ש בישראל ולבקש כי יתיר לה להגר עם הקטינים לחו"ל.  במקרה זה, תוכל להגיש את הגנתך ולטעון כי המעבר אינו לטובת הילדים, מפני שהוא עלול לגרום להם לנזק נפשי חמור. אם הינך חושש שמא בכוונתה לחטוף את הילדים תוכל להגיש בקשה לביהמ"ש לקבלת צו לעיכוב יציאתם של הקטינים מן הארץ, כך שלא יוכלו לצאת את גבולות מדינת ישראל.

כן. עלייך להגיש תביעה לבימ"ש להתיר לך להגר עם ילדייך הקטינים לחו"ל. אם ביהמ"ש ייעתר לבקשתך, ויתיר לך בצו להגר עם הילדים לחו"ל, תוכלי להגר עמם באופן חוקי, למרות התנגדותו של אביהם לכך.

עקרונית כן. זאת בתנאי ששתי המדינות המעורבות מחויבות לאמנת האג ("מדינות מתקשרות") וכי בפועל בעת "המעבר" לחו"ל, הפעלת כהורה את "זכויות המשמורת" שלך ביחס לילדך הקטין, כלומר, נהגת בדרך של אחריות הורית, כלפי הקטין, בהתאם לקבוע בחוק, במדינה בה אתה נמצא (בישראל- חוק הכשרות והאפוטרופסות משנת 1962) וממנה הורחק הילד.

עלייך לנקוט בהליכים משפטיים נגד אשתך להחזרתם המיידית של הילדים לאנגליה עפ"י אמנת האג. אשתך מבצעת בפעול אי החזרה "לא כדין" של הילדים, בהשאירה אותם בישראל וזהו אחד האופנים של חטיפת ילדים. לבימ"ש בישראל הסמכות להורות על החזרתם המיידית של הילדים מישראל לאנגליה.

כן, אולם רק בתנאי שתקבלי את אישורו של בית המשפט באנגליה לכך. לשם כך, יהיה עלייך להגיש לביהמ"ש באנגליה תביעה למתן היתר להגירת הקטינים עמך לישראל. אם תשובי עמם לישראל ללא צו בימ"ש המתיר לך לעשות זאת, אזי תיחשבי כמי שחטפה אותם ויוכלו להינקט נגדך הליכים עפ"י אמנת האג להחזרתם המיידית של הקטינים לאנגליה.

על פניו, ההורה החוטף במקרה של הפרת ההסכם ע"י ההורה האחר, לא יהיה מחוייב למלא את תנאי ההסכם כלל והתיק ייסגר, והילד יישאר במדינה בה הוא נמצא עם ההורה החוטף. ברם, אפשרויות שונות יכולות להיכלל בהסכם ההחזרה מרצון והתשובה בעניין זה תהיה תלויה בניסוח ובתוכן המילולי של ההסכם במקרה המסויים.

ההסכם עצמו מעניק תרופות למקרה של הפרתו, אולם עקרונית, התנאי בהסכם להחזרה רצונית הוא שאם ההורה החוטף מפר אותו ואינו מחזיר את הילד כפי שהוסכם, ההורה האחר רשאי להחזיר את הילד בעצמו.

כן, מקובל ליתן ארכה של עד מספר שבועות במקרה של הסכם החזרה מרצון של ילדים חטופים שאושר ע"י בימ"ש וקיבל תוקף פסק דין.

הדבר חוסך זמן, הוצאות וכאב לב. הגעה להסכם מונעת את התמשכות ההליכים המשפטיים כמו הגשת כתבי ערעור ומעניקה הזדמנות לצדדים ליצור בסיס לשיתוף פעולה ביניהם בעתיד.

מימון כרטיסי טיסה הביתה, תשלום עבור והשכרת דירה או דאגה למדור והוצאות כספיות של האם והילדים, תשלום דמי מזונות עבור הילדים ואף תשלום סכום כספי משמעותי נוסף.

ת: לא, אין קביעה בעניין זה. ההסכם עשוי להתייחס להרחקה או אי החזרה של הילדים אולם בהסכם לא ייכתב אם המעשה היה "לא כדין" (שמשמעותו בשפה המשפטית כי אירעה חטיפה). זהו העיקרון הבסיסי בהחזרה מרצון.

כן, אם ההורה הנחטף מסכים לתנאי זה, אזי יכול הדבר להוות אחד מהתנאים להסכם ההחזרה מרצון.

כן, צעד זה מוגדר כ-"החזרה מרצון", וניתן לנהל משא ומתן לגבי פרטי ההחזרה, כאשר יש לעניין יתרונות רבים עבור שני הצדדים.

כן, יכול להיות שאשתך מנסה לגרום לך להסכים ללא ידיעתך לכך שהילדים לא יוחזרו לישראל ויישארו בחו"ל. ברגע שאתה מביע "הסכמה" אינך יכול לחזור בך. יכול להיות שתביע הסכמה אפילו מבלי להיות מודע לכך, והיא תנסה להקליט את שיחתכם הטלפונית ולעשות בה שימוש כראיה נגדך בביהמ"ש. עלייך לנקוט במשנה זהירות! דע כי כל הסכם צריך להיות מושג דרך מו"מ המתנהל בין עורכי הדין שלך ושלה ולהיות מאושר בבית משפט באופן שבו ההסכם ביניכם יהיה תקף ובר אכיפה. ניסיונות להגיע להסכם בלתי אמצעי בכוחות עצמך יכול לפעול נגדך ולספק טיעוני הגנה לצד השני.

ייתכן שכן. בנסיבות מסוימות, מכיוון שהחוק הישראלי מכיר בזכויות העובר, ביהמ"ש יוכל למנות לעובר אפוטרופוס וליתן צו לעיכוב יציאתו של העובר מן הארץ בעודו בבטן אמו. מדובר בתחום משפטי מורכב.

עליך להגיש בקשה לצו לעיכוב יציאתם מן הארץ של הילדים ולהפקדת דרכוניהם.

יש צורך בפרטי תעודת הזהות של הקטין, פרטי דרכונו הישראלי אשר המידע ביניהם יוצלב. אם אפשרי וקיים, יש לציין גם את פרטי דרכונו הזר של הקטין כולל מספרו, שמו של הקטין בכתב לועזי, כפי שהוא רשום בדרכונו, מינו של הקטין, מקום ותאריך לידתו.

ככלל, כמעט באופן מיידי. עורך הדין המייצג את ההורה שלבקשתו ניתן הצו יכול לבדוק עם משטרת הגבולות אם נרשם שם העיכוב.

כן. במקרים דחופים, גם במהלך הלילה ניתן לקבל צו עיכוב יציאה מן הארץ, במעמד צד אחד, ע"י שופט תורן.

כן.

לא, במקרים רבים בעבר כאשר אמהות לילדים רכים שהוחזרו עפ"י אמנת האג לישראל, הגישו תביעות משמורת והגירה וזכו בהן. ביהמ"ש מעניק זכות שמיעה שווה לכל אחד מההורים, הן החוטף והן הנחטף להשמיע את טיעוניו, כאשר העיקרון העליון המנחה את החלטתו הסופית של ביהמ"ש היא טובת הילד, כפי שביהמ"ש משתכנע שהיא.

כן, אם ביהמ"ש למשפחה בישראל הדן בתיק משתכנע כי זוהי טובתו של הילד למרות הכל.

עליך להגיש תביעה להחזרת קטין חטוף עפ"י אמנת האג בבימ"ש מוסמך בישראל שם יידון ההליך.

לא! צעד כזה ייחשב חטיפה, הלכה למעשה.

הוא יכול, עד לנקודה מסוימת: אם בעלך לשעבר ואבי ילדיכם אינו מסכים להגירתך, עלייך לפנות לביהמ"ש המוסמך במדינת מגורייך כיום, בבקשה להתיר לך להגר עם ילדייך לישראל. בעלך לשעבר יוכל להתנגד לבקשתך אולם לבימ"ש ישנה סמכות לדחות את התנגדותו, ולהתיר לך להגר אם את עומדת בדרישות החוק.

במקרה זה ניתן לפעול בשתי דרכים. האחת, לעתור לבימ"ש שיורה על צו "הביאס קורפוס" להחזרת הילד לבקשת ההורה "הנחטף" (צו מיוחד להבאת ושחרור גופו של אדם מסויים, בפועל). האמצעי השני הוא נקיטת הליך משפטי עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962) המתיר לביהמ"ש המוסמך לנקוט בכל אמצעי –זמני או קבוע- להגנה על טובת הילד.

במקרה של חטיפת קטינים מעל לגיל 16, ישנן שתי דרכי פעולה. ראשית, לבימ"ש הזכות להורות על צו "הביאס קורפוס" להחזרת הילד לבקשת ההורה "הנחטף" (צו מיוחד להבאת ושחרור גופו של אדם מסויים, בפועל). האמצעי השני הוא נקיטת הליך משפטי עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962) המתיר לביהמ"ש המוסמך לנקוט בכל אמצעי –זמני או קבוע- להגנה על טובת הילד.

בישראל קיימים שני אמצעים משפטיים להחזרת ילדים חטופים שניתן להשתמש בהם, שלא עפ"י אמנת האג, במקרה בו, לכאורה, אירע מעשה חטיפה של ילד לישראל ממדינה שאינה חתומה על האמנה.

ראשית, לבימ"ש הזכות להורות על צו "הביאס קורפוס" להחזרת הילד לבקשת ההורה "הנחטף" (צו מיוחד להבאת ושחרור גופו של אדם מסויים, בפועל).

האמצעי השני הוא נקיטת הליך משפטי עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962) המתיר לביהמ"ש המוסמך לנקוט בכל אמצעי –זמני או קבוע- להגנה על טובת הילד.

לא תמיד. כך, משרד עורכי הדין שלנו היה מעורב בהגשת ערעור, בשם אב בריטי על החלטת ביניים שניתנה במסגרת דיון בתביעה שהגיש להחזרת ילדיו הקטינים מישראל לאנגליה, בבימ"ש למשפחה במחוז תל אביב. הערעור הוגש לבית המשפט מחוזי בתל אביב-יפו בעקבות, החלטת ביניים של בימ"ש למשפחה שקבע כי יש לו סמכות שלא להורות על החזרת הקטינים לאנגליה, אם יוכח לשביעות רצון ביהמ"ש, כי הקטינים השתלבו בסביבתם החדשה, כלומר, ישראל. ברם, עפ"י אמנת האג, לביהמ"ש שיקול דעת לבחון טענת השתלבות רק במידה ועברה מעל שנה ממועד החטיפה ועד לפתיחת ההליכים. במקרה זה עברו רק 11 חודשים בין המועדים השונים. ערעורו של האב בבית המשפט המחוזי התקבל.

כן! הדיונים וההחלטות בתיקי אמנת האג  אמורים להיות מהירים. האמנה תוחמת את ניהול התיק המשפטי ב-6 שבועות מפתיחת ועד סוף ההליכים בתיקי אמנת האג. בימ"ש שאינו עומד במועדים אלו יכול ויידרש להסביר את סיבת העיכוב. לכל מדינה כללי סדרי דין משלה המסדירים את לוח המועדים בעניין.

חיוני שההורה הנ"ל יגיש את תביעתו בדחיפות כדי להגביר את סיכויי ההצלחה של תביעתו, ולמזער את סיכויי טענות ההגנה של הצד השני להתקבל. ברגע שמוגשת תביעה עפ"י אמנת האג היא מעכבת הליכים אחרים ביחס לילד כגון, תביעת משמורת שהורה חטוף הגיש כבר לבית משפט בישראל. הגשת תביעה עפ"י אמנת האג יכולה לעצור הקניית מקום מגורים רגיל חדש לילד החטוף.

משרד המשפטים מהווה את הרשות המרכזית בישראל אליה מופנות כל הבקשות עפ"י אמנת האג מטעם הגורם המבקש מחוץ למדינת ישראל בבקשה להחזרת ילדו מישראל, במקרה זה, למדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל.

הורה אשר ילדו נחטף לישראל רשאי לשכור שירותים מקצועיים באופן פרטי ועצמאי מעורך דין המתמחה במקרי חטיפת ילדים בישראל. יכול וחלק מההורים יהיו זכאים לייצוג משפטי ללא תשלום מעורכי דין של הסיוע המשפטי בישראל.

אם המדינה ממנה נחטף ילד היא מדינה מתקשרת, כלומר, חתומה ומחוייבת לאמנת האג, כמו בלגיה, הרי שכללי האמנה חלים על נקיטת ההליכים המשפטיים בעניין. בישראל קיימות תקנות מיוחדות לגבי יישום  אמנת האג, מבחינת סדרי דין, במקרים להם היא נדרשת.

כן! אם המדינה ממנה נחטף ילד איננה חברה בקבוצת המדינות שאישרו את אמנת האג ובהן היא בתוקף, אזי יחולו כללים אחרים

כן! עפ"י אמנת האג שעוסקת בעניין ילדים חטופים (סעיף 12), אתה רשאי לתבוע את החזרת ילדיך הקטינים לארה"ב, ובית המשפט יורה להחזיר אותם באופן מיידי, אם לא חלפו 12 חודשים ממועד החטיפה: "ילד, אשר לא כדין, הורחק או לא הוחזר…וביום פתיחת ההליכים בפני הרשות השיפוטית או המינהלית של המדינה המתקשרת, שבה נמצא הילד, חלפה תקופה של פחות משנה מתאריך ההרחקה או אי ההחזרה, שלא כדין, תצווה הרשות הנוגעת בדבר להחזיר את הילד לאלתר.".

עליך להזדרז ולהגיש בבית משפט למשפחה בישראל, תביעה עפ"י אמנת האג, להחזרת הילדים לארה"ב. קרוב לוודאי שאשתך תטען כנגדך, בעניין נטישת הילדים והתנערות מתפקידיך כהורה. לעניין זה, חשוב לציין שפסיקה פדראלית בארה"ב [ABBOT V. ABBOT (2010)] קבעה, שגם זכות של הורה, להטיל ווטו ולמנוע מעבר של קטין ממדינה למדינה, מהווה ומבטא הפעלה של "זכויות משמורת" [RIGHTS OF CUSTODY], כמשמעותן בחוק אמנת האג, ולכן אתה זכאי לבקש את החזרת הילדים הקטינים לארה"ב, הואיל ואתה מוחזק כמי שיכול להפעיל את זכויות המשמורת המשפטית שלו, הואיל ואתה יכול לתבוע את עיכוב יציאתם ממדינה למדינה, בתור קנה מידה.

כן! אתה יכול להגיש תביעה להחזרת הילדים שלכם לארה"ב, עפ"י אמנת האג, הואיל וכאבא שלהם, יש לך זכויות הוריות, ומשמורת משפטית (בהבדל ממשמורת פיזית), ביחס לילדים, הן עפ"י הדין האמריקאי, והן עפ"י הדין הישראלי.

עפ"י החוק האמריקאי, יש לאב אחריות הורית משותפת או משמורת משפטית, יחד עם האם, כאשר עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, האחריות ההורית קרוייה אפוטרופסות טבעית.

אתה יכול  לטעון, וחייב להוכיח, כי הכוונה המשותפת, של אשתך ושלך, שמקום מגוריה הרגיל של ילדתכם הקטינה יישאר באירלנד, ולא יהיה בישראל. בתיק שעסק  באי-החזרת קטינים חטופים לשוודיה ,לפי אמנת האג, בבית המשפט העליון נדחה, פה אחד ערעור של אם חוטפת, נגד צו החזרה, ואושר, כי מדינת המוצא יכולה להישאר כמקום המגורים הרגיל של קטינים, (שם-שוודיה), אף אם, מבחינת נקודת המבט של הילדים, הם כבר נמצאים בישראל, באופן רצוף ולמדו בבית ספר ובגן חובה, ובמשך כשנה.

כן! ככל שמדובר במדינה דמוקרטית מתוקנת, ונאורה, הרי זה משובח, וסיכויי הצלחת התביעה יעלו. ככל שמדובר במדינת עולם שלישי ו/או דיקטטורה ו/או מדינה בעלת שירותי חינוך ובריאות ירודים ו/או ביטחון אישי רעוע, סיכויי הצלחת התביעה ייפחתו באופן ניכר.

כן! בימ"ש רשאי להתנות את מתן הצו להחזרת ילדייך לארגנטינה,  בתשלום כספים בפועל, אשר יופקדו בידי באי כוחך, להבטחת שובם של הילדים לארגנטינה והתארגנות שם לפרק זמן קצוב, או עד להחלטת בימ"ש בארגנטינה, לפי מהמאוחר מביניהם, וזאת על מנת שלא "ייפלו" בין הסמכויות.

בימ"ש רשאי לדחות תביעה עפ"י אמנת האג, ולסרב לבקשת החזרה אם מוכחות טענות ההגנה המנויות באמנת האג, (סעיף 13) שלהלן:

(1) ההורה מגיש התביעה לא הפעיל למעשה את זכויות המשמורת בעת אירוע החטיפה. (2) ההורה מגיש התביעה הסכים, מלכתחילה, או השלים לאחר מעשה, עם החטיפה. (3)הילד מביע התנגדות להחזרתו והוא בגיל וברמת בגרות באופן שראוי להתחשב בדעותיו. (4) קיים חשש חמור לנזק פיזי או פסיכולוגי או למצב בלתי נסבל אחר שעלולים להיגרם לילד כתוצאה מהחזרתו.(5) עקרונות יסוד של המדינה, ביחס אליה נדרש צו ההחזרה, אינן מאפשרות את החזרת הילד.

כהורה לא משמורן, של הילדה, תוכל להגיש כתב הגנה, ולטעון, ולאחר מכן, תצטרך להוכיח, כי המעבר לחו"ל אינו מוצדק ומנוגד לטובתה ורווחתה של הבת שלך.

כן. אמנת האג דנה לא רק במקרים של חטיפת ילדים, אלא אמנת האג מתייחסת גם למקרים בהם בוצעה הפרה של צו שניתן ביחס ל-זכויות ביקור (סעיף 21). אולם כנגד הפרה של זכויות ביקור, אין באמנת האג, כלי או אמצעי ביצוע אפקטיביים.

כן! אם שתי המדינות המעורבות (המדינה בה מתגורר הקטין דרך קבע, והמדינה אליה נחטף הקטין) חתומות על אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים (1980), הרי שניתן יהיה לנקוט בהליכים משפטיים על פי האמנה, במקרה של חטיפה. לעומת זאת, אם אחת מהמדינות המעורבות או שתיהן איננה צד לאמנת האג, אזי יהיה צורך להגיש תביעה בעניין החטיפה, על פי החוק של המדינה בה נמצא הקטין.

עליך לעתור להחזרה מיידית של הילדים החטופים עפ"י אמנת האג (תביעה

אזרחית) נגד אשתך בבית משפט למשפחה בישראל, ל"החזרה מיידית" של הילדים לארה"ב, בהתבסס על כך שזו מדינת מגוריהם הרגיל וכי הם הורחקו משם, לישראל, ללא ידיעתך, וללא הסכמתך, כפי שציינת בשאלה שלך.

עליך להגיש בקשה דחופה לבית משפט למשפחה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ במעמד צד אחד נגד התינוק והאם, בגלל חשש של חטיפת הילד.

כאשר לא אירעה חטיפה, וגם אם שתי המדינות המעורבות הינן מדינות מתקשרות המחויבות להוראות אמנת האג, מומלץ לנקוט בהליכי משפטיים לקבלת צו בימ"ש או לאכיפת צו קיים של בימ"ש עפ"י הדין המקומי במדינה בה מתגורר הקטין ולא להגיש תביעה לקיום זכויות ביקור עפ"י אמנת האג.

כן.

מאחר ובמקרה זה אמנת האג איננה אכיפה הרי שההורה שנמנעות ממנו זכויות ביקור צריך להגיש תביעה בעניין זה לביהמ"ש במדינה בה נמצא הקטין בהתאם לדיני המשפחה הקיימים שם.

במקרה שכזה מדובר באכיפת הסדרי ראייה/זכויות ביקור כאשר אין ברקע מקרה חטיפה ואמנת האג אינה מיושמת.

למשל, אם אמו המשמורנית של קטין קיבלה היתר מבימ"ש למשפחה בישראל להגר עמו לחו"ל, למדינה לא מתקשרת, ולמרות שנקבעו לאב זכויות ביקור הפירה האם את זכויות הביקור של האב, יהיה על האב לפנות לביהמ"ש בישראל או במדינה בה מתגורר הקטין עפ"י החוק הרגיל הדן בזכויות ביקור ולתבוע אותן. האב יוכל גם לבקש לאכוף נגד האם את כל העונשים המנויים בצו המקורי של ביהמ"ש בישראל במקרה של הפרת הצו על-ידה.

כאן, מדובר באכיפת הסדרי ראייה/זכויות ביקור כאשר אין ברקע מקרה חטיפה ואמנת האג אינה מיושמת.

למשל, אם אמו המשמורנית של קטין קיבלה היתר מבימ"ש למשפחה בישראל להגר עמו לחו"ל, למדינה לא מתקשרת, ולמרות שנקבעו לאב זכויות ביקור הפירה האם את זכויות הביקור של האב, יהיה על האב לפנות לביהמ"ש בישראל או במדינה בה מתגורר הקטין עפ"י החוק הרגיל הדן בזכויות ביקור ולתבוע אותן. האב יוכל גם לבקש לאכוף נגד האם את כל העונשים המנויים בצו המקורי של ביהמ"ש בישראל במקרה של הפרת הצו על-ידה.

כאשר לא אירעה חטיפה, וגם אם שתי המדינות המעורבות הינן מדינות מתקשרות המחויבות להוראות אמנת האג, מומלץ לנקוט בהליכי משפטיים לקבלת צו בימ"ש או לאכיפת צו קיים של בימ"ש עפ"י הדין המקומי במדינה בה מתגורר הקטין ולא להגיש תביעה לקיום זכויות ביקור עפ"י אמנת האג.

מבחינה תיאורטית, הוראות האמנה עשויות לסייע, כאשר נמנעו זכויות ביקור מצד זה או אחר.  ברם, בפועל, אלא אם כן ההורה המשמורן גם חטף את הקטין, אין זה סביר שניתן יהיה להסתייע באמנה. כאשר ההורה המשמורן לא חטף את הילד אך עבר לחו"ל באופן חוקי, לאמנה מעמד מצומצם ביותר והיא הינה, למעשה "חסרת שיניים". מחוץ לטיפול במקרים של חטיפת ילדים, תפקידה של האמנה מצטמצם, בכל הקשור לזכויות ביקור, רק להגשת בקשות להסדרת או הבטחת זכויות ביקור המופנות לרשות המרכזית באופן זהה לתביעות המוגשות לשם החזרתו של ילד חטוף.

כן. אמנת האג דנה לא רק במקרים של חטיפת ילדים, אלא סעיף 21 לאמנת האג מתייחס גם למקרים בהם בוצעה הפרה של צו שניתן ביחס ל-זכויות ביקור.

לא! האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים (1980), אינה מחייבת את ההורה שנשאר במדינת מגוריו, להתייצב לדיונים, למרות שבתי משפט בישראל, לעיתים מבקשים התייצבות. כתחליף להתייצבות של האב בישראל, לדיונים בבית משפט, ניתן לבקש, כי תותר ותנוהל חקירה נגדית של האב התובע (ההורה המבקש את ההחזרה). כך בתיק שנדון בפני ביהמ"ש לעניני משפחה בפתח תקווה, האב, אשר היה מיוצג ע"י צוות משרדנו, נחקר בחקירה נגדית, באמצעות ועידת וידיאו, ממקום מושבו, בקנדה, בתביעה להחזרת ילדו בן ה-5, בטענה לביצוע חטיפה, באמצעות אי החזרה שלא כדין, וחטיפה פסיבית, בתום ביקור משפחתי בישראל.

האב יוכל להגיש בקשה לביהמ"ש בישראל, למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, נגד הילד, ולהפקדת הדרכונ/ים שלו בביהמ"ש. ניתן גם להגיש את הבקשה, בד בבד עם הגשת התביעה להחזרת הילד החטוף, למקום מגוריו בחו"ל, עפ"י אמנת האג.

לאחר הגשת תביעה למתן היתר הגירה בית המשפט יבקש את תגובת ההורה הלא משמורן, ויתנהל הליך בבית משפט. במצב זה, צפוי להידרש דו"ח (תסקיר) של פקיד/ת סעד, וכן חוות דעת של מומחה, בענין טובת הילדים, לכאן או לכאן.

כן! עלייך להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט למשפחה, באזור מגורייך. את והגרוש שלך תזומנו לפגישת גישור (מהו"ת) ואם לא תגיעו להסכמות, יהיה עלייך להגיש תביעה למתן היתר הגירה לילדים לארה"ב. ביהמ"ש יבחן את טובת הילדים, ויחליט, על פי רוב, בהסתמך על חוות דעת מומחים (עו"ס לסדרי דין, פסיכולוג וכיוב') האם טובת הילדים הינה להגר עימך לארה"ב, אם לאו, ואם את מתפקדת כהורה משמורן מיטיב ומכיל. אם ביהמ"ש ישתכנע כי בן הזוג שלך אינו יכול לעבור להתגורר בישראל, כי אז סיכוייך להצליח בתביעה טובים, הואיל והנחת היסוד היא שהורה מאושר צפוי לגדל ילד מאושר.

עלייך להציג בפני בית המשפט תוכנית הגירה מסודרת, בעניין חיי הילד, במקום המיועד, מכל בחינה אפשרית: מגורים, מוסדות חינוך, חוגים, חברה, קהילה, בריאות, באופן מפורט, ככל שניתן. עלייך לספק פרטים לגבי מטרת ההגירה שלך, מקום העבודה, או נסיבות משפחתיות שמצדיקות את ההגירה, ולשכנע את בית המשפט בכך, שההגירה לא תפגע ביחסים בין הילד לבין אביו בישראל. בכלל זה, יש לציין בתוכנית ההגירה את הסדרי השהייה והקשר שאת מציעה, בין הילד לבין אביו, לרבות מימון טיסות, של הקטין, מימון הוצאות בעת השהייה, ואף מימון ליווי של הקטין בין ישראל לחו"ל.

כן! עליך להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט לעניני משפחה. תתקיים פגישה בינך לבין האם, ובמידה ולא תגיעו להבנות, אזי תהיה רשאי להגיש תביעות, הן בענין המשמורת והן למתן היתר להגירת בתך לאיטליה. בתי משפט עשויים לשמוע במישרין, קטינים מגיל 6 ואילך, ולהתחשב גם בעמדתם, (בניטרול השפעה לרעה), אבל השיקול המרכזי הוא טובת הילד. על פי רוב יתמנה פסיכולוג קליני מומחה לטיפול ואיבחון ילדים, על מנת ליתן את חוות דעתו. המומחה אמור להגיש את המלצותיו לביהמ"ש. במידה וביהמ"ש ישתכנע, כי טובתה של הילדה תואמת את רצונה, דהיינו, להגר לאיטליה ולעבור למשמורת שלך, אזי יוכרע בהתאם, ולהיפך.

אם תוציאי קטין מישראל, באופן חד צדדי, ללא הסכמה של הגרוש שלך, צעד כזה עלול להיחשב חטיפה, עם כל ההשלכות שיש לכך, מבחינה משפטית אזרחית ופלילית. לעומת זאת, אם יינתן לך לבקשתך היתר ע"י ביהמ"ש, להגר עם ילדייך לחו"ל, אז הגירת הילדים לחו"ל תהיה חוקית, למרות התנגדות הגרוש שלך ואבי ילדייך.

כן!, אם מקום הימצאו בישראל, של בנך הקטין החטוף אינו ידוע, אז התביעה להחזרתו לאנגליה, עפ"י אמנת האג, להיות מוגשת בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב.

לא! במקרי חטיפה, בהם מעורבים קטינים בני 16-18 במדינת ישראל, יש להגיש בקשה למתן צו "הביאס קורפוס" מביהמ"ש למשפחה או במסגרת פנייה לבג"צ.

כן. אמנת האג שעוסקת בהחזרת ילדים חטופים, מתייחסת אך ורק לקטינים, עד גיל 16.

יש להגיש תביעה להחזרת הילדה לגרמניה, עפ"י אמנת האג, בבית המשפט לענייני משפחה, באזור בו הילדה שוהה. אם אשתך והבת שלך שוהות בירושלים, עליך להגיש את התביעה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.

כן! הגישה בישראל, לבחינת שאלת מקום המגורים הרגיל, של קטין, מאמצת את הגישה, אשר משלבת, בין כוונת ההורים, לבין המציאות, מנקודת מבטו של הקטין.

אין אפשרות לשנות מקום מגורים של קטין, אם אחד מן ההורים אינו מסכים לכך (מלכתחילה) או משלים (בדיעבד) עם כך, ובית משפט לא קבע אחרת, בהחלטה.

כפי שגם צויין בתיק ע"מ (מחוזי ב"ש) 121/07:" … מקום מגורים רגיל לא ישתנה כשאין הסכמה משותפת בין ההורים בנוגע לזניחת מקום המגורים הקודם, והחלפתו באחר. מכאן שמגורים זמניים, במקום מסויים, אינם משנים את "מקום מגוריו הרגיל" של הקטין, גם אם הוא מצוי בו פיזית עובר להרחקה. ".

התשובה אינה חד משמעית. לכאורה, בית המשפט רשאי לקבל החלטות בתיקי חטיפה, בלי להסתייע במומחים. למעשה, בתי המשפט נוקטים מישנה זהירות בתיקי חטיפה, ונוטים להסמיך עובדים סוציאליים, ואף למנות מומחים.

כן!  עליך להגיש תביעה נגד אשתך, עפ"י אמנת האג, שעוסקת בהחזרת ילדים חטופים. עפ"י אמנת האג (סעיף 12), אם בית המשפט יחליט, כי מקום מגוריהם הרגיל של הילדים, לפני "מעשה החטיפה" ע"י אשתך, הוא בצרפת, וכי היא מחזיקה את הילדים הקטינים שלא כדין, בישראל, במובן של אי החזרה [WRONGFUL RETENTION] , תוך הפרה של הזכויות ההוריות שלך כ-אב, אזי ביהמ"ש יצווה על החזרת הילדים, לצרפת.

לא! משבר בנישואים ו/או פירוד אינו מהווה הצדקה לשינוי חד צדדי, במקום מגורי ילדים משותפים ו/או עילה לחטיפת פסיבית של קטינים, ע"י אי החזרתם למקום מרכז החיים שלהם. בנסיבות אלה, עליך להגיש תביעה להחזרת ילדיך החטופים, למדינת מקום מגוריהם הרגיל, דהיינו, לארה"ב.

לא! לחוק אמנת האג (סעיף 5), אשר דנה בענין חטיפה בינלאומית של ילדים, צויין במפורש כי "זכויות המשמורת" מתייחסות לזכות לקבוע את מקום מגוריו של קטין : "לענין אמנה זו – (א) "זכויות משמורת" – לרבות זכויות המתייחסות לגוף הילד ובפרט הזכות לקבוע את מקום מגוריו של הילד". במילים אחרות, אין לבעלך זכות להחליט, על דעת עצמו, על מקום מגורי הבן שלכם.

בנוסף, ידוע לנו (לפי תיק שהתנהל במשרדנו), כי עפ"י החוק בארגנטינה, יש לך, כהורה, זכויות הוריות, ונדרשת הסכמה של 2 ההורים להוצאת קטין מגבולות ארגנטינה, לחו"ל.

מומלץ לכלול בהסכם ביניכם, סעיף בדבר הסכמה להגיש בקשה להכרה ואכיפה של ההסכם בישראל, מה שקרוי "צו מראה", כך שההסכם ביניכם ופסק הדין בארה"ב, יהיה בר אכיפה בישראל. רצוי לבצע את זה, לפני שהילדים עוזבים את ארה"ב. בנוסף מומלץ לקבוע ערבויות כספיות, כדי להבטיח את הקשר בינך לבין הילדים. משרדנו מטפל בענייני הגירה של קטינים לישראל, ומישראל לחו"ל.

לא! סיום נישואייך אינו מהווה עילה משפטית לחטיפת ילדים, אלא אם כן בעלך מסכים לכך שהילדים יישארו איתך בחו"ל. הרחקת הילדים, באופן חד צדדי, ממקום מגוריהם הרגיל (מדינת ישראל), בניגוד לחוק, עלולה לחשוף אותך לתביעה עפ"י אמנת האג, בגין חטיפת ילדייך.

כן! באפשרותך לבקש במסגרת ההליך, כי התיק ייסגר ללא הכרעה בסוגיית החטיפה, וללא קביעת מימצא בעניין זה. פסק הדין לחזרת הילדים יינתן על בסיס ההסכמה שלך לחזרה מרצון, ללא תנאים, או בכפוף לתנאים שייקבעו ויצויינו בפסק הדין. בהעדר הסכמה ביחס לתנאי החזרה, ניתן לבסס את פסק הדין הן על הסכמתך והן על רצונך להחזיר את הילדים ללא תנאים. באופן זה, תוכלי להימנע מניהול משפט, ולהימנע מקביעת מימצא שיפוטי ביחס לשאלה האם ביצעת מעשה שלחטיפה, ע"י הרחקה של הילדים או אי החזרה (מעשה חטיפה פסיבי) שלא כדין.

צריך להוכיח, כי ההסכמה שלך לעבור עם בעלך, להתגורר בקנדה היתה לפרק זמן מוגבל, של שנה בלבד, וכי בכל אותו הזמן, מדינת ישראל נותרה, מדינת מגוריהם הרגיל של הילדים, מבחינת הזיקות של המשפחה לישראל. כמו כן, יהיה עלייך להסביר ולשכנע את בית המשפט, בצידקת הנסיבות, אשר בגללן, נשארתם שנה נוספת בקנדה.

בסופו של דבר, יש להגיש תביעה עפ"י אמנת האג, באנגליה, לשם נחטף הקטין. אולם ניתן לפעול בישראל (עפ"י סעיף 15 לאמנת האג), ולהגיש בקשה לקבלת פסק דין הצהרתי מביהמ"ש לענייני משפחה, אשר קובע כי מדינת ישראל מהווה את מקום מגוריו הרגיל של הקטין, וכי הרחקתו או אי החזרתו של הילד היתה "לא כדין". פסק דין כזה, עשוי לעזור ולקצר מאוד את ההליך באנגליה.

לא. אם כי מומלץ להיעזר בעורך דין. את יכולה בשלב ראשון לפנות לרשות המרכזית באיטליה (מקום מגורי הבת שלך), אשר תפנה לרשות המרכזית בישראל (פרקליטות המדינה, המחלקה הבינלאומית) בבקשה לסייע לך להחזיר את הילדה, אבל האפשרות המהירה והיעילה יותר, היא לשכור עו"ד בישראל שיפעל מול הרשות המרכזית בישראל, ובית המשפט, כדי לזרז את ההליך. משרדנו מתמחה בתיקים מסוג זה.

כן! עלייך לאסוף ראיות ברורות, (כמו למשל התכתבויות), לכך שאת לא הסכמה מלכתחילה, בשום פנים ואופן למעבר של הגרוש שלך עם הילד לישראל, וגם שלא השלמת, לאחר מעשה, עם המעבר לישראל, לאחר שהוא בוצע. כמו כן, את צריכה לאסוף מסמכים רשמיים ולא רישמיים (תיעוד על רישום לבי"ס, תיעוד רפואי, וכיוב'), שמעידים כי שוודיה, הינה מרכז חייו והמדינה שהיוותה את מקום מגוריו הרגיל של הבן שלכם, לפני אירוע החטיפה.

לא! לגרושתך יש משמורת פיזית ביחס לילדים, בישראל, אבל אין בכך כדי לבטל את האפוטרופסות הטבעית, או המשמורת המשפטית המשותפת, אשר מתייחסת לשניכם. גרושתך ואתה, כהוריהם של הקטינים, זכאים להחליט בסוגיות מהותיות שקשורות לילדים, לרבות את מקום מגוריהם, בארץ ו/או בחו"ל. אשתך לשעבר אינה רשאית להגר לחו"ל עם ילדיכם הקטינים, ללא הסכמה שלך, ובמקרה של היעדר הסכמה מצידך, אינה רשאית לעשות זאת, ללא היתר של בית משפט לענייני משפחה.

במקרה כזה, מלבד הטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הילדים אשר יבוטל עם יציאתם לביקור ויושב על כנו עם חזרתם, ניתן יהיה לחתום על הסכם שיאושר בבימ"ש, אשר בו יוסכם על הפעלת אמצעים מגוונים למניעת חטיפה חוזרת, של הילדים, כגון: בטוחות כספיות גבוהות (במקרה של הפרה), על מנת ליצור הרתעה מספקת, וכן לוודא הכרה ואכיפה של פסה"ד בארה"ב, לפני הביקור של הילדים בארה"ב, ע"י "צו מראה" (MIRROR ORDER).

כצעד ראשון עלייך לפנות לעורך דין, וזאת כדי לפעו לקבלת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הילדה, וזאת במהירות האפשרית, כדי למנוע את אפשרות חטיפתה לחו"ל. אם וכאשר ייחתם הסכם גירושין, יש להתייחס בהסכם ביניכם, לעניין הוצאת הילדה מישראל, ביקורי הילדה אצל אביה בחו"ל ובטחונות במקרה של הפרה. משרדנו עוסק בעריכת הסכמים מסוג זה ואישורם בבתי המשפט.

אם תצליחי להוכיח שקיים "חשש חמור" שהבן שלך ייחשף לנזק פיזי או פסיכולוגי וכי הוא עלול לעמוד במצב בלתי נסבל, אם וכאשר יחזור לאנגליה, במצב זה, ייתכן שביהמ"ש יאשר ויאפשר אי החזרה של הילד לאנגליה, מקום מרכז חייו. באמנת האג ישנו חריג על פיו, ילד שההחזרה שלו מסוכנת עבורו, מן ההורה שנשאר בחו"ל (במקרה שלך-אנגליה) או במדינה שהוא אמור לחזור אליה (למשל, אזור קרבות), במצב כזה, בימ"ש יתיר את אי החזרתו, אך מדובר במקרים קיצוניים.

אם אכן הבת שלך מעוניינת להישאר בישראל ומסרבת לחזור לדנמרק (המדינה שאליה נחטפה, ע"י אי החזרה), הרי שהסירוב שלה לחזור לדנמרק, והרצון שלה להישאר בישראל, עשויים להילקח בחשבון בהתחשב בגילה (14). אם אכן היא עומדת על דעתה ובשלה, אזי יש  סיכוי שאכן היא לא תוחזר לדנמרק.

ת: יש לפתוח בנסיבות אלה תיק אפוטרופסות, ולהגיש בקשה כדי למנוע מגרושתך לעבור לעיר מרוחקת עם הילד. אתה וגרושתך כהורי הילד המשותף שלכם, הנכם אפוטרופסים טבעיים של הקטין, עפ"י דין. כל שינוי מהותי בעניינו של הילד, כמו העתקת מקום מגורים של הילד, למקום מרוחק באופן משמעותי, (למשל, יותר מ-30 ק"מ), שבהכרח ישפיע על הזמינות והנגישות שלך ביחס אליו, עם השלכות גם על מקום הלימודים של הילד, שישתנה בהתאם, שינויים כאלה מחייבים את הסכמת שני ההורים, ובהעדר הסכמה מן ההכרח עפ"י חוק לפנות לבית המשפט.

במצב זה עלייך לפעול בשני מישורים. כלומר, להגיש תביעת משמורת וגם תביעה למתן היתר לקטין להגר לאיטליה יחד איתך. (לאחר הליך מיקדמי בו תוגש בקשה ליישוב סכסוך). אם תצליחי להוכיח שטובת הילד דורשת את משמורתו בידייך והימצאו איתך באיטליה, תוכלי לזכות בתביעותייך. בדרך כלל, בימ"ש ממנה פסיכולוג מומחה מטעמו כדי לבדוק ולהגיש המלצות בעניין משמורת והגירה. ביהמ"ש יסתייע בחוות דעת המומחה, אולם אינו חייב לפעול על פי המלצותיו, אלא על פי שיקול דעתו.

ביהמ"ש העליון, קבע בפסק דין משנת 2001 כי גורם כגון, שאלת ההכרח בהגירה אינו מהווה את הגורם המכריע בסוגיית המשמורת. בתביעת משמורת, עקרון "טובת הילד" הוא העיקרון המנחה. אמנם להחלטת ההורה להגר, השפעה ניכרת על חיי הילדים, אך על ביהמ"ש להכריע, מהי האפשרות הטובה ביותר בעבור הילדים, במצב שנוצר, בלי להסיט מבטו מטובת הילדים. אולם, אם ניכר מהתנהגות ההורה המשמורן, כי אינו שוקל את טובת הילד, וכי הוא מרוכז בטובתו שלו בלבד, אזי אין זה מטובתו של הילד והדבר עשוי להילקח בחשבון בהכרעה בסוגיית המשמורת.

על מנת לתבוע הוצאת ילדים למגורי קבע בחו"ל, יש קודם לכן או בד בבד, להגיש תביעה למשמורת על הילדים. לאחר שניתנת ההכרעה בענין המשמורת ניתן להתייחס לעניין הוצאת הילדים לחו"ל . במסגרת תביעה שכזו יש לפרט כיצד תובטח טובת הילד מבחינת סביבת מגורים, חינוך , אמצעי הקיום של ההורה המשמורן ,באם יעבור להתגורר בחו"ל. כמו כן יש להציע הסדרי ראיה נאותים בארץ ובחו"ל. במשפט בעניין הוצאת ילדים לחו"ל, ביהמ"ש ממנה מומחה שמתבקש להגיש חוות דעתו, הן בעניין המשמורת והן בענין הוצאת הילד/ים לחו"ל. במצב שכזה עשוי ההורה השני להגיש תביעת משמורת מצידו, בין היתר בניסיון למנוע את הוצאת הילדים מן הארץ.מלאכתו של ביהמ"ש במשפטים שכאלה הינה קשה ביותר, משום שעליו להכריע בין זכויות לגיטימיות מתחרות, של שני ההורים. מחד גיסא הזכות של הורה להתגורר בכל מקום שיחפוץ , ומאידך גיסא הזכות של ההורה האחר להיות בקשר קרוב ורצוף עם ילדיו. יוצא איפוא שכיבוד זכותו של הורה אחד, בהכרח פוגעת בזכותו של ההורה האחר.

בנסיבות מסויימות, ההורה הנפגע נוטל סיכון, אם הוא משתהה בהגשת תביעה וזאת משום שההורה החוטף עשוי להשתמש בהגנה של השלמה או הסכמה, באם יינקטו הליכים, עפ"י אמנת האג , בעתיד.

במצב זה, רצוי להגיש תביעה להחזרת הילד לחו"ל, מוקדם ככל האפשר, ולא לנקוט באסטרטגיה משפטית אחרת, שעלולה להתפרש כהשלמה עם הימצאות הקטין בישראל .

פסק דין שניתן בערעור, בפרשת לייבוביץ, ע"י בית המשפט העליון בשנת 1993, ממחיש את העניין. ההורים היו אזרחים ישראלים, אשר חיו בארה"ב, שם נולד בנם. האב נהג לשהות תקופות ארוכות בישראל, כאן היו בבעלותו נכסים, והוא נהג לשלב עבודה עם ביקורים של משפחתו בארץ . במהלך אחד מביקוריו בישראל, האם הגיעה לארץ עם הבן, בלי ידיעתו של האב ובלי הסכמתו, ופתחה בהליכים משפטיים בעניין משמורת הבן ומזונותיו בישראל. האב הגיש את כתב הגנתו, והגיש שתי תביעות בבית הדין הרבני – האחת לשלום בית, והשניה להכריז על אישתו כעל "מורדת". יצויין כי, הוא ראה את בנו באופן סדיר.

הוא פתח בהליכים עפ"י חוק אמנת האג, להחזרת ילדו לארה"ב, כ – 10 חודשים לאחר החטיפה הנטענת , וטען שהוא לא היה מודע לקיומה של האמנה, עקב ייעוץ משפטי לקוי.

בית המשפט המחוזי , אשר – לפני הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה – היה מוסמך לדון בענייני חטיפת ילדים , קיבל את תביעתו של האב וציווה על החזרת הילד לארה"ב. האם ערערה לבית המשפט העליון, וזכתה. נפסק, שהתנהגותו של האב הוכיחה שהוא השלים עם חטיפת הבן לישראל. האב ידע שפעולתה של האם היתה בלתי חוקית, כבר שבועיים לאחר מעשה החטיפה, אך הוא השהה את נקיטת ההליכים להחזרת הבן לארה"ב, במשך 10 חודשים, לאחר מעשה החטיפה, השלים עם הסטאטוס קוו, ופעל במסלול אחר בבתי המשפט הישראלים. כך פסק בית המשפט העליון.

ביהמ"ש קבע עוד כי, האב שכר את שירותיו של עו"ד מיומן בדיני משפחה, ולא יעלה על הדעת שהוא לא היה מודע להליכים האפשריים בענייני חטיפת ילדים . בשל ההשלמה של האב, ביהמ"ש יכול היה להפעיל שיקול דעת רחב יותר, וקבע שטובת הילד חייבה את הישארותו בישראל.

בית המשפט סיכם את עקרון ההשלמה באומרו כי, כדי להשלים, ההורה חייב להיות מודע לחטיפה של הילד, ובאופן כללי, לזכויותיו כלפי ההורה החוטף, אבל אין חובה עליו לדעת, על אמנת האג או על פרטי הפרטים של ההליכים המשפטיים שניתן לנקוט .

הסקת מסקנה בדבר השלמה, לא היתה תלויה בכך שחייבת לחלוף שנה, כפי שהאב טען. הורה יכול להשלים עם מעשה החטיפה, גם לפני חלוף התקופה של השנה , שנקבעה באמנה.

כן! ישראל וגם וארצות הברית חתומות על אמנת האג בענין חטיפת ילדים . לפי אמנה זו הרחקה או אי החזרה של ילד, שלא כדין ,כלומר, ללא הסכמה או השלמה מצד ההורה השני, עשוייה להיות נושא לתביעה על פי האמנה. ההורה השני זכאי להגיש תביעה להחזרתו של הילד למדינה שבה הוא התגורר קודם לכן, אולם הוא חייב לפעול תוך שנה ממעשה החטיפה. בהקשר זה יש לתת את הדעת לכך שאחת מן ההגנות באמנה היא, שהילד ה"חטוף" התאקלם כבר בארץ החדשה. חובה להקפיד להגיב למעשה חטיפה במהירות ,כדי למנוע מן ההורה החוטף את האפשרות לעשות שימוש בהגנה של הסכמה או השלמה עם פעולת החטיפה, ע"י ההורה השני . ניתן ללמוד על הסכמה או על השלמה מההתנהגות של ההורה, ולא רק מהצהרותיו.