משמורת ילדים

לא! הסכם הגירושין היתנה את השתתפותו הכספית של האב בכך שמדובר בהוצאות רפואיות חריגות. לא היתה ההתייחסות בהסכם לתרופות ו/או טיפול תרופתי אלטרנטיבי, ומכאן שהכוונה היתה לטיפול רפואי קונבנציונאלי. בהתאם לכך, האב אינו מחוייב לשלם עבור מחצית מהטיפולים המשלימים או התרופות המשלימות, ולממן את העדפותיה הטיפוליות של אשתו לשעבר.

יודגש, כי אם מניסוח תנאי ההסכם היה עולה כי טיפולים משלימים נכללים כהוצאות רפואיות חריגות, הרי שהיה על האב לשלם בהתאם.

הוצאות החינוך הרגילות הכלולות בדמי המזונות עבור הקטין כוללות הוצאות שוטפות.

לגבי צרכים מיוחדים, יתכן שהסכם/פסק הדין לגירושין מתייחס באופן פרטני להוצאות חריגות מעין אלו. ברם, במידה ולקטין ישנם צרכים מיוחדים, מפני שהוא למשל, סובל מהפרעת קשב או דיסלקציה או קשיי לימוד והוא נזקק לשיעורים פרטיים בשל כך, או לשיעורי עזר במסגרת מיוחדת, והקטין לא אובחן לפני כן, כבעל צרכים מיוחדים או שהסכם/פס"ד הגירושין לא התייחס לנושא. או אז, במידה וההורה הלא משמורן מסרב להשתתף בהוצאות אלו יהא על ההורה המשמורן לנקוט בהליך משפטי. ההורה המשמורן יוכל להגיש תביעה להגדלת מזונות קטין ולבסס את התביעה על צרכיו המיוחדים או החריגים של הקטין.

אישה גרושה איננה זכאית למזונות לאחר גירושיה, אך כאשר היא נאלצת להפסיק לעבוד, או להפחית את שעות עבודתה, כדי להקדיש את זמנה לטיפול בילד בעל צרכים מיוחדים, אזי היא יכולה לתבוע מאביו של הילד, כיסוי של חלק מההוצאות הכרוכות בדבר, כמו הוצאות הנסיעה שהיא מוציאה כדי להסיע את הילד לביה"ס המיוחד. היא תהיה זכאית להחזר של חלק מההוצאות, אם לא להחזר של כל ההוצאות הכרוכות בדבר.

נראה שכן. זאת, משום שעל הסירוב להיות הגיוני בנסיבות העניין. ניתוח פלסטי קוסמטי אינו ניתוח לשם הצלת חיים, והסכמה צריכה להתקבל לפני קיומו, מראש, על פי המצוין בהסכם הגירושין. ברם, אם, למשל, הסכם הגירושין היתנה את הסכמת האב בהכנת חוות דעת רפואית מתאימה, ופסיכולוג היה מביע דעה מקצועית לפיה, הנערה עלולה לסבול מנזק רגשי חמור אם לא תנותח, אזי המצב היה שונה.

נראה שלא. השתתפותו של האב בהוצאות רפואיות חריגות של בתו עשוייה להיות מותנית בהסכמתו, כלומר, עליו להסכים ביחס לטיפול העתידי, כתנאי להשתתפותו במימון הטיפול. אולם, קיימים מקרים בהם בלתי ניתן להודיע

מראש, על טיפול רפואי דרוש, למשל, כאשר קורה מצב חירום. במצב שכזה, סירובו של האב להסכים להשתתף בהוצאות הטיפול לא יהיה מוצדק.

לא! לבעל לשעבר/אב אין חופש מוחלט להחליט על סירוב לטיפול רפואי. כאשר הוא מפעיל את זכות הסירוב שלו, לטיפול מסויים, עליו לנהוג בתום לב ומשיקולים ענייניים, ולא מתוך קמצנות או נקמנות כלפי אשתו לשעבר/האם

לא! כאשר ההשתתפות של בעל לשעבר/אב "בהוצאות רפואיות חריגות" של ילדו, מותנית, על פי הסכם הגירושין,בהסכמתו. אין אפשרות על פי ההסכם, להכריח אותו לשלם עבור מחצית מטיפול שיניים שלא הודיעו לו עליו או התייעצו עמו לגביו, לפני עריכתו.

לא! בג"ץ קבע fי, בית הדין הרבני האזורי באשקלון טעה כשהחליט לערוך פשרה על דעת עצמו בקבעו כי שלושה ילדים שלמדו במסגרת החינוך הממלכתית, אשר אביהם רצה להעביר לחינוך החרדי ילמדו בחינוך הממלכתי-דתי כמוצא של "פשרה".
האם עתרה לבג"צ לאחר שערעורה לבית הדין הרבני הגדול נדחה. למרות שטענתה לחוסר סמכות של בית הדין הרבני לדון בעניין נדחתה, בג"ץ ביטל את כל הצווים שניתנו ע"י בית הדין הרבני ובכללם קנס בסך 200 ₪ שהטיל עבור כל יום שהילדים למדו במסגרת חינוך ממלכתית, בראותו זאת כבזיון בית הדין.
בג"ץ ציין כי: "השיקול העליון חייב להיות, כמובן, טובתם של הילדים. בהחלט ייתכן שלא יהיה מתאם בין פשרה כלשהי לבין טובתם של הילדים. במקרה מעין זה, יש מקום להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק.". בג"ץ קבע כי במקרה כזה, תינתן עדיפות לטובת הילדים.
בג"ץ הוסיף כי כדי לוודא מהי טובת הילדים-שאיננה מושג תיאורטי- דרושה חוות דעת מומחה, לפני שתתקבל כל החלטה בנושא, אולם חוות דעת כזו כלל לא הוגשה. על כן, הורה בג"ץ כי בית הדין הרבני האזורי יפנה לקבלת תסקיר מגורם מקצועי מוסמך שיביע חוות דעתו על המסגרת החינוכית הראויה עבור כל אחד מהילדים. בג"צ גם קבע כי, עד למתן החלטה אחרת, ימשיכו הילדים ללמוד במסגרת הממלכתית בה הם לומדים כעת.

נטל ההוכחה ירבוץ על כתפיו של ההורה המתנגד לכך שלערכאה מסוימת תהיה סמכות לדון בעניין חינוכו של הקטין. במילים אחרות, אם למשל ההורה האחר מגיש בקשה בעניין חינוכו של הקטין בבית המשפט לענייני משפחה, אז ההורה המתנגד לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה יצטרך להוכיח לבית המשפט לענייני משפחה, שאין לו סמכות לדון בעניין. 

יודגש כי, שני ההורים הינם אפוטרופסיו הטבעיים של ילדם, ולשניהם יש תפקידים שעליהם למלא כהורים, על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962. חינוך הוא אחד מהנושאים הנזכרים בחוק, שהורים, כאפוטרופוסים טבעיים של ילדם, אחראים לו. להורה שאיננו משמורן נתונה הזכות לקבל מידע, ובמידה מסוימת נתונה לו גם הזכות להיות מעורב, בענייני החינוך של ילדו. להורה שאיננו משמורן נתונה הזכות לקבל מידע על ערבי הורים ועל אירועים בבית הספר, ונתונה לו גם הזכות להיות נוכח בערבים/באירועים אלה. אם האם היא המשמורנית, ואם היא לא מכבדת את הזכויות האלה של ההורה שאיננו משמורן, אזי ההורה שאיננו משמורן יכול לבקש מביהמ"ש לתת צווים או הוראות בעניינים האלה, וצווים/הוראות אלה יחייבו את האם המשמורנית.

בית הדין הרבני יכול לקנות סמכות לדון בנושאים, הכרוכים בתביעת גירושין, כמו בעניין המשמורת על הילדים, כאשר לא נפתחו ע"י אחד מהצדדים הליכים משפטיים באותו נושא בבית משפט אזרחי. לפיכך, אם אישה מגישה תביעת משמורת בבית המשפט לענייני משפחה, לפני שבעלה מגיש נגדה תביעת גירושין בבית הדין הרבני, הוא יהיה מנוע מלכרוך בתביעתו את נושא המשמורת או אחד מהיבטיו כמו נושא החינוך.

סוגיייה זו נבחנה במסגרת עתירה, שהוגשה בבית המשפט הגבוה לצדק, ע"י אישה, אשר הגישה תביעת משמורת ותביעה למזונותיו של בנה בבית משפט אזרחי. מספר שבועות לאחר מכן, בעלה הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני וכרך בה את נושא חינוך בנו. בית הדין הרבני החליט, שיש לו סמכות לדון בנושא חינוך הבן, ונתן פסק דין בנושא. האישה עתרה לבית המשפט הגבוה לצדק, אשר פסק, שלא היתה לבית הדין הרבני סמכות לפסוק בנושא החינוך של הבן, מאחר שהליכים בנושא המשמורת על הבן, הכולל בתוכו את נושא החינוך של הבן, כבר נפתחו קודם לכן, בבית המשפט האזרחי.

אב שניתנה לו משמורת על בתו, יכול לפנות לביהמ"ש בבקשה לביטול הסדרי הראיה או בבקשה להפחתה בזכויות הביקור, בנימוק שאמה של בתו היא יצאנית או נערת ליווי. העילה של האב תהיה, שאם הבת תיחשף לעיסוקיה המפוקפקים של אמה, היא תהיה בסיכון גבוה, ותסבול נזק נפשי/רגשי בלתי הפיך. אם תביעה כזאת מוגשת, ביהמ"ש ימנה מומחה (עובד סוציאלי), שיכין דו"ח וייתן המלצות בשאלה האם יש לבטל את זכויות הביקור או להפחיתן, כל עוד האם מנהלת אורח חיים כזה. הסדרי הראיה, אם יימשכו או יחודשו בשלב כלשהו, סביר להניח שיתקיימו ב"מרכז קשר" מיוחד, שבו האם והבת תהיינה תחת פיקוח של עובד סוציאלי והבת לא תהיה נתונה בסכנה.

כן! כאשר לאב נתונה המשמורת על ילדיו, והאם מכורה לסמים, אין ספק שהילדים נמצאים ברמת סיכון גבוהה, וכתוצאה ממפגשים עם אמם, עלול להיגרם להם נזק נפשי בלתי הפיך. כאשר נגרם נזק – או כאשר קרוב לוודאי שייגרם נזק בעתיד – ההורה המשמורן יכול להגיש תביעה לביהמ"ש, לביטול זכויות הביקור של ההורה שאיננו משמורן, או להגבלתן. אם מוגשת תביעה כזאת, ביהמ"ש ימנה מומחה (עובד סוציאלי), כדי שיכין דו"ח וייתן המלצות בשאלה, האם יש לבטל את זכויות הביקור, או להפחית אותן, עד שהאם תיגמל מהתמכרותה לסמים. ביהמ"ש גם עשוי לתת הוראות בדבר עריכת מעקב אחר תהליך השיקום של האם, ויוזמן תסקיר משלים. זכויות הביקור, אם תימשכנה או תחודשנה, סביר להניח שתתקיימנה ב"מרכז קשר" מיוחד, שבו יהיה פיקוח של עובד סוציאלי על הפגישות.

אב שאיבד את זכותו לראות את ילדיו, בגלל התמכרות לאלכוהול, אך רואה את עצמו עתה, כמי שנגמל מהתמכרותו, יכול לעתור לחידוש הסדרי הראיה. ביהמ"ש ימנה מומחה, שיתבקש להכין דו"ח בעניין סיכויי השיקום של האב ובעניין קצב ההתקדמות שלו, ייתן את המלצותיו, ויציע תוכנית לבניה מחדש של מערכת היחסים של האב עם ילדיו. לנוכח ניסיונות העבר הכושלים של האב להיגמל מאלכוהול, ביהמ"ש יורה, ככל הנראה, כי הסדרי הראיה, אם יונהגו מחדש, ייערכו תחילה, ב"מרכז קשר" מיוחד, שבו יהיה פיקוח של עובד סוציאלי על הפגישות, הילדים לא יהיו בסכנה, ויהיה מעקב אחר התקדמות בניית הקשר עם הילדים.

כן! לפי פסיקת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב אשר דן בצו הגנה לקטין אשר הוטרד מינית על ידי סבו מצד אביו, בעת ששהה בביתו של האחרון, במסגרת שהייתו אצל אביו בסוף השבוע. ביהמ"ש נתן צו מניעה נגד האב והסב, אשר אסר עליהם להטריד את הילד בצורה כלשהי ובמקום כלשהו. על מנת להבטיח ביצוע החלטה זאת, ביהמ"ש הקפיא את זכויות הביקור במהלך סופי שבוע.

במקרים שבהם קיימת סכנה כלשהי לשלום ילדים, מצד ההורה שאינו ההורה המשמורן, ניתן עפ"י החלטת ביהמ"ש והמלצת פקידת סעד, לקיים מפגשים בין הילדים להורה במרכזי קשר . מרכזי קשר מצויים ליד המחלקה לשירותים חברתיים בכל עיר, כאשר הפיקוח על המפגשים מתבצע ע"י עובדים סוציאליים, שמופקדים על מניעת סיכון לילדים ויחד עם זאת מאפשרים את קיום הסדרי הראיה.

כן! ביהמ"ש הנותן את צו ההרחקה, רשאי להסמיך פקידת סעד לצורך קביעת הסדרי ראייה בין האב המורחק לילדיו. המפגשים בין האב לילדיו יכולים להתקיים במרכז קשר, או בבית קרובי משפחה או מחוץ לבית, כל עוד הצו להרחקתו של האב בתוקף.

כן! ההורה המשמורן יכול לפנות לבית המשפט בבקשה לשנות את הסדרי הראיה, באופן שתבוטל הלינה של ילדם של בני הזוג בביתו של ההורה שאינו משמורן. כמו כן, אם הדבר נחוץ, ההורה המשמורן יכול לפנות לבית המשפט בבקשה לשנות את הסדרי הראיה, באופן שיבוטלו פגישות של ההורה שאינו משמורן עם ילדם של בני הזוג, המתקיימות ללא פיקוח של גורם טיפולי מוסמך. ברור שיהיה צורך להציג ראיות, שיהיה בהן כדי להוכיח כי ההורה שאינו משמורן הוא חולה נפש, וכי הקטין עלול להימצא בסכנה אם הסדרי הראיה הנוכחיים לא ישונו.

אפשר שכן. מספר רשויות מקומיות דורשות מהורים לחתום על הסכמה בעניין תנאי הפגישות, שיתקיימו בין ההורה שאיננו משמורן לבין הילד, במרכזי הקשר המיוחדים שלהן. לעתים, התנאים נוגעים לדייקנות, למשל. ההסכמה עשויה להכיל סעיף, שלפיו אם הורה מגיע באיחור של למעלה מ – 20 דקות, בלי הודעה מוקדמת, הפגישה תבוטל. יתר על כן, ההסכמה עשויה להכיל תנאי, שלפיו למרכז הקשר נתונה הזכות לדחות או לבטל פגישה, אם ההורה איננו מקיים את תנאי ההסכם שנחתם איתו, בעניין זה.

כן! רשויות מקומיות מסויימות דורשות מהורה לא משמורן לחתום על הסכמה בעניין כללי ההתנהגות ההסדרים החלים על הסדרי הראיה המקויימים במרכזי הקשר שבתחום שיפוטן. ההסדרים מבוצעים באופן קפדני, כדי למנוע או להפחית למינימום מגע/חיכוך בין הורים מסוכסכים בתוך מרכז הקשר. כמו כן, יש פיקוח מקצועי על הפגישות. לדוגמא, הורה משמורן עשוי להידרש להתחייב שלא להיכנס לתוך מרכז הקשר. הורה שאינו משמורן, אשר בא להיפגש עם ילדו במרכז הקשר, עשוי להידרש לחתום על התחייבות בכתב, שלא להכניס כלי נשק לתוך מרכז הקשר, להתנהג בצורה מכובדת, ולהימנע מעימותים עם ההורה האחר ו/או עם הצוות במרכז הקשר. הורה שאינו פועל על פי הכללים, לא יורשה להיפגש עם ילדו במרכז הקשר.

ייתכן שכן. הדבר תלוי בתנאים שנקבעו ע"י העובדים הסוציאליים ברשות המקומית, אשר תחת פיקוחם מתנהל מרכז הקשר. הפגישות נועדו לאפשר לילדים להיפגש עם ההורה שאינו משמורן, אך יש רשויות מקומיות שמתירות גם לבני משפחה אחרים להיות נוכחים בפגישות, אם ניתנה רשות מיוחדת מראש.

אב שניתנה לו משמורת על בתו, יכול לפנות לביהמ"ש בבקשה לביטול הסדרי הראיה או בבקשה להפחתה בזכויות הביקור, בנימוק שאמה של בתו היא יצאנית או נערת ליווי. העילה של האב תהיה, שאם הבת תיחשף לעיסוקיה המפוקפקים של אמה, היא תהיה בסיכון גבוה, ותסבול נזק נפשי/רגשי בלתי הפיך. אם תביעה כזאת מוגשת, ביהמ"ש ימנה מומחה (עובד סוציאלי), שיכין דו"ח וייתן המלצות בשאלה האם יש לבטל את זכויות הביקור או להפחיתן, כל עוד האם מנהלת אורח חיים כזה. הסדרי הראיה, אם יימשכו או יחודשו בשלב כלשהו, סביר להניח שיתקיימו ב"מרכז קשר" מיוחד, שבו האם והבת תהיינה תחת פיקוח של עובד סוציאלי והבת לא תהיה נתונה בסכנה.

כן! כאשר לאב נתונה המשמורת על ילדיו, והאם מכורה לסמים, אין ספק שהילדים נמצאים ברמת סיכון גבוהה, וכתוצאה ממפגשים עם אמם, עלול להיגרם להם נזק נפשי בלתי הפיך. כאשר נגרם נזק – או כאשר קרוב לוודאי שייגרם נזק בעתיד – ההורה המשמורן יכול להגיש תביעה לביהמ"ש, לביטול זכויות הביקור של ההורה שאיננו משמורן, או להגבלתן. אם מוגשת תביעה כזאת, ביהמ"ש ימנה מומחה (עובד סוציאלי), כדי שיכין דו"ח וייתן המלצות בשאלה, האם יש לבטל את זכויות הביקור, או להפחית אותן, עד שהאם תיגמל מהתמכרותה לסמים. ביהמ"ש גם עשוי לתת הוראות בדבר עריכת מעקב אחר תהליך השיקום של האם, ויוזמן תסקיר משלים. זכויות הביקור, אם תימשכנה או תחודשנה, סביר להניח שתתקיימנה ב"מרכז קשר" מיוחד, שבו יהיה פיקוח של עובד סוציאלי על הפגישות.

אב שאיבד את זכותו לראות את ילדיו, בגלל התמכרות לאלכוהול, אך רואה את עצמו עתה, כמי שנגמל מהתמכרותו, יכול לעתור לחידוש הסדרי הראיה. ביהמ"ש ימנה מומחה, שיתבקש להכין דו"ח בעניין סיכויי השיקום של האב ובעניין קצב ההתקדמות שלו, ייתן את המלצותיו, ויציע תוכנית לבניה מחדש של מערכת היחסים של האב עם ילדיו. לנוכח ניסיונות העבר הכושלים של האב להיגמל מאלכוהול, ביהמ"ש יורה, ככל הנראה, כי הסדרי הראיה, אם יונהגו מחדש, ייערכו תחילה, ב"מרכז קשר" מיוחד, שבו יהיה פיקוח של עובד סוציאלי על הפגישות, הילדים לא יהיו בסכנה, ויהיה מעקב אחר התקדמות בניית הקשר עם הילדים.

כן! לפי פסיקת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אשר דן בצו הגנה לקטין אשר הוטרד מינית על ידי סבו מצד אביו, בעת ששהה בביתו של האחרון, במסגרת שהייתו אצל אביו בסוף השבוע. ביהמ"ש נתן צו מניעה נגד האב והסב, אשר אסר עליהם להטריד את הילד בצורה כלשהי ובמקום כלשהו. על מנת להבטיח ביצוע החלטה זאת, ביהמ"ש הקפיא את זכויות הביקור במהלך סופי שבוע.

במקרים שבהם קיימת סכנה כלשהי לשלום ילדים, מצד ההורה שאינו ההורה המשמורן, ניתן עפ"י החלטת ביהמ"ש והמלצת פקידת סעד, לקיים מפגשים בין הילדים להורה במרכזי קשר . מרכזי קשר מצויים ליד המחלקה לשירותים חברתיים בכל עיר, כאשר הפיקוח על המפגשים מתבצע ע"י עובדים סוציאליים, שמופקדים על מניעת סיכון לילדים ויחד עם זאת מאפשרים את קיום הסדרי הראיה.

בית הדין הרבני יכול לקחת בחשבון את מידת השמירה על מצוות הדת על ידי הורה לא משמורן, בקובעו את הסדרי הראיה, אם הוא מחליט, שהילד עלול להיות מבולבל ע"י אורח החיים השונה של אביו ושל אימו.

מקום מפגש אפשרי עשוי להיות במרכז קשר או בבית מגורייך. אם האם אינה משתפת פעולה, האב יכול לפנות לבימ"ש למשפחה בבקשה לקביעת הסדרי ראייה. לאב זכות חוקתית לממש את היותו הורה, גם אם הוא אינו נשוי לאם וגם אם אין הוא מתגורר איתה. כמו כן, לילד עצמו יש זכות חוקתית לדעת מיהם הוריו ולנהל עם שניהם מערכת יחסים, בין אם הם נשואים או לא, ובין אם הם חיים יחד או לא.

לא! אם הבעל שהתגרש הוא האב הביולוגי של הילד, אז ביחד עם האם, הוא האפוטרופוס הטבעי של הילד, ויש לו זכות לקיים קשר עם הקטין, כמו שלקטין יש זכות לקיים קשר איתו, בלי קשר לשאלת הסטאטוס של האב. בחודש נובמבר 2003 בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע הסדרי ראיה לאב, שהתגרש מאמו של הקטין כשהיא היתה בחודש התשיעי להריונה והוא ריצה עונש מאסר.

ככלל, ביהמ"ש יימנע מלאסור על קיום הסדרי ראייה, כאשר חברתו של האב נוכחת. זאת, אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות להורות כן, כגון, אם יוכח כי פגישות מסוג זה אינן לטובת הקטינים או כי יש למפגשים מעין אלו השפעות שליליות עליהם. האב רשאי להיפגש עם ילדיו, גם אם חברתו לחיים נמצאת עמו, למרות שהדבר אינו לרוחה של האם.

אמנם יש מקום לדעה, שהוצאות הנסיעה, שכרוכות בקיום הסדרי הראיה, יתחלקו בין ההורה המשמורן לבין ההורה שאיננו משמורן, אולם בדרך כלל נושא זה איננו זוכה להתייחסות בהסכמי גירושין אלא במקרים נדירים, כמו למשל שאחד מההורים מתגורר בחו"ל או כאשר אחד מן ההורים מתגורר בצפון הארץ ומשנהו בדרומה. במקרה כזה, אם ההורים מגיעים לידי הסכם בעניין המשמורת על הילדים ובעניין הסדרי הראיה, וההסכם מקבל את אישורו של בית המשפט, על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962, ניתן לכלול בהסכם הוראה מיוחדת בנוגע להשתתפות בהוצאות הנסיעה. אם הצדדים לא מגיעים לידי הסכם, בית המשפט עשוי להתייחס לנושא הוצאות הנסיעה אם תוגש תביעה בעניין הסדרי הראיה ובלבד , שתכלול עתירה ספציפית בנושא .

כאשר שני ההורים מתגוררים בישראל, אלא אם כן הם חיים במרחק גדול מאוד זה מזה כמו בקצוות מנוגדים של המדינה, בדרך כלל לא יהיה איזכור מפורש של נושא הוצאות הנסיעה בהסכם שיערכו ביניהם. אם הוצאות הנסיעה נלקחות בחשבון, אזי זה עשוי להיעשות באחת משתי דרכים. הראשונה היא חלוקת הנטל בין שני ההורים – כך שבפעם אחת ההורה שאיננו משמורן , יאסוף את הילד ויחזירו, ובפעם אחרת ההורה המשמורן יביא את הילד אל ההורה שאיננו משמורן, ויאסוף אותו ממנו בסוף הביקור. הדרך השניה היא ע"י הבאתן בחשבון של הוצאות הנסיעה, הכרוכות בביצוע הסדרי הראיה, כאשר קובעים את סכום החיוב במזונות של ההורה שאיננו משמורן.

בדרך כלל ההורה שאינו המשמורן רואה את ילדיו בימי חול, פעמיים בשבוע ,בשעות אחר הצהריים ועד לשעות הערב. ילדים נוהגים ללון ולשהות במחיצת ההורה שאינו המשמורן, בכל סוף שבוע שני, מיום שישי ועד למוצאי שבת . באשר להסדרי הראיה בחגים ובמועדי ישראל, הרי שנהוג שהילד ישהה לסירוגין אצל האב ואצל האם. בחופשות נהוג שבמחצית מכל חופשה, הילדים יהיו אצל הורה אחד ובמחצית האחרת של כל חופשה אצל מישנהו.

מה שנאמר לעיל הינו מה שמקובל ונהוג בדרך כלל, אולם אין זה מחייב ובהסכמים בעניין הסדרי ראייה יכולים ורשאים הורים להסכים כראות עיניהם ובלבד שהסדרי הראייה יאושרו ע"י ביהמ"ש. הוא הדין בפסקי דין בסוגיה זו, בימ"ש יכול ורשאי לקבוע הסדרים לפי שיקול דעתו.

כן! ניתן לפנות אל ביהמ"ש למשפחה במסגרת תביעה לקביעת הסדרי ראייה בין סב וסבתא לנכדים. הגשת התביעה יכולה להיעשות גם אילו אבי הנכדים היה בחיים. בימ"ש ימנה פקיד/ת סעד לצורך הכנת תסקיר עם המלצות בענין הסדרי הראיה. הזכות של סבים וסבתות אינה אוטומטית ואינה מוסדרת באמצעות הוראה ברורה בחוק. לפיכך, כדי להביא להכה בה ולהגשמתה, קיים הכרח להגיש תביעה.

כן! עם זאת, סבים וסבתות ייאלצו להגיש תביעה לקביעת הסדרי ראיה, אם כלתם לשעבר, אשר לה נתונה המשמורת על הנכדים, מסרבת להרשות להם להיפגש עם הנכדים, או מתעקשת להיות נוכחת בפגישות ביניהם, או מציבה תנאים מגבילים בלתי סבירים אחרים. בית המשפט יכול לקבוע הסדרי ראיה ואת אופן מימושם של הסדרי הראיה.

כן! ניתן להגיש בקשה לבית המשפט, לאכיפת הסדרי הראיה שנקבעו, ולקיומם שלא בנוכחותה של האם. בית המשפט עשוי למנות מומחה מטעמו, שייתן חוות דעת והמלצות בנוגע להסדרי הראיה. חוות הדעת של המומחה והמלצותיו ינחו את בית המשפט. אם יהיה צורך בכך, בית המשפט יוכל לתת הוראות מפורשות, כגון: הצהרה מפורשת שלפיה האב יפגוש את הילדים שלא בנוכחותה של האם, ויהיה רשאי להוציא אותם מבית אמם במהלך קיום הסדרי הראיה.

כן! בית משפט לענייני משפחה בתל אביב קבע שאם משמורנית תיקנס ב – 1,500 ש"ח, בכל פעם שהיא תמנע מאביו של הקטין לממש את זכויות הביקור שלו. האב, שנפסקו לטובתו זכויות ביקור בפסק דין של בית משפט, עתר לאכיפתן, והגיש בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט, לאחר שהאם הפריעה באופן עקבי לביצועם התקין של הסדרי הראיה, במשך למעלה משלוש שנים, ואיפשרה לאב לראות את ילדיו בתקופה זו פעמים ספורות בלבד.

כאשר מתברר להורה שאינו משמורן המתגורר בחו"ל, שההורה המשמורן אינו מאפשר לו לראות את ילדו הקטין, הוא יכול להגיש עתירה בעניין הפרת זכויות הביקור שלו, לרשות המרכזית בארה"ב, על פי אמנת האג בעניין ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים – 1980, שישראל וארה"ב כפופות לה. כמו כן, הוא יכול להגיש בבית משפט לענייני משפחה בישראל, תביעה לאכיפת הסדרי הראיה.

כן! אם הורה משמורן מפריע, או מתערב או מסכל את זכותו של ההורה הלא משמורן לבלות את הסדרי הראייה עם הקטין כראות עיניו, רשאי ההורה הלא משמורן לפנות לביהמ"ש למשפחה בבקשה למתן הוראות לגבי הסדרי הראייה. ביהמ"ש יצווה על פקיד/ת סעד לבחון את העניין ולהגיש תסקיר לביהמ"ש עם המלצות. בדרך כלל, ביהמ"ש יאמץ את המלצות הגורם המקצועי וינחה את הצדדים לפעול בהתאם.

כן! אם הסירוב איננו מוצדק, אז דמי המזונות עלולים להתבטל לגמרי (אם הילד מוכרז כ"מרדן" על פי הדין העברי), או להיות מופחתים, כפי שנפסק בעבר ע"י בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, אשר קיבל תביעה של אב, להפחתת המזונות שהוא שילם לבנו, בגלל סירובו העקבי של הבן לראותו במשך מספר שנים.

לא ניתן לכפות על קטין לפגוש את אביו ,לנוכח סירובו של קטין להיפגש עם אביו,אולם ניתן להגיש לביהמ"ש תביעה להפחתת תשלום דמי המזונות ,מחמת מרדנותו של הקטין כנגד אביו . בית המשפט ינסה לאזן בין חובתו של האב בתשלום מזונות ,לבין הפגיעה בזכותו לקיום הסדרי ראייה עם ילדו. האב אינו רשאי להפסיק את תשלום המזונות על דעת עצמו ,אלא בהתאם להחלטת בית משפט.

בתי משפט מכירים בזכותו של הורה שאינו משמורן, לארח בביתו את ילדו כולל לינה. בימ"ש יכול להורות על שינוי בהסדרי הראיה, על אף התנגדותו של ההורה המשמורן, כדי להשיג את התוצאה הזו. אב לא משמורן, שמעונין בכך שילדו ילון בביתו מדי פעם, צריך להגיש בקשה לבית המשפט, לשינוי הסדרי הראיה, באופן שיאפשר לינה של הילד בביתו. בית המשפט עשוי להורות על הגשת חוות דעת משלימה של עובד סוציאלי, או להיעזר בחוות הדעת האחרונה שנמצאת בתיק בית המשפט. אין זה משנה אם ההורים אינם נשואים וחיים בנפרד.

לא! כאשר יש עימות בין ההורים בנושא הסדרי הראיה, וכאשר ההורה המשמורן מתנגד לכך שהילד ילון בביתו של ההורה האחר, לבית המשפט, ולא להורה המשמורן, נתונה המילה האחרונה. בית המשפט יכול להרחיב את הסדרי הראיה, באופן שהם יכללו לינה אצל ההורה שאינו משמורן, גם אם ההורה המשמורן מתנגד לכך. לדוגמא, במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נדחתה התנגדותה של אם לכך שבתה בת ה – 7 תישאר ללון מדי פעם בביתו של אביה, ובית המשפט התיר לילדה לינות לילה בבית אביה. הורי הילדה לא היו נשואים וחיו בנפרד. האב עזב את בית המשפחה כבר במהלך הריונה של האם. האב נישא מאז. בעבר, ההורים הסכימו, שהילדה לא תישאר ללון בבית אביה עד הגיעה לגיל 6. האם התנגדה ללינות הלילה, ותסקיר שהוכן ע"י עובד סוציאלי המליץ, שלא יהיה שינוי בהסדרי הראיה. האם הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטה שהתירה לינות לילה, ובית המשפט המחוזי בתל אביב ביקש את תגובת האב.

בהעדר הסכמה של ההורה המשמורן, ההורה שאינו משמורן, המעוניין בהרחבת הסדרי הראיה באופן שהם יכללו גם הסדרי לינה, יכול להגיש בבית המשפט תביעה לשינוי הסדרי הראיה.

בדרך כלל בתי המשפט אינם מתירים הסדרי ראיה הכוללים לינה, לפני שהילד מגיע לגיל שנתיים. כאשר אב, שהוקנו לו הסדרי ראיה לגבי בנו בן השנה, ביקש מביהמ"ש שיורה כי הסדרי ראיה אלה יכללו לינת לילה, ביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב סירב לשקול אפשרות זו עד אשר הילד יגיע לגיל שנתיים, בהסתמכו על הספר "לישון כמו תינוק".

מדובר בעניין סבוך ביותר. הורים המתגוררים או המעוניינים להתגורר במדינות שונות יכולים אמנם להסכים על משמורת משותפת על ילדיהם הקטינים, כך שהילדים יתגוררו לסירוגין במדינות שונות, ולאשר הסכם שכזה בבית המשפט. אולם, בפועל, אם אחד ההורים יחליט שלא לכבד הסכם מעין זה, אזי להורה האחר יהיה קשה מאוד לכפות את תנאי ההסכם על ההורה המתגורר במדינה אחרת.

שאלת המפתח כאן הינה מהי התקופה בה יכול קטין להתגורר עם ההורה האחר בחו"ל מבלי שמדינה זו תהפוך למקום המגורים הרגיל שלו. כאשר קטין משתלב במדינה זרה, אזי אפילו נקיטת הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים משנת 1980, לעניין החלת זכויות משמורת או הסדרי ראייה, על פי הסכם שיאושר ע"י בימ"ש, עלולים להיכשל. זאת, מפני שהקטין עשוי להשתלב, עד אז במדינה הזרה, וההורה אשר אינו מכבד את ההסכם עשוי לטעון, כי מדינת המקור (ממנה הורחק הקטין), אינה מהווה יותר את המדינה בה מצוי מקום מגוריו הרגיל של

במאבק משמורת, בין הורים, נלקחת בחשבון מסוגלותו ההורית של כל אחד מהוריו של הקטין. כמו כן, ביהמ"ש מתחשב בדעתו של הקטין אם הוא בגיל העשרה, אם ייקבע כי הקטין בוגר מספיק.

על פי החוק האזרחי הישראלי כאשר אחד ההורים נפטר האחר הופך להיות המשמורן היחיד של ילדיהם הקטינים, למרות שבמקרה בו קיימת "סיבה מיוחדת" ניתן למנות אפוטרופוס נוסף עבור הקטין. ברם, עפ"י הדין הדתי המוסלמי כאשר אלמנה נישאת מחדש היא מאבדת את זכויות המשמורת שלה לטובת משפחת בעלה המנוח.

בג"צ דן בעניין ההתנגשות הנ"ל, וקבע כי גם בית הדין השרעי (בית הדין הדתי של המוסלמים) כפוף לחוק האזרחי במדינת ישראל, לרבות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962) וחוק שיווי זכויות האשה (1951), אשר הוראותיהם יחולו גם כאשר סמכות השיפוט נתונה בידי בתי דין דתיים, כמו  בית הדין השרעי.

בהנחה והאם מעוניינת להישאר נשואה לבעלה הנוכחי, באפשרותה לערער על החלטת בית הדין השרעי להעניק את המשמורת על הקטינה למשפחת האב המנוח. במידה והאם הפסידה/תפסיד בערעור לבית הדין השרעי לערעורים, אפשרות אחרת העומדת בפניה היא להגיש תביעה להרחבת הסדרי ראייה.

בחודש יולי 2005, בג"צ דחה עתירה של אם מוסלמית וסירב להתערב בקביעותיו של בית הדין השרעי לערעורים אשר קבע כי משמורת הקטינה בת השבע תהא בידי משפחת בעלה המנוח, מכיוון שבעלה החדש של האם מסכן בהתנהגותו את בטחונה של הילדה, אם תתגורר יחד עמו ועם אמה ביחידה המשפחתית החדשה. ברם, בג"צ הורה כי התיק יוחזר לבית הדין השרעי לערעורים לדיון בהרחבת הסדרי הראייה של האם העותרת עם הקטינה.

באפשרותו של ההורה הלא משמורן להגיש תביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה,  ולבקש כי המשמורת בקטינים תעבור מן ההורה המשמורן אליו. בית המשפט על פי רוב ימנה פקיד/ת סעד ו/או פסיכולוג ילדים מומחה, לחקור את המצב, להכין חוות דעת מקצועית ולהגיש המלצות. מצבם הרגשי של הקטינים ייבחן ובית המשפט יכריע בעניין בהתחשב בטובת הילדים. בהיותם בגיל ההתבגרות, בית המשפט גם יתחשב בדעתם וברצונם של הילדים למרות שכאמור, העיקרון העליון על פיו מכריע בית המשפט הינו טובת הילדים, ולא רק על פי רצונם הסובייקטיבי.

העברת משמורת בין הורה להורה והקטנת מזונות דורשים אישור של בית משפט. הורה משמורן והורה שאינו משמורן יכולים להסכים באופן בלתי רשמי על כך שילדם הקטין יעבור לחזקת ההורה הלא משמורן. החוק אינו אוסר עליהם לעשות זאת. ברם, אם הם לא נותנים ביטוי רשמי להסכמה זו ואינם מקבלים את אישורו של בית המשפט לשינוי שהסכימו עליו, ההסכם ביניהם אינו מחייב, ואינו מגן עליהם מבחינה משפטית.

למשל, אם לאמו של הקטין יש משמורת עליו, ובהסכמה עם האב העבירה אליו את המשמורת, ולאחר מכן היא משנה את דעתה ומתחרטת על כך, היא תוכל, להתלונן נגד האב במשטרה, על חטיפה, ואפילו לתבוע דמי מזונות ממנו על כל התקופה בה בפועל הקטין גדל אצל אביו בהסכמתה. לעומת זאת, גם הם מסתכנת בכך שהאב יתבע משמורת קבועה ביחס לקטין, על בסיס ההסכמה עמה כי הקטין יעבור להתגורר עמו,  גם אם היא לא הסכימה כי המשמורת תעבור באופן קבוע. כמו כן יוכל האב לתבוע הקטנת ו/או הפסקת חיובו במזונות לנוכח היותו המשמורן בפועל של הקטין.

אם הילד הינו מעל לגיל 10, בית המשפט יתחשב בעמדתו ביחס להורה המשמורן המועדף עליו, ולשם הבהרת המצב המשפחתי.

כן. הורים רשאים להסכים ביניהם על הסדרי משמורת וראייה, המתאימים להם, בהסכם בכתב, אותו יאשרו בבית משפט על מנת שיקבל תוקף של פסק דין. עם זאת, יצויין, כי לבית המשפט יש שיקול דעת לסרב לאשר את תנאי ההסכם של ההורים אם אינם משרתים, לדעת ביהמ"ש את טובת הילד או מקפחים באופן בלתי הוגן את זכויותיו של אחד מן ההורים, או של הילד.

תביעה למשמורת משותפת אינה שכיחה. בית משפט יקבע משמורת משותפת אם יגיע למסקנה, שזהו פתרון המגשים את טובתו של הקטין המעורב, תוך הסתייעות בחוות הדעת וההמלצות של אנשי מקצוע שימנה, בסוגייה.

בית המשפט יבחן את כישוריו ההוריים של האב, את מסוגלותו ההורית (לעומת זו של האם), את רמת שיתוף הפעולה בין ההורים, כמה קרוב זה לזו הם גרים, אץ עמדתו של הקטין (תלוי גיל/בשלות), וכל סיבה מיוחדת אחרת לכך שיש להעדיף משמורת משותפת. על פי רוב, בית המשפט יבקש להימנע מלהעמיד קטין במצב שיבלבל אותו או יגרום למאבק פנימי אצלו כתוצאה מחשיפה למסרים סותרים מכל אחד מן ההורים שלו. לפיכך, משמורת משותפת דורשת מחויבות הורית עמוקה ורמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים ביחס לקטין.

ככלל, בתי משפט אינם מפרידים בין אחים אלא אם כן, מדובר במקרה חריג ויוצא דופן. אם לא יטענו בפני בית המשפט סיבות מיוחדות שעל בסיסן מתבקש הפיצול במשמורת בין האחים, ובית המשפט ישתכנע בקיומן, לשביעות דעתו, סביר להניח שתביעה מעין זו, תידחה.

משמורת (אחזקת ילדים) והסדרי ראייה (זמני שהייה) משתנים בין מצב משפחתי אחד למשנהו ויכולים להיות מותאמים לכל משפחה. ההורים רשאים להסיר ביניהם עם מי ילדם המשותף יתגורר ובאיזו תדירות ההורה האחר ייפגש עמו והיכן. ההורים יכולים לערוך ביניהם הסכם בכתב שיפרט את הסכמותיהם, ולפנות לבית המשפט לאישור ההסכם. במידה ואין הסכמה בין ההורים, כל אחד מהם, רשאי להגיש תביעת משמורת, ובית המשפט יתבקש להכריע בסוגייה.

על פי רוב, המשמורת תוענק להורה אחד וההורה השני יקבל זכויות ביקור (או הסדרי ראייה). ההורה שעמו הילד יתגורר נקרא "הורה משמורן" וההורה האחר הינו "הורה לא משמורן".  לעיתים תיקבע משמורת משותפת לשני ההורים.

האב רשאי להגיש בקשה דחופה לבית משפט לענייני משפחה, ולבקש לקבל את המשמורת הזמנית על הילד, עד להכרעה בשאלת כשירותה של האם לתפקד כאפוטרופוס וכמשמורן עבור הקטין.

אביו ואמו של הקטין, מהווים אפוטרופוסים טבעיים שלו, עפ"י חוק. אמנם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות 1962-התשכ"ב, קובע העדפה לאם כמשמורנית, כאשר גילו של הילד, צעיר  מ-6 שנים ("חזקת הגיל הרך"), ברם, כאשר מדובר בנסיבות חריגות, כמו במקרה של דיכאון קיצוני שלאחר לידה, נסיבה זו עשוייה להוות טעם להענקת המשמורת של הקטין לאביו, בכפוף לראיות ולנסיבות, שיובאו בפני בית המשפט, בעניין מצבה של האם, וחוסר יכולתה לתפקד כהורה.

נראה שלא. השתתפותו של האב בהוצאות רפואיות חריגות של בתו עשוייה להיות מותנית בהסכמתו, כלומר, עליו להסכים ביחס לטיפול העתידי, כתנאי להשתתפותו במימון הטיפול. אולם, קיימים מקרים בהם בלתי ניתן להודיע מראש, על טיפול רפואי דרוש, למשל, כאשר קורה מצב חירום. במצב שכזה, סירובו של האב להסכים להשתתף בהוצאות הטיפול לא יהיה מוצדק.

כן. ביהמ"ש משתדל לפגוע כמה שפחות בזכותו של הקטין לקיים קשר עם הורהו הנשאר בארץ.

בימ"ש מוסמך לקבוע הסדר ראייה חדש בין הקטין להורה שנותר בישראל, אשר יתווה את תכיפות הקשר ואמצעי הקשר, ובכלל זה לנקוב במי מבין ההורים ישא בהוצאות קיום הקשר כנ"ל.

לכן, כאשר ביהמ"ש מתיר הגירת קטין לחו"ל (לזמן קצר או לאורך זמן) הוא יכול להתנות את המעבר לחו"ל במתן ערבויות להבטחת קיום החלטותיו. למשל, כאשר ניתן צו קיום זכויות ביקור (להסדרי ראייה) הוא יוכל להיות מותנה בתנאים דלקמן:

• דרישה להפקדת כתב עירבון או ערובה (סכום כספי).
• השגת הכרה בצו להסדרי ראייה ע"י בית משפט במדינת ההגירה בחו"ל במסגרת "צו מראה" או בצו מקביל ביחס לזכויות הביקור בעניין הקטין או ביחס לחינוכו. כמו כן, ניתן לקבוע כי ברגע שהתנאי הנדרש ממולא, ניתן יהיה לשחרר את העירבון/הערובה הכספית ולהחזירה למפקיד.
• התחייבות אישית (קרי, הבטחה בצורת תצהיר לביהמ"ש אותה ניתן לממש) למשל: לאפשר קיום הסדרי ראייה להורה הנותר בישראל, אולם בדרך כלל הסכמים מאושרים ע"י נוטריון וכן "צווי מראה" הינם יעילים ואכיפים יותר מהתחייבות מסוג זה.

כאשר בימ"ש בא להחליט האם להתיר הגירת קטין לחו"ל הוא יפעיל את "עקרון טובת הילד", כלומר מהו הפתרון השפיר ביותר עבור הילד. ביהמ"ש יחיל את עקרון טובת הילד גם אם יש בו כדי לפגוע בזכויות ההורה הנשאר בישראל.

מתוך סקירת וניתוח הגורמים בהם התחשב ביהמ"ש במסגרת החלטותיו לאורך השנים אם להתיר או לא הגירת קטין בולטים הגורמים המשפיעים הבאים:

• סיבות או מניעים להגירה.
• הסבירות או ההצדקה להגירה.
• מסוגלות הורית של כל אחד מהוריו של הקטין המדובר.
• מידת הנזק הרגשי הצפויה לקטין כתוצאה מההגירה והניתוק מההורה האחר.
• גיל הקטין- אם ההורה מגיש התביעה היא האם והילד צעיר מגיל שש, סיכוייה לקבל היתר גבוהים, אם הקטין מבוגר מגיל 10, בימ"ש בישראל יתחשב בדעתו ואולי אף במקרה בו הקטין מעט צעיר יותר.
• מידת היציבות של היחידה המשפחתית החדשה בחו"ל.
• מערכת היחסים בין בן הזוג החדש של ההורה המבקש לבין הקטין (נדרשת איכות קשר שאינה ירודה מחד, אך גם לא קרובה מדי כך שתאיים על הקשר עם ההורה הביולוגי הנשאר).
• השלכות אי מתן היתר הגירה על היחידה המשפחתית החדשה.
• נכונות/מסוגלות ההורה, המבקש להגר, לשמור על קשר עם ההורה הנותר מאחור ולהכיר בתפקיד ההורי שלו ובזכויות הנובעות מכך ובחשיבות קיום הקשר בין ההורה הנותר מאחור לבין הקטין. לבדיקת הנושא יבחן ביהמ"ש את הרקע של ההורה המבקש. עבר "חיובי" יגביר את הסיכוי למתן היתר ואילו דוגמאות מן העבר שיעידו על ההיפך (כלומר, יחס שלילי כלפי ההורה האחר) יפגעו מאוד בסיכויי המבקש לקבל היתר להגירת הקטין.
• הסדר הראייה המוצע והיכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הקטין לבין ההורה הנותר מאחור (נלקחים בחשבון מדדים כגון: מרחק מדינת ההגירה, מצב כלכלי של הצדדים וכיוב').
• זכויות הילד- הפסיקה הישראלית מכירה כיום בזכותו הבסיסית של קטין להכיר ולפתח מערכת יחסים משמעותית עם הוריו, וכי הדבר חיוני ליציבותו ורווחתו הרגשית והתפתחותו התקינה של הקטין.
• עמדתו של הקטין- בימ"ש מתחשב בדעתו של קטין בן עשר (לעיתים אף מעט צעיר יותר) בכפוף למידת בגרותו ויכולת ההבנה שלו.
• גורמים סביבתיים- נבחנת השפעת הגירתו של הקטין ביחס למשפחתו המורחבת בישראל וגם לגבי תחומים כגון- ביה"ס, חיי חברה, חברים, שפה, אחים נוספים (המצויים במשמורת אחרת). כך, ככל שהקטין פיתח קשר חזק יותר לסביבתו בישראל כך תקטן נטיית ביהמ"ש לנתק אותו ממנה.
• גורמים מיוחדים- השפעת ההגירה על הקטין נבדקת ביתר דקדקנות, כאשר למשל, לקטין ישנן בעיות רפואיות חריגות או הפרעות קשב/למידה מיוחדות.
• דרכים להבטחת קיום זכויות ביקור בפועל- לעיתים קרובות נדרש ההורה המבקש להגר להמציא ערבויות כספיות כתנאי מקדים לקבלת היתר הגירה עבור הקטין מביהמ"ש. זאת, לנוכח קשיי אכיפה של זכויות הביקור הנ"ל בחו"ל, מפני שבמדינות שונות חלים כללים משפטיים שונים ביחס לתיקי הגירת קטינים, בייחוד באנגליה ובארה"ב.

הורה החושד כי בכוונת הורהו האחר של ילדו הקטין לחטוף אותו, צריך לשים לב למועד פקיעת דרכונו של הקטין. זאת ביתר שאת כאשר לקטין מספר אזרחויות. לכל קונסוליה אופן התנהלות שונה ביחס להנפקת/חידוש/הארכת דרכונים ועל ההורה המודאג לבדוק הבדלי מדיניות אלה. צעד זהירות נוסף, בו יכול לנקוט הורה מודאג הוא לדאוג כי יימצא ברשותו העתק צילומי של העמוד הרלוונטי בדרכונו של הקטין או של העמוד הרלוונטי בדרכונו של ההורה האחר בו שמו של הילד מופיע או לציין לעצמו את מספרי הדרכונים הנ"ל.

מומלץ כי יהיו בידי הורה בכל עת תצלומים עדכניים של ילדיו יחד עם פרטים מזהים כגון גובה וסימנים מיוחדים, לשימוש במקרה של אירוע חטיפה בו תיאורים חיצוניים, מעין אלו, הינם חיוניים ביותר.

 עלייך להגיש לבית המשפט בקשה ליישוב סכסוך. לך ולבעלך, תיקבע פגישה ביחידת הסיוע שליד בית המשפט למשפחה, כדי לנסות וליישב את המחלוקת ביניכם. אם לא תצליחו להגיע להסכמה, או שהוא לא יתייצב, תוכלי להגיש תביעה בענין מזונותייך, ומזונות הקטינים, ובכלל זה, בקשה למזונות זמניים.

קודם לכן, במסגרת תיק יישוב הסכסוך, את רשאית להגיש בקשות דחופות , כגון למזונות זמניים עבורך ועבור הילדים, ובכלל זה, לחייב את בעלך להשתתף/לשלם במלואם את דמי השכירות, עבור הדירה.

עליכם לפנות באופן מיידי לבית המשפט למשפחה, באזור מגוריו של הנכד, בבקשה ליישוב סכסוך. אם הליך יישוב הסכסוך ייכשל תהיו רשאים להגיש תביעה לקביעת הסדרי שהייה עם הנכד. לעומת זאת, כאשר מדובר בעניין דחוף, ישנה גם אפשרות להגיש בקשה דחופה, במסגרת תיק יישוב הסכסוך להסדרי ראייה עם הנכד. משרדנו מטפל במקרים כאלה.

עליכם להגיש, ללא דיחוי, בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט למשפחה, בישראל, אשר מצוי באזור שבו מתגורר הנכד שלכם. אם הליך יישוב הסכסוך לא יצלח, תהיו רשאים לעתור לבית המשפט, בבקשה לקבוע הסדרי שהייה של הנכד אצלכם, בעת הביקור שלכם בישראל.

רצוי לעשות זאת כמה חודשים, לפני הביקור המתוכנן, ולא ברגע האחרון.

ניתן להגיש בקשה, למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הילדים, כך שאשתך לשעבר לא תוכל להוציא אותם מישראל, באופן חד צדדי, בניגוד לרצונך. בית המשפט מוסמך לתת צו, במעמד צד אחד (לפני תגובת הצד השני/לפני דיון), על בסיס הבקשה שלך בלבד, להורות על תגובת הצד השני, ולקבוע דיון, שבו שניכם תציגו את העמדות שלכם ובית המשפט יכריע במחלוקת.

בית המשפט בדרך כלל, נוטה לקבל בקשות כאלה, כדי למנוע מעשי חטיפה של קטינים, כך שיינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, עד להגיע הילדים לגיל בגרות ו/או שייקבעו תנאים בהם הילדים יוכלו לצאת מן הארץ, למשל כנגד ערבות כספית או בטוחה רכושית, או מתן ערבות של צד ג'.

עלייך להגיש בקשה לבית המשפט למשפחה, ולבקש שיינתן היתר לבת שלך לצאת איתך לחו"ל, לפרק זמן קצוב. אם ישנה מחלוקת, בין הורים, ניתן להביא את הענין להכרעת בית המשפט. היתר של בית המשפט ליציאת הקטינה לחו"ל, הופך את יציאת הקטינה לחו"ל לחוקית, למרות התנגדות אבי הקטינה. לעומת זאת, יציאה לחו"ל עם קטין, ללא הסכמה או ללא היתר מצד בית המשפט, מהווה מעשה חטיפה/הרחקה שלא כדין.

כן! ככלל, עקרון טובת הילד, וזכות ילד להשמיע ,ולהביע רצונו, מעוגנים ומוגנים  ע"י האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (1989), אשר חלה ומחייבת בישראל. ברוח האמנה הנ"ל, נוסף לתקנות סדר הדין האזרחי, פרק שמתייחס להשתתפות ילדים, אשר כולל אפשרות של שמיעה ישירה והתרשמות בלתי תלוייה, מקטינים, ע"י בית המשפט, בעזרת עובד/ת סוציאלי/ת מיחידת הסיוע, או באופן ישיר ע"י השופט הדן בתיק.

העיקרון המנחה את בתי המשפט, בסוגייה של מתן היתר להגירת קטין לחו"ל, הינו "טובת הילד", אשר הוגדרה, כ"עקרון על".

כן! הפסיקה מכירה בזכות קטין, כזכות עצמאית, אשר אינה פחותה מזכויות הוריו. זכויות קטינים מוכרות במשפט הישראלי, מעוגנות ומוגנות  ע"י האמנה  הבינלאומית בדבר זכויות הילד (1989), אשר חלה על ישראל. בית המשפט גם מוסמך ורשאי לשמוע את הקטין, באופן ישיר או עקיף, (באמצעות עובד סוציאלי), וגם למנות מומחה שיבדוק את טובתו של הקטין, ביחס לסוגיות המשמורת וההגירה, וייתן המלצות אשר תוגשנה לבית המשפט, בחוות דעת.

יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך, ובמסגרתה בקשה דחופה לבית משפט למשפחה, למתן צו לקביעת הסדרי שהייה.

ראשית עלייך לבקש צו מניעה מבית המשפט, כדי לאסור על האב לנסות ולקיים קשר טלפוני או כל קשר אחר אלא כפי שנקבע ע"י בית המשפט, עם סנקציה. אם האב בכל זאת מיפר את צו המניעה, את רשאית לפנות לבית משפט ולטעון לביזיון בית משפט, בגלל הפרת החלטה שיפוטית, ובית המשפט יכול לחייב את האב בקנס, או להורות על מאסרו, אם הוא ממשיך בהפרה שלו.

לא! הסכם הגירושין היתנה את השתתפותו הכספית של האב בכך שמדובר בהוצאות רפואיות חריגות. לא היתה ההתייחסות בהסכם לתרופות ו/או טיפול תרופתי אלטרנטיבי, ומכאן שהכוונה היתה לטיפול רפואי קונבנציונאלי. בהתאם לכך, האב אינו מחוייב לשלם עבור מחצית מהטיפולים המשלימים או התרופות המשלימות, ולממן את העדפותיה הטיפוליות של אשתו לשעבר.

יודגש, כי אם מניסוח תנאי ההסכם היה עולה כי טיפולים משלימים נכללים כהוצאות רפואיות חריגות, הרי שהיה על האב לשלם בהתאם.

במקרה בו קיימות ראיות לכך שהורה לא משמורן המתגורר בחו"ל, מתכוון שלא להחזיר קטין בתום הסדרי ראייה מוסכמים, רשאי ההורה המשמורן בישראל לבקש צו זמני ו/או קבוע מבימ"ש שיעכב את יציאתו של הקטין מן הארץ, ובמסגרת התביעה לבקש מביהמ"ש, כי יתנה את יציאתו של הקטין מהארץ, בכך שאביו יתן ערבויות כספיות להבטחת שובו של הקטין. הרעיון הגלום מאחורי העניין, הוא כי ההורה המשמורן המתגורר בישראל יוכל לממש את הערבויות, באופן עצמאי או בהוראת ביהמ"ש, במידה וההורה שאינו משמורן לא ישיב את הקטין לישראל בזמן. הערבויות ישמשו לכסות את עלויותיו של ההורה המשמורן להחזרת הקטין לישראל, ובכללן, הוצאות נסיעה והוצאות משפטיות בחו"ל, או יהוו פיצוי מוסכם.

כן! קיימת אפשרות לעתור לביטול החלטת בית הדין הרבני, ע"י הגשת בקשה לבית הדין האזורי אשר נתן את ההחלטה הנ"ל. אפשרות אחרת היא להגיש לבית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית הדין האזורי. כמו כן, רצוי להגיש במקביל בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית הדין, עד למתן החלטה בערעור, באם הרשות לערער תינתן, ועד להכרעה בערעור.

עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962), הורים יכולים לערוך ביניהם הסכם ביחס למשמורת על ילדם הקטין. ברם, על ההסכם הזה להיות מאושר ע"י בימ"ש, ולקבל תוקף של פסק דין. מכאן שהורים המעוניינים בהעברת משמורת מהורה אחד למשנהו, רשאים לערוך הסכם ביניהם בדבר העברת זכויות המשמורת על בנם הקטין, ולאשר את ההסכם האמור בביהמ"ש, כך שיהווה מסמך משפטי מחייב.

כן! אם ביהמ"ש מגיע למסקנה כי הקטין בשל ובוגר מספיק, כדי לקבל החלטות ולגבש דעה בכוחות עצמו, הרי שביהמ"ש עשוי להתחשב, ברצונותיו של הילד, ולדעתו של הילד תינתן חשיבות מכרעת במסגרת מאבק המשמורת בין ההורים.

כן! אם אב מתנגד ללא סיבה מוצדקת לשתף פעולה בעניין חידוש דרכון או הנפקת דרכון עבור ילד ישראלי והאם מנהלת בהצלחה הליך משפטי בבית משפט למשפחה, האב יוכל להפסיד בתיק. בהנחה ואין מניע אמיתי לסירובו של האב-כגון חשש כי האם תחטוף את הקטין-ביהמ"ש יכול לא רק להורות למשרד הפנים להנפיק דרכון עבור הקטין אלא אף לחייב את האב בהוצאות בימ"ש שנגרמו לאם.

לא. ישנן שתי דרכים בהן בית דין קונה סמכות לדון במשמורת הילדים. האחת, כאשר נושא המשמורת נכרך לתביעת הגירושין המוגשת לבית הדין, בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, ובתנאי שלא הוגשה קודם לכן תביעה למשמורת קטינים לבית המשפט לענייני משפחה. יוער, כי על תביעת הגירושין להיות כנה, ועל הכריכה להיעשות כדין ולהיות כנה אף היא בכדי שסמכות ביה"ד תחול.

הדרך השנייה, להקניית הסמכות לביה"ד הינה מכוח הסכמה של הצדדים להתדיין בפני ביה"ד בעניין זה, עפ"י סעיף 9 לחוק בתי דין רבניים. הסכמת הצדדים להקנות סמכות לבית הדין, כאן בעניין משמורת הילדים, יכולה להיות מפורשת או משתמעת. אולם, כדי להקנות לבית הדין הרבני סמכות להמשיך ולדון בעניין משמורת הקטינים בעתיד, דהיינו "סמכות נמשכת" צריך שבית הדין ידון באופן מהותי לגופה של תביעת המשמורת.

כן! ככלל, קיימת העדפה בחוק או הפליה לטובה של אם הקטינים על פני האב, וזאת עד הגיע הקטינים לגיל 6. מגיל 6 ואילך נבחנים כישוריו ומסוגלותו ההורית של האב לעומת אמם ושל הקטינים, וכן נבחנת "טובת הקטינים", וזאת באמצעות אנשי מקצוע, אשר משמשים ככלי עזר בידי ביהמ"ש. אם אב רוצה לזכות במשמורת על ילדיו, לאחר שקודם לכן המשמורת הוענקה, עפ"י הסכם או פסק דין, לאמם של הקטינים, עליו להגיש תביעה להחזקת הילדים.

כן! אם משמורנית, אשר רוצה לצאת לביקור בחו"ל עם ילדה הקטין זקוקה להסכמת אביו של הקטין ליציאת הקטין לחו"ל. לעומת זאת בהעדר הסכמה מצד האב, תיאלץ אמו של הקטין לפנות לביהמ"ש בבקשה לקבל היתר ליציאת הקטין לחו"ל. ביהמ"ש מוסמך לתת היתר ליציאת הקטין לחו"ל, למרות התנגדות האב.

אם הסכם הגירושין התייחס למגורי קבע בחו"ל, של האם והקטין, ואם ההסכם כלל אופציה של חזרה לישראל, ע"י העתקת מגורי הקטין מחו"ל לישראל, אזי החזרת הקטין לישראל לא תיחשב כמעשה חטיפה. לעומת זאת, אם הסכם הגירושין, איפשר את הגירת הקטין לחו"ל, אך שתק לגבי אפשרות החזרתו לישראל, אזי העברת הקטין לישראל, באופן חד צדדי עלולה להיחשב כמעשה חטיפה.

לא! אם  אמה המשמורנית של קטינה הולכת לעולמה, ואביה של הקטינה זמין, מעוניין ומסוגל/כשיר למלא את תפקיד המשמורן, אזי כהורה, וכאפוטרופוס טבעי, תינתן לו עדיפות בנושא החזקת הילדה, למרות הקשר הטוב שיש לקטינה עם בן הזוג/הידוע בציבור של אמה המנוחה.

יש לציין, כי במקרה בו ההורה המשמורן עובר מעיר לעיר עם הקטינים שבמשמורתו, ההורה האחר יגיש בדרך כלל בקשה לשינוי והרחבת הסדרי ראייה, והתאמתם לנסיבות החדשות שנוצרו, לרבות ביחס להוצאות הכרוכות במימושם לנוכח זמני נסיעה (הלוך-חזור) ארוכים יותר ה"נוגסים" מן המפגשים, ועליית הוצאות האיסוף וההחזרה של הקטינים.

התשובה לשאלה זו תלוייה בנסיבות העניין. במידה ומדובר במעבר בתוך מדינת ישראל, על פי רוב, לא תתעורר בעיה, ולכל היותר במקרה של מחלוקת עם האב יתבקש מתן היתר של בית משפט לענייני משפחה למעבר. זאת למרות שעל פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, שני ההורים מתוקף תפקידם כאפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם אמורים לקבוע את מקום מגוריו של קטין. גם במקרה של פרידה או גירושין. בפועל בתי המשפט ממעטים להתערב במקרים בהם המעבר המבוקש הינו בתוך תחומי מדינת ישראל.

כן. אם תוגש נגדך תביעת מזונות ותחוייב בכך, או אם תסכים לשלם למזונותיה של בתך באופן רצוני. עליך לדעת, שעל פי חוק אתה מחוייב לספק את צורכי בתך הקטינה ולשלם עבורה דמי מזונות. אם כבר ניתן פסק דין המחייב אותך במזונות בתך, אינך רשאי לקחת את החוק לידיים, ולהפסיק לשלם מזונות לבתך, על דעת עצמך, וזאת, גם אמה אינה מאפשרת לך להיפגש עם הילדה. הגשת תביעה לקביעת הסדרי ראייה בינך לבין בתך הינה סוגייה נפרדת אשר איננה קשורה לסוגיית המזונות.

באפשרותך להגיש תביעת משמורת בבית המשפט לענייני משפחה באזור מגורייך, בשם הילדים, מכוח היותך אמם והאפוטרופוס הטבעי שלהם, ולבקש כי המשמורת בקטינים תועבר לידייך.

באופן זה, אם תתקבל התביעה, יהיו הילדים רשאים להמשיך ולהתגורר עמך.

באפשרותך כמו כן, להגיש בקשה למשמורת זמנית, או לעתור למתן צו מניעה שיאסור את העתקת מגוריהם של הקטינים, עם אביהם, וזאת, עד להכרעה בעניין המשמורת.

על פי החוק בישראל, ילדים אינם מחוייבים לתנאי הסכם שנערך בין הוריהם ביחס אליהם, בהיותם ישויות משפטיות עצמאיות, עם זכויות משלהם, והוריהם אינם יכולים לפגוע בזכויות הללו, כאפוטרופוסים הטבעיים שלהם.

חשוב לציין שהחלטה בסוגיית משמורת, גם אם היא נושאת כותרת של "פסק דין", לעולם אינה סופית, לנוכח הצרכים המשתנים של הילדים, והשינויים בנסיבות החיים האישיים של הוריהם.

הילדים יוכלו לבטא את עמדתם ואת התנגדותם לעבור ולהתגורר עם אביהם, במהלך ההליכים המשפטיים שיתנהלו בבית המשפט, ויכללו לרוב מינוי של אנשי מקצוע (פקיד סעד, פסיכולוג וכיוב') להכנת תסקירים, חוות דעת והגשת המלצות בעניין מסוגלות הורית, משמורת, והסדרי ראייה.

אמנם עקרון העל, על פיו יכריע ביהמ"ש, בסוגיית המשמורת, יהיה טובת הילדים, אולם, במכלול השיקולים יינתן משקל גם לרצונם של הילדים, בהתחשב במידת בשלותם הרגשית, בעיקר ביחס לבן ה-12, ואולי גם ביחס לבן ה-9, כפי שנהוג ביחס לילדים בסביבות גיל 10 ומעלה, ובהתחשב בכך שקביעת המשמורת של הילדים, הינה החלטה המשפיעה באופן מהותי על גורלם.

לא כל עוד מתנהלים הליכים משפטיים בישראל. פסק דין חייב להיות סופי ובלתי ניתן לערעור לפני שבימ"ש באנגליה יכיר בו באמצעות מתן "צו מראה", ויעניק לך צו משמורת.

עלייך לבקש מביהמ"ש להורות על עיכוב יציאתם של הילדים מישראל וכן לבקש כי אשתך תפקיד את דרכוניהם של הקטינים במשמורת ביהמ"ש.

לא. העיקרון המנחה הינו כי ענייני המשמורת יוכרעו במדינת האם או המקור של הקטין לכשיוחזר אליה. בתי המשפט הדנים בתיקי אמנת האג דנים ומכריעים באלה האם להחזיר את הילד למדינת מקום מגוריו הרגיל בה התגורר הילד לפני קרות מעשה החטיפה. במידה וביהמ"ש מחליט להורות על החזרתו המיידית של הילד למדינה בה התגורר בטרם חטיפתו, ואם ההורה החוטף יסרב לחזור יחד עם הילד המוחזר, ביהמ"ש יוכל לקבוע כי ההורה השני יהיה רשאי ללוות את הילד חזרה למדינה ממנה נחטף, אם יבחר לעשות כן.

עקרונית כן. זאת בתנאי ששתי המדינות המעורבות מחויבות לאמנת האג ("מדינות מתקשרות") וכי בפועל בעת "המעבר" לחו"ל, הפעלת כהורה את "זכויות המשמורת" שלך ביחס לילדך הקטין, כלומר, נהגת בדרך של אחריות הורית, כלפי הקטין, בהתאם לקבוע בחוק, במדינה בה אתה נמצא (בישראל- חוק הכשרות והאפוטרופסות משנת 1962) וממנה הורחק הילד.

עלייך להגיש תביעה לאכיפת זכויות הביקור שלך בקנדה. שם, מכיוון שאין מדובר במקרה חטיפה, הרי שאין בהוראות אמנת האג בכדי לסייע לך בהבטחת זכויות הביקור שלך, וזאת למרות שישראל וקנדה הינן מדינות מתקשרות המחוייבות לאמנת האג.

מימון כרטיסי טיסה הביתה, תשלום עבור והשכרת דירה או דאגה למדור והוצאות כספיות של האם והילדים, תשלום דמי מזונות עבור הילדים ואף תשלום סכום כספי משמעותי נוסף.

ראשית, באפשרותך להגיש תביעה לקיום הסדרי ראייה או זכויות ביקור בישראל בביהמ"ש, ולבקש כי עובד סוציאלי/פקיד סעד יתמנה ע"י ביהמ"ש לערוך תסקיר ולהגיש המלצותיו בעניין. הדבר יהיה כרוך בחקירה של כל מערכות היחסים בקרב היחידה המשפחתית, לרבות יחסיהם של ילדיך הבוגרים עמך ועם אשתך לשעבר, והאופן בו הדבר משפיע על מערכת היחסים עם בנך הקטין. אם המומחה הממונה ע"י ביהמ"ש מעריך כי נמנעות ממך זכויות ביקור וכי הדבר גורם נזק בלתי הפיך לבנך, כלומר, שבנך הקטין סובל מניכור הורי, אזי המומחה רשאי לנקוט הליכים משפטיים בבקשה להכריז על בנך כ-"קטין נזקק" עפ"י חוק הנוער (טיפול והשגחה) משנת 1960. ברם, יודגש כי מדובר בצעד מרחיק לכת ושנוי במחלוקת, מפני שאם בימ"ש יכריז על בנך כעל "קטין נזקק" הוא יוכל ליתן צו השגחה אשר יעביר את המשמורת על הקטין מאשתך לשעבר לשירותי הרווחה. או אז שירותי הרווחה יוכלו לקבוע היכן בנך הקטין יתגורר ואיזה טיפול הוא יקבל. הרעיון כאן הוא כי לספק לילד סביבה ניטראלית בה הוא יוכל לקבל ייעוץ פסיכולוגי לו הוא זקוק על מנת שהוא יוכל לבנות מחדש את מערכת היחסים שלו עם ההורה המנוכר, במקרה זה, אתה.

עליך להגיש תביעה לקיום הסדרי ראייה בישראל ובחו"ל בבימ"ש למשפחה בישראל. אשתך לשעבר תידרש להגיש כתב הגנה. כמו כן באפשרותך לבקש מביהמ"ש להסמיך פקיד סעד לערוך תסקיר ולהגיש המלצות בעניין. ככלל, ביהמ"ש מכיר בחשיבות ובזכות של ילד לקיים קשר משמעותי עם הוריו, ועשוי בשלב ראשון למצוא לנכון ולהבהיר זאת לאשתך לשעבר המפגינה יחס עוין לכיבוד זכויות ילדכם, כבר במהלך קדם המשפט.

אם בפסק הדין שהעניק משמורת לאם לא נדונו זכויות הביקור של האב ביחס לקטין, אזי האם אינה מחויבת מבחינה חוקית להבטיח כי יתקיימו ביקורים בפועל.  הזכות לממש הסדר ראייה מונח בידי האב, לא האם.

האפשרות הטובה ביותר עבורך היא לתבוע את אכיפת הסדר הראייה עפ"י הסכם הגירושין בביהמ"ש במדינה בה מתגוררים הילדים. יוער כי, גם אם המדינה בה מתגוררת אשתך לשעבר עם הילדים כפופה לאמנת האג עדיין קשה ביותר לאכוף זכויות ביקור באמצעות האמנה כאשר לא קיים יסוד של מעשה חטיפה.

עליך להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולהגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין של ביהמ"ש למשפחה.

בתי המשפט בישראל מכירים בכך שהקשר בין סבים לנכדים הינו חיוני וכי ניתוקו של הקשר עלול לפגוע בטובת הילד, ואף לגרום לו נזק נפשי והתפתחותי. על פי המצב החקיקתי כיום, לסבים יש זכות לתבוע זכויות קשר עם נכדיהם. יחד עם זאת, ביהמ"ש מייחס משקל רב לאוטונומיה של ההורים ויבדוק כל מקרה לגופו. לרוב מה שיכריע הינה השאלה האם הקשר/חידוש הקשר עם הסבים משרת את טובת הנכד הקטין, שהינו עקרון על, ביחס להכרעות בעניין קטינים.

עקרונית כן. אין ספק כי הורים, שהינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, זכאים לקבל החלטות בקשר לילדים, לרבות ביחס לקשרים שלהם עם אחרים. במקרים בהם קיימת מחלוקת בין הורים וסבים, לעיתים ייטב אם הילדים לא ייקלעו למריבה ביניהם, ויימנע מהם "קונפליקט נאמנויות".

כן, במקרים מסויימים, כאשר נמצא שהקשר הינו לטובת הילדים. עם זאת, נקבע בפסיקה, כי יש "להעניק זכות התערבות להורי ההורים בזהירות רבה מאוד ובמשורה". כאמור, למרות שבתי משפט מעדיפים שלא להתערב יתר על המידה בשיקול דעתם של הורים, ואף על פי כן, אם טובת הילדים נפגעת ומתברר לבית המשפט כי טובתם היא להיות בקשר עם הסבים, ביהמ"ש יפסוק בהתאם לעקרון טובת הילד, ואף יתחשב ברצונם של הילדים בעניין זה.

לא. בעבר לא היה לסבים מעמד בחוק, אבל נעשה שינוי בזכות סבים לפנות לבית המשפט, כדי להתראות עם נכדיהם, לאחר התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי משנת 2007. שם נקבע כי: "הורה הורהו של קטין רשאי להגיש בקשה ליישוב סכסוך בינו לבין הורה של קטין, בעניין קביעת דרכי קשר בינו לבין הקטין ". מאז אותו תיקון לתקנות, הוכרה האפשרות של סבים לנקוט בהליך משפטי כדי להסדיר את הקשר בינם לבין נכדיהם.

אתה רשאי להגיש לבית המשפט למשפחה, בקשה דחופה ואף לצרף אליה את הוריך, כמבקשים (יחד אתך) בבקשה לאשר את הנסיעה של הבת הקטינה שלך לארה"ב, לארה"ב, לביקור לפרק זמן קצוב, למטרת ביקור משפחתי, ולבקש כי הילדה תישמע ע"י עו"ס ביחידת הסיוע הסמוכה לבית המשפט. הואיל ומדובר בילדה בגיל העשרה, לפיכך, לדעתה יינתן משקל רב, אם יימצא כי היא בוגרת מספיק,  כדי לבטא עמדה עצמאית וברורה. עפ"י האמנה בדבר זכויות הילד, לבת שלך יש זכות לשמור על קשר משמעותי עם בני משפחה מורחבת (הסבים). אם ביהמ"ש יתרשם כי הנסיעה עולה בקנה אחד עם הרצון של בתך המתבגרת, ומגשים את טובתה, יש לך סיכוייים טובים להצליח למרות ההתנגדות של גרושתך, בנסיבות העניין.

כל עוד המפגשים בין סבים לבין נכדים עולים בקנה אחד עם טובת הילדים, יהיה קשה לגרום לביטולם. לבית משפט נתון שיקול דעת רחב להתערב ו/או להגביל ו/או לפקח ואף להורות על הפסקת המפגשים מתוך ראיית טובת הילדים.

עלייך להגיש בקשה ליישוב סכסוך ובמסגרתה בקשה דחופה לבית משפט למשפחה למתן היתר לקטינה, להשתתף בתחרות בחו"ל. אם בימ"ש יגיע למסקנה שטובתה של הילדה הינה לנסוע לתחרות, וכי היא מעוניינת בכך, וזוהי דעתה העצמאית והכנה, אזי, הבקשה תתקבל, בהעדר סיבה עניינית אשר שוללת זאת.

עלייך להגיש בקשה לבית משפט למשפחה לתת צו שמורה לבית החולים לבצע את הניתוח על בסיס ההסכמה שלך בלבד, יהיה עלייך לצרף לבקשה שלך מסמכים רלבנטיים מבית החולים ותצהיר שמתייחס לחוסר האפשרות שלך ליצור קשר עם האב, לרבות נסיונות כושלים לעשות כן.

ראשית עלייך לבקש צו מניעה מבית המשפט, כדי למנוע מן האב לנסות ולקיים קשר טלפוני או כל קשר אחר מזה שנקבע ע"י בית המשפט, עם סנקציה. אם האב בכל זאת מיפר את צו המניעה, את רשאית לעתור לבית משפט על פי פקודת בזיון בית משפט, ובית המשפט רשאי לחייב את האב בקנס, או אפילו להורות על מאסרו, אם הוא ממשיך בהפרה שלו.

עליך להגיש בקשה דחופה לבית משפט למשפחה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ במעמד צד אחד נגד התינוק והאם, בגלל חשש של חטיפת הילד.

צריך להגיש בקשה דחופה לבית משפט למשפחה, למתן צו לקביעת הסדרי שהייה.

כאשר לא אירעה חטיפה, וגם אם שתי המדינות המעורבות הינן מדינות מתקשרות המחויבות להוראות אמנת האג, מומלץ לנקוט בהליכי משפטיים לקבלת צו בימ"ש או לאכיפת צו קיים של בימ"ש עפ"י הדין המקומי במדינה בה מתגורר הקטין ולא להגיש תביעה לקיום זכויות ביקור עפ"י אמנת האג.

כן.

מאחר ובמקרה זה אמנת האג איננה אכיפה הרי שההורה שנמנעות ממנו זכויות ביקור צריך להגיש תביעה בעניין זה לביהמ"ש במדינה בה נמצא הקטין בהתאם לדיני המשפחה הקיימים שם.

במקרה שכזה מדובר באכיפת הסדרי ראייה/זכויות ביקור כאשר אין ברקע מקרה חטיפה ואמנת האג אינה מיושמת.

למשל, אם אמו המשמורנית של קטין קיבלה היתר מבימ"ש למשפחה בישראל להגר עמו לחו"ל, למדינה לא מתקשרת, ולמרות שנקבעו לאב זכויות ביקור הפירה האם את זכויות הביקור של האב, יהיה על האב לפנות לביהמ"ש בישראל או במדינה בה מתגורר הקטין עפ"י החוק הרגיל הדן בזכויות ביקור ולתבוע אותן. האב יוכל גם לבקש לאכוף נגד האם את כל העונשים המנויים בצו המקורי של ביהמ"ש בישראל במקרה של הפרת הצו על-ידה.

עלייך להציג בפני בית המשפט תוכנית הגירה מסודרת, בעניין חיי הילד, במקום המיועד, מכל בחינה אפשרית: מגורים, מוסדות חינוך, חוגים, חברה, קהילה, בריאות, באופן מפורט, ככל שניתן. עלייך לספק פרטים לגבי מטרת ההגירה שלך, מקום העבודה, או נסיבות משפחתיות שמצדיקות את ההגירה, ולשכנע את בית המשפט בכך, שההגירה לא תפגע ביחסים בין הילד לבין אביו בישראל. בכלל זה, יש לציין בתוכנית ההגירה את הסדרי השהייה והקשר שאת מציעה, בין הילד לבין אביו, לרבות מימון טיסות, של הקטין, מימון הוצאות בעת השהייה, ואף מימון ליווי של הקטין בין ישראל לחו"ל.

כן! עליך להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט לעניני משפחה. תתקיים פגישה בינך לבין האם, ובמידה ולא תגיעו להבנות, אזי תהיה רשאי להגיש תביעות, הן בענין המשמורת והן למתן היתר להגירת בתך לאיטליה. בתי משפט עשויים לשמוע במישרין, קטינים מגיל 6 ואילך, ולהתחשב גם בעמדתם, (בניטרול השפעה לרעה), אבל השיקול המרכזי הוא טובת הילד. על פי רוב יתמנה פסיכולוג קליני מומחה לטיפול ואיבחון ילדים, על מנת ליתן את חוות דעתו. המומחה אמור להגיש את המלצותיו לביהמ"ש. במידה וביהמ"ש ישתכנע, כי טובתה של הילדה תואמת את רצונה, דהיינו, להגר לאיטליה ולעבור למשמורת שלך, אזי יוכרע בהתאם, ולהיפך.

עליכם להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט למשפחה באזור מגורי הנכדים, ובמסגרת תיק זה, לבקש סעד דחוף בענין ביקור הנכדים בבית המלון' אשר בו תתארחו. בית המשפט יורה ליחידת הסיוע לקיים פגישה בינכם לבין הכלה לשעבר, אמם של הנכדים. אם הפגישה תיצלח תוכלו לגבש הסכם, ואם לא, אז תצטרכו להמשיך ולנקוט בהליך משפטי.

כן!  עפ"י האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, משנת 1989, אשר חלה  על ישראל, משנת 1991, המדינות החברות מחוייבות לכבד את זכותו של ילד לשמור על זהותו, לרבות שמו וקשריו המשפחתיים, כפי שהללו הוכרו על פי חוק, ללא התערבות בלתי חוקית. ישראל מחוייבת לכבד זכות מוגנת לשימור וטיפוח זהות, מורשת, תרבות, ויחסים עם  בני משפחה, עפ"י האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, ובכלל זה, קשר בין נכדים לבין הסבים שלהם, אשר הינם חלק בלתי נפרד מן המשפחה הגרעינית שלהם.

כן! בשנים האחרונות חלה התקדמות בהכרה בזכויות של סבים, לקשר עם הנכדים שלהם. זכויות סבים להסדרי ראיה עם נכדיהם התפתחו, בתחילה, על ידי בתי המשפט, עד שהוכנסו והוכרו במפורש, ע"י הכנסת, בסעיף 28ב' (א) לחוק הכשרות המשפטית התשכ"ב-1962, בנוסף להכרה בחוק, בזכויות העצמאיות של ילדים (כאן-הנכדים שלכם).

לא! אמנם להורים יש זכות להחליט ביחס לילדים שלהם, מכוח ה"אוטונומיה ההורית", אשר נתונה בידיהם, כאפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם, אולם זכות זו אינה מוחלטת, אלא יחסית ומוגבלת. בית המשפט אמור להתחשב בזכויות הנכדים, ובעקרון העל של טובת הילד, אשר מהווה אבן יסוד בפסיקה ובחקיקה, ואשר לאורם נבחנות זכויות של קטינים.

עליכם להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית משפט למשפחה ולבקש שייקבעו זמני שהייה ביניכם לבין הנכדים. עפ"י סעיף 28 ב. (א) לחוק הכשרות המשפטית: "בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר הוא לטובת הקטין, להחליט בבקשת הורי הוריו בעניין הקשר בינם ובין הקטין".

כן, כל עוד החיוב לא בוטל על ידי החלטה שיפוטית. במקרה של התנהגות מחפירה, מצד הילדים שלך, אתה יכול לפנות לבית המשפט, ולעתור לביטול החיוב שלך במזונות, מחמת התנהגותם. עפ"י סעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 "רשאי בית המשפט, אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, לפטור אדם מחובת מזונות, כולה או מקצתה, מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו.".

כן! בתנאי שתצליח להוכיח, בבית הדין הרבני, כי הבן שלך הינו בחזקת "בן מרדן". בפסיקה עניפה בעניין ילדים מרדניים ובענין התנהגות מחפירה, שניתנה ע"י בית הדין הרבני, נקבע כי ייתכנו מקרים אשר בהם, יינתן לאב פטור מתשלום דמי מזונות, וזאת, במקרים קיצוניים, של ניכור בלתי מוצדק.

ייתכן שכן. המגמה בפסיקה כיום הינה, היא להתחשב בהכנסות ההורים ובחלוקת הזמנים של הילדים אצלם, ולפסוק בהתאם דמי מזונות, כאשר יהיו מקרים שבהם, האב לא יחוייב, במזונות, כלל.

כך נקבע בפסק דין שניתן בחודש מרץ 2020, בבימ"ש למשפחה בירושלים, ביחס לדמי מזונות עבור ילדים, מתחת ומעל גיל 6. בפסק הדין נקבע כי הפתרון המיטבי עבורם הינו להיות במשמורת משותפת, כאשר גם הנטל הכלכלי יתחלק בין שני ההורים אשר להם שכר דומה, ויחסית גבוה. לגבי המזונות, נקבע שאין צורך בתשלום מזונות, אך נקבע שהאב ישלם לאם עבור ההוצאות שאינן תלויות (400 ₪ לכל ילד שגילו מעל לגיל 6).

כן. בהחלט. בפסק דין שניתן, בחודש אפריל 2020,  בבימ"ש לעניני משפחה בתל אביב, נקבע (כב' השופט שני), כי משמורת משותפת הינה הפתרון המיטבי, מתוך ראיית טובתו של הקטין, כדי שאף צד לא יעשה שימוש לרעה בילד. כך מתוך פסק הדין:

"בבואו של בית המשפט להידרש לסוגיית משמורתו של קטין, כמו בכל סוגיה אחרת בה מעורב עניינו של קטין, עליו לשקול, בין היתר את טובתו הקונקרטית של הקטין שעניינו מובא בפניו…עוד בהקשר זה אומר כי, קביעת משמורת משותפת אינה מבטלת את חזקת הגיל הרך, שכן קביעה שכזו לא שוללת מן האם את המשמורת בקטין, שעודנה נותרת המשמורנית על הקטין, אך יחד עם האב. ".

כן. בפסק דין שניתן בחודש פברואר 2020, בבית הדין הרבני האזורי באשדוד, בוטל חיוב של אב במזונות עקב ניכור הורי מצד האם. בפסק הדין תואר ניתוק במשך מספר שנים בין הקטינה לבין אביה, ללא שום הליך טיפולי, לשם חידוש הקשר, והודגשו מאמצי האם למנוע, בכל דרך, את הקשר בין האב לבין הילדה.

לא! לגרושתך יש משמורת פיזית ביחס לילדים, בישראל, אבל אין בכך כדי לבטל את האפוטרופסות הטבעית, או המשמורת המשפטית המשותפת, אשר מתייחסת לשניכם. גרושתך ואתה, כהוריהם של הקטינים, זכאים להחליט בסוגיות מהותיות שקשורות לילדים, לרבות את מקום מגוריהם, בארץ ו/או בחו"ל. אשתך לשעבר אינה רשאית להגר לחו"ל עם ילדיכם הקטינים, ללא הסכמה שלך, ובמקרה של היעדר הסכמה מצידך, אינה רשאית לעשות זאת, ללא היתר של בית משפט לענייני משפחה.

בתי המשפט בישראל קבעו כי ההכרעה בסוגיית ההחזקה של בעל חיים לאחר פרידה, מתקבלת על פי השיקול הרחב של "טובת החיה", וכי הגישה הרואה בבעל חיים קניין/רכוש אינה עולה בקנה אחד עם ראיית בעלי החיים בחברה המערבית המודרנית היום. המשפט הישראלי, מעניק שיקול דעת לשופט להחליט עפ"י אמות מידה כגון תום לב, צדק, סבירות, וכדו'.

כך, ביוני 2020 בבית משפט לענייני משפחה בירושלים נדחתה תביעה של גבר לקבל משמורת משותפת על הכלבים עם גרושתו. נקבע שם, כי בחינת השיקול הרחב של "טובת החיה", דורשת את הישארות הכלבים בחזקת האישה לאור הנתק הממושך בינם לבין התובע, שהוא כיום כמו "אדם זר" עבורם.

בדרך כלל בתי המשפט בישראל אינם נוטים להפריד בין אחים. כך, שהסיכוי כי כל אחד מן הילדים יגדל במשמורת בלעדית של אחד מכם, אפשרי, אך אינו גבוה. עם זאת, במקרים מיוחדים, כאשר ברור שטובת הילד דורשת הפרדה בין אחים, בימ"ש יורה על כך, ולפעמים גם במקרה של התנגדות מומחה.

כך, באוגוסט 2020, בית המשפט העליון, דחה בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי להפריד בין אחים (זמנית). שם, בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטה להוציא קטין בן 8 וחצי, בעל צרכים מיוחדים, מחזקת הוריו למשך תקופה של מספר חודשים, ולהעבירו למרכז חירום בעיר באר-שבע, בעוד אחיו הצעיר בן ה-4, שאף הוא בעל צרכים מיוחדים, יועבר למשמורת אמו.

כן. עליך לפנות בבקשה לבית המשפט ולבקש שהעו"ס תנמק את ההמלצה שלה, וכן, לבקש להשיג עליה. בביהמ"ש העליון נקבע בעבר (2017) כי גם אם בימ"ש הסמיך עובדת סוציאלית להחליט בענייני הסדרי ראייה, עליה לנמק את החלטותיה בכתב ולא בקצרה, כך שבמידת הצורך – אם יבקש זאת אחד הצדדים – יוכל בית המשפט לדון בהחלטתה ובהשגות הצדדים עליה.

תלוי אם מדובר בהחלטה קצרת מועד או לא. בבימ"ש עליון נקבע בעבר בעניין דומה, שככלל, תפקידה של העובדת הסוציאלית הוא לסייע לבית המשפט ולחוות את עמדתה המקצועית, אולם תפקיד ההכרעה השיפוטית מסור מטבע הדברים לבית המשפט. נקבע שם כי כאשר מדובר בענייני שיגרה, שבהם דרושה החלטה מהירה, העובדת הסוציאלית תוכל להכריע, אבל , לעומת זאת, כאשר מדובר בשינוי הסדרי משמורת שנקבעו על-ידי בית המשפט, ראוי שהעו"ס תמליץ לביהמ"ש על דעתה בעניין אך כי ביהמ"ש הוא זה שיכריע, בסיוע של אנשי מקצוע (מומחה פסיכולוג וכיוב'). בתיק המדובר דובר בהחלטה לטווח קצר ולכן, שם נקבע כי היתה סמכות לעו"ס להכריע.

כן. בעלך לשעבר רשאי לתבוע משמורת מלאה על הילדים שלכם, אולם סיכויי ההצלחה שלו אינם גבוהים. בתי משפט אינם נוטים להעביר משמורת מצד לצד, אלא אם כן מדובר במקרי קיצון של מחלת נפש של ההורה המשמורן, סכנה לשלומם של הילדים, או וויתור מצד ההורה המשמורן, או רצון עז של הילד/ים (תלוי בגיל/ם ובבשלות/ם).

רצוי לפנות בסוגייה זו, לעורך דין שמתמחה בדיני משפחה, ולהגיש תביעת משמורת (לאחר הליך מיקדמי של בקשה ליישוב סכסוך) ולשכנע את בית המשפט כי הרחבת זמני ההורות שלך עשוייה לשרת את טובת הקטינים, ולעתור לשינוי המשמורת הבלעדית כך שתשרור ביניכם משמורת משותפת. יצויין כי משרדנו מטפל בתיקים מסוג זה.

אם עניין הסדר הביקורים בין הילדה לאביה מעוגן בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, את רשאית לפנות לבית המשפט, בבקשה להתערב, הואיל ובעלך לשעבר, למעשה, מיפר ומבזה את פסק הדין. את יכולה להגיש בקשה עפ"י פקודת ביזיון בית המשפט, ולבקש להטיל עליו קנס  על כל הפרה עתידית בעניין זה, או לחילופין להגיש תביעה לאכיפת הסכם, ולעתור במסגרתה להטלת סנקציה כספית על כל הפרה שכזאת שגורמת עוגמת נפש לילדה ומטילה עלייך הוצאות.

כן. יש לך סיכוי. אמנם על פי "חזקת הגיל הרך" יש העדפה לקבוע את המשמורת של הילדים בידי האם, עד לגיל 6, אולם, בתיק דומה שהתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, נקבע, כי ניכור הורי חריף שנגרם עקב התנהגות של האם, יכול להוות סיבה מיוחדת לשלילת "חזקת הגיל הרך", הנ"ל, אשר קבועה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962.

בית המשפט למשפחה קבע, בתיקים שהובאו אליו בנושא זה, של טענות להסתה וניכור הורי, כי על מנת להוכיח ניכור הורי, יש להציג בפני ביהמ"ש, "ראיות אובייקטיביות" ואין להסתמך על תחושות סובייקטיביות של ההורה הנפגע. כלומר, יהיו מקרים, שבהם ניתוק הקשר עם הילד ביחס להורה הלא משמורן יהיה מוצדק, למשל, אם ההורה הלא משמורן מקיים קשר רופף מאוד עם הילד, או נוקט אלימות פיזית או מילולית, במצב כזה, כאשר ביהמ"ש מתרשם מכך באמצעות אנשי מקצוע ובכלל זה עו"ס ו/או פסיכולוג מטעם בימ"ש, הרי שבימ"ש עשוי לדחות טענת ניכור הורי. אבל אם אכן, יש לך ראיות אובייקטיביות לכך, שגרושתך מסיתה ומנכרת את בתכם הקטינה נגדך, יש סיכוי טוב שתביעתך תתקבל.

על פי התיאור שלך, המעשים של אשתך לשעבר עלולים לגרום לניכור הורי. בית המשפט הגדיר את תופעת הניכור ההורי כ"פעולה של הורה באופן בלתי מוצדק המכוונת להכחיד את הקשר בין הקטין לבין ההורה האחר". אם אכן זהו המקרה, עליך לפנות לבית המשפט בתביעה להורות על אכיפת זמני הורות ותקשורת, בינך לבין הילד.

בפעם הבאה שהבנות אינן מוחזרות ניתן להגיש בקשה בהולה מתאימה לבית המשפט למשפחה. בתיק שנדון לאחרונה (דצמבר 2020) בפני כב' השופט שני, בעניין דומה, בבימ"ש למשפחה בתל אביב, נקבע כי בגלל ההתנהגות של האב, הסדרי השהייה בין הילדים לאב, יתקיימו במרכז קשר בלבד. צויין בפסה"ד, כי: ״למעשה, לאור התיקים הקודמים מאמין אני כי הנתבע מתנהג בגסות ועושה בבנות לא רק כשבשלו, אלא גם כדי להכביד על האם״.

בתיק זה, השופט הורה למשטרת ישראל כי בכל מקרה בו האב מפר הוראה חוקית עליהם להתערב ואם יהיה צורך, אף לעצור את האב (שם)  לזמן מה עד להשבת הבנות.".

כן! אם הסירוב איננו מוצדק, אז דמי המזונות עלולים להתבטל לגמרי (אם הילד מוכרז כ"מרדן" על פי הדין העברי), או להיות מופחתים, כפי שנפסק בשנת 2003 ע"י בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, אשר קיבל תביעה של אב, להפחתת המזונות שהוא שילם לבנו, בגלל סירובו העקבי של הבן לראותו במשך מספר שנים.

כן! העובדה כי האב אינו נשוי לאמו של הקטין אינה שוללת את זכותו לתבוע משמורת קטין. מעמדו האישי של האב אינו משפיע על סיכוייו להצליח בתביעת המשמורת מפני שעניין הנישואין בעבר או בהווה לאמו של הקטין אינו מהווה גורם רלבאנטי. כדי שהמשמורת תועבר מאמו של הקטין אליו, עליו להוכיח לביהמ"ש כי כישוריו ההוריים טובים יותר, באופן ניכר מכישוריה של האם. עליו להוכיח לביהמ"ש כי שהיית הקטין עמו הינה לטובתו של הקטין וכי העברת המשמורת מוצדקת למרות החסרונות הכרוכים ביצירת שינוי בחיי הקטין. גורמים כגון: גילו של הקטין, מידת בשלותו והבנתו עשויים להילקח בחשבון על ידי ביהמ"ש בקבלת החלטתו. פקיד/ת סעד ו/או פסיכולוג/ית צפויים להתמנות על ידי ביהמ"ש לעריכת תסקירים ובדיקת מסוגלות הורית והגשת המלצות בנושא השנוי במחלוקת.

במקרה של סכסוך בין הורים נהוג להגיש תביעה בענין המשמורת לביהמ"ש לענייני משפחה . לעיתים, אף מוגשות תביעות הדדיות בעניין המשמורת . ביהמ"ש אינו מתחשב בהכפשות או ברכילויות ודורש הוכחה לדברים הנטענים . בדרך כלל, במקרה של מחלוקת, ביהמ"ש מחליט על מינוי מומחה חיצוני כדי שיכין חוות דעת והמלצות . בדרך כלל ביהמ"ש מתחשב בחוות הדעת על אף שאין הוא חייב להחליט על פיה.

מגיל 10 לערך, יש כיום נטייה להתחשב בדעתו/רצונו של ילד, אולם כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. ביהמ"ש מסתייע, לפני מתן החלטה, בחוות דעת של עובד סוציאלי, שמוגדר בחוק כ"פקיד סעד" ו/או בחוות דעת של פסיכולוג קליני. כמו כן ביהמ"ש רשאי להזמין לדיון, בדלתיים סגורות, את הילד נשוא המחלוקת , כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי ממידת בגרותו הנפשית , מנחישות דעתו וממידת השפעתו של הורה זה או אחר עליו, עד כמה שאפשר. ביהמ"ש בדרך כלל, מסתמך בהחלטתו על חוות דעת מקצועית, אולם ההמלצות בחוות הדעת אינן מחייבות את ביהמ"ש