ירושה וצוואות

לא! צוואה שנעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת של אדם הפועל מטעמו של זוכה, הינה צוואה פסולה, ואין כל חשיבות לעובדה שהזוכה לא השפיע בעצמו על המצווה. רואים, בהקשר זה, את שלוחו של אדם, כמוהו.

ככלל, אין דופי מוסרי או חוקי בהוראה בצוואה הקובעת ומתירה המשך המגורים של יורש ובת זוגתו בדירת המגורים בתנאי שימשיכו להתגורר ביחד ולא יתגרשו. בפני היורש עומדת הברירה, לקיים את דברי המצווה או להתגרש ולוותר על זכות המגורים בדירת המוריש.

לא! יורש שנצטווה על ידי המוריש שלא להתנגד לקיום הצוואה, כתנאי לזכייה על פי הצוואה, רשאי לפעול בתום לב ולהעלות טעמי התנגדות ענייניים, ומבוססים לאי ביצוע הצוואה, ואין לראות במעשהו, כהפרת התנאי הקבוע בצוואה.

לא! הוראה בצוואה הקובעת תנאי בדבר השמדת נכס יקר ערך או נכס, בעל תכונות נדירות, כתנאי לזכיית יורש בעזבון המוריש, אינה הוראה תקפה, הואיל והיא נוגדת את תקנת הציבור.

לא! הוראה בצוואה המציבה את המרת דתו של היורש, כתנאי לזכייתו בעזבון המוריש, הינה הוראה חסרת תוקף, שכן היא נוגדת את תקנת הציבור, והיא בטלה.

כן! ביהמ"ש רשאי להעניק לזוכה בצוואה, דירה שנרכשה בכספי הדירה המקורית, ואשר מהווה תחליף לדירה המקורית אותה היה אמור לרשת, וזאת על בסיס ניתוח אומד דעתו האמיתי של המצווה.

כן! ביהמ"ש רשאי לעשות שימוש בדוקטרינת "הביצוע בקרוב" לצורך הגשמת רצונו האמיתי של המצווה, למרות שהוראות הצוואה אינן מורות במפורש על העברת הנכס לידי זוכה לצורך הקמת הקדש, ובלבד שהגשמת מטרה זו קרובה לנוסח הוראות הצוואה.

לא! סירובו של זוכה לבצע תנאי מתלה בצוואה, אשר בהתקיימו יוענקו לו זכויות בעזבון המוריש, אינו הופך את הוראת הצוואה לבלתי אפשרית, מאחר שביצוע ההוראה יתאפשר עם חזרת הזוכה מסרבנותו.

לא! הוראות חוק הנאמנות (1979), העוסקות בהקדש ציבורי, הינן הוראות שלא ניתן להתנות עליהן, ולכן אין תוקף לצוואה בה הורה המצווה על הקמת קרן, מבלי להפכה להקדש, בהתאם להוראות החוק

לא! הוראת צוואה בה הוריש המצווה את נכסיו לאדם שנפטר טרם עשיית הצוואה, הינה הוראה חסרת תוקף, שכן בכוחו של המצווה להוריש את נכסיו, רק לאדם הנמצא בחיים בשעת פטירתו של המצווה, למעט חריגים, המפורטים בחוק.

לא! חוק הירושה (1965) קובע באופן חד משמעי, כי הוראת צוואה המגבילה או שוללת את הזכות למזונות – בטלה.

כן! הוראת צוואה המעניקה זכות שימוש בנכס מסויים לתושב חוץ, אינה בלתי חוקית, הואיל והזוכה בנכס יכול להפוך לתושב ישראל או למכור את הנכס לתושב ישראל, ולקבל תמורה כספית נאותה, בעדו.

כן! אין כל מניעה שזוכה על פי צוואה הכוללת הוראות בלתי חוקיות, ימתין לעיתוי המתאים, ויבקש את קיום הצוואה, לאחר שהמחוקק תיקן את החוק, כך שהפעולות הבלתי חוקיות הפכו ללגיטימיות.

כן! צוואה שהוראותיה היו בלתי מוסריות בזמן כתיבתן, תקויים במידה ולאחר מכן, בעת קיום הצוואה הפכו הוראות הצוואה למוסריות בעיני הציבור.

לא! נוסח לא שגרתי או לא רגיל או לא שכיח של הוראות הצוואה, אינו מהווה, כשלעצמו, נימוק אשר בגינו יש לפסול צוואה.

לא! העדר סבירות או חוסר היגיון בצוואה, אינו מהווה מניע לפסילת הוראות הצוואה על הסף.

לא! על פי חוק הירושה (1965) חלוקה המבטאת אפליה לרעה או אי צדק אינה מהווה סיבה לביטול צוואה.

כן! ניתן לבצע צוואה, אשר בה הזוכה על פי הצוואה נפטר, משום שחלקו בצוואה עובר ליורשיו, ואין מדובר בהוראה שאינה ניתנת לביצוע.

כאשר מצווה ציווה למוסד צדקה, אולם בעת קיום הצוואה, המוסד אינו קיים עוד, ניתן להעביר את נכסיו למוסד בעל מטרות דומות, לאלו שהתכוון המצווה בצוואתו.

הוראה בצוואה אשר מעניקה זכויות לרוצחו של המצווה, אשר התאבד לאחר מכן, בטלה בשל היותה בלתי מוסרית, למרות שהרוצח עדיין לא הורשע, משום ששלח יד בנפשו.

אין בהוראה בצוואה, הקובעת, כי זכייתו של יורש מותנית בכך שלא יתנגד לצוואה, כדי להביא לביטול ההוראה, ולכן על הזוכה מוטל לקיימה.

כאשר ביהמ"ש בוחן, האם הוראה בצוואה הינה הוראה חוקית, הוא בודק, האם בזמן קיום הצוואה ההוראה נוגדת את החוק. לכן, גם אם המצווה כתב הוראה בלתי חוקית, בעודו בחיים, הרי יתכן שההוראה תיחשב כחוקית, בעת קיום הצוואה.

כן! ילד קטין אשר נושל מעזבון אביו, זכותו למזונות מן העזבון אינה נגרעת בשל כך.

לא! מדובר בהעדפה לגיטימית של המצווה, אשר בחר להעניק לבן אחד את עזבונו ובד בבד החליט לנשל את בנו האחר.

כן! מדובר בהוראה חוקית.

לא! הוראה בצוואה המזכה יורש שביצע פשע כנגד המצווה, הינה הוראה בלתי מוסרית והיא בטלה.

כן! התניה בצוואה המתנה את זכייתו של יורש, בכך שלא יתגרש, הינה התניה מוסרית וחוקית.

לא! הוראה בצוואה שמטרתה להביא יהודים לישראל בכוונה שישתקעו בארץ, אינה נחשבת להוראה שמנוגדת לתקנת הציבור.

כן! צוואתו של רוצח תקפה למרות שביצע פשע, משום שאין קשר בין ביצוע המעשה לבין קיום הצוואה.

הוראה בצוואה לביצוע מעשה הנוגד את תקנת הציבור – בטלה.

הוראה בצוואה לביצוע מעשה בלתי אפשרי – בטלה.

הוראה בצוואה לביצוע מעשה בלתי מוסרי – בטלה.

כן! חוק הירושה (1965) קובע, כי מצווה יכול למנות אדם מסויים שיהיה רשאי לבחור מי מתוך קבוצה של אנשים יוכל לרשת חלק מעזבונו של המנוח. קיימת אפשרות ליצור מנגנון בצוואה, על פיו תואצל סמכות למאמן במועדון ספורט לבחור ספורטאי מבטיח, מדי שנה, אשר יקבל פרס שנתי שמקורו בקרן שתוקם למען מטרה זו.

לא! המצווה אינו יכול לייפות באופן גורף וכוללני את כוחו של מאן דהוא לקבוע מי יירש את עזבונו או מה יירש כל אחד מעזבונו. ברם, המצווה יכול לייפות את כוחו, בצמצום, לאדם אחר, שיהיה רשאי להחליט לגבי מן והעזבון תוך קביעת מגבלות, על ידי המצווה, לשיקול הדעת המוענק.

לא! אדם שקבע המצווה לבחירת הזוכה, אינו יכול להעביר לאדם אחר את זכות הבחירה, הואיל ומדובר בפעולה אותה חייב לבצע הבוחר, באופן אישי.

כן! מצווה יכול לקבוע תאגיד, אשר יבחר את הזוכה, מתוך קבוצה מסויימת.

כן! אדם שנקבע ע"י המצווה לבחור זוכה מתוך קבוצה של אנשים, יכול לבחור את עצמו כזוכה, אם הוא נמנה על קבוצת האנשים שמתוכם יש לבחור את הזוכה.

כאשר המצווה קבע אדם אשר יבחר זוכה מתוך קבוצה, אולם אותו אדם לא בחר את הזוכה תוך זמן סביר, יבחר ביהמ"ש או אדם שיקבע ביהמ"ש את הזוכה.

כן! המצווה יכול למסור ליותר מאדם אחד את התפקיד לבחור זוכה מתוך קבוצה מסויימת, ואין כל בעיה שמספר אנשים יבחרו את הזוכה מן הצוואה.

לא! המצווה אינו חייב לנקוב בשמם של אנשים, אשר מתוכם ייבחר זוכה אחד, וניתן להסתפק בהתייחסות כללית לקבוצה מסויימת.

לא! המצווה אינו יכול להעניק למנהל העזבון שיקול לבחירת זוכה מן הצוואה, מבלי שהשאיר למנהל העזבון קריטריונים לבחירת הזוכה.

כן! המצווה יכול להעניק לאדם אחר סמכות לבחור מנה כלשהי מתוך רשימת נכסים ממנה ייהנה הזוכה, על פי הצוואה.

לא! אין המצווה יכול למסור לאדם אחר את הכח לקבוע מהו החלק היחסי בעזבון שכל יורש יזכה בו.

לא! הוראה לפיה יש לאדם אחר סמכות להחליט מי יהיה מנהל העזבון בטלה.

אם המצווה לא קבע איך ייבחר הזוכה בעזבונו, הרי שביהמ"ש יכול לעשות זאת במקומו או שביהמ"ש יקבע שאדם מסויים יעשה זאת.

כן! המצווה יכול לקבוע בצוואתו, כי מנהל העזבון יחליט איזה מוסד ייהנה מעזבונו, מתוך רשימה או קריטריונים שקבע המצווה בעצמו.

לא! אין המצווה יכול להעביר לאדם אחר את ההחלטה מי יזכה בעזבון או מה יהיה חלקו בעזבון.

הצוואה תהא תקפה, אולם ההוראה הקובעת כי תוקף הצוואה תלוי ברצונו של אדם אחר – בטלה.

כן! בני זוג יכולים לערוך צוואה משותפת, הואיל וצוואה משותפת אינה פוגעת בחופש של בני הזוג לשנות את צוואתם לאחר מכן.

לא! צוואה נחשבת כמעשה אישי, ורק המצווה יכול לעשותה, ולפיכך אין כל אפשרות שצוואת פסול דין תיעשה באמצעות אפוטרופוס או תהיה בת תוקף.

לא! צוואה נחשבת כמעשה אישי, ורק המצווה יכול לעשותה, ולפיכך אין כל אפשרות שצוואת קטין תיעשה באמצעות אפוטרופוס או תהיה בת תוקף.

לא! הוראה בצוואה התלויה ברצונו של אדם אחר שאינו המצווה – בטלה.

לא! אדם העורך צוואה רשאי להדיר ממנה את ילדיו, ולא ניתן להכריחו לשנות את צוואתו או לבטלה, שכן החופש לצוות הינו אחד מן היסודות החשובים ביותר בדיני ירושה.

כן! מוריש יכול להורות בצוואתו, כי חלקו וזכויותיו בדירת המגורים המשותפת, יירשמו על שם ילדיו הקטינים, במועד מסויים או בהתרחש ארוע מסויים כגון: שאשתו תינשא שוב, או תתחיל לחיות עם בן זוג חדש, או תשכיר את דירת המגורים.

לא! מוריש אינו יכול להוריש את נכסיו לאדם, מבלי לציין פרטים לגבי זהות היורש, משום שחוק הירושה (1965) קובע, כי הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המוריש – בטלה.

לא! בעל משק יכול אמנם להורות כי זכויותיו הקנייניות תעבורנה לאדם אחר, לאחר מותו, אולם אין לו אפשרות לצוות על העברת מעמדו כחבר מושב.

לא! מוריש אינו יכול לערוך צוואה, הכוללת התחייבות שלא לשנותה או לבטלה, שכן חוק הירושה (1965) מעניק חופש ציווי מלא למוריש לשנות או לבטל את צוואתו, והוראת צוואה או התחייבות חוזית המגבילה זכות זו של המוריש – בטלה.

כן! מצווה רשאי לשנות, לבטל או לתקן את צוואתו, וזאת מבלי להודיע על כך ליורשיו הפוטנציאליים, שכן יש למוריש חופש ציווי מלא, ולא קיימת כל הוראה בחוק הירושה (1965) המחייבת הודעה ליורשים לגבי ביצוע שינויים בצוואה.

כן! אין כל מניעה שביהמ"ש יבסס את מסקנתו, באשר לכושרו המשפטי של המצווה, על עדותו של עורך הצוואה ויעדיף אותה על פני עדות רפואית.

נטל ההוכחה להוכיח כי המצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, מוטל על הטוען לפסלות הצוואה, ועליו להוכיח כי קיים קשר בין תפיסת המציאות המעוותת של המצווה להוראות הצוואה.

ביהמ"ש קבע מספר קריטריונים לפיהם תיבחן יכולתו של המצווה להבחין בטיבה של צוואה, כגון מודעות המצווה לכך שהוא עורך צוואה, מודעות המצווה לתוצאות עשיית הצוואה וידיעתו לגבי יורשיו והיקף רכושו.

הנטל להוכיח קיומה של מגבלה על המצווה, מוטל על המתנגד לקיום הצוואה, ועליו להביא ראיות מוצקות לגבי חוסר כושרו של המצווה.

העיתוי הקובע לבחינת מצבו של המצווה, כאשר עולה טענה כנגד יכולתו להבחין בטיבה של צוואה, הינו שעת עשייתה של הצוואה.

אדם הרוצה להוכיח שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, עליו לעשות זאת באמצעות עדות רפואית או ראיה מוצקה אחרת המוכיחה, כי בשעת עריכת הצוואה, המצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה.

לא! אדם שנתמנה לו אפוטרופוס אינו בהכרח פסול דין.פסול דין הינו רק אחד מן המקרים בהם ניתן למנות לאדם אפוטרופוס.

לא! בצוואה אשר בה ציווה המוריש את נכסיו לילדיו, רק לאחר מות אשתו, הסתלקות הילדים מחלקם בצוואה כדי לזכות בעזבון כיורשים על פי דין, עלולה לסכל את רצון המצווה, אשר ייעד להם את נכסיו, רק לאחר מות אשתו ולא לפני כן.

הגבלת כוחו של המצווה לקבוע מה ייעשה בנכסיו לאחר מותו, תיעשה בחקיקה אשר תיועד ליצור איזון בין כבוד המת לבין כבודם של אלו שנשארו בחיים.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מעניק זכות חוקתית לאדם לעשות בנכסיו לאחר מותו, לפי רצונו, ואין לפגוע בזכות זו אלא באמצעים ובדרכים שנקבעו בחוק היסוד.

לא! אדם אינו רשאי לעשות הסכם המחייב אותו לערוך צוואה, בהתאם לאמור בהסכם, הואיל ולא ניתן להגביל את זכותו של אדם לצוות כרצונו.

כן! צוואה שערכו בני זוג תהיה בעלת תוקף, למרות שיש בצוואה כזו הוראות המגבילות את חופש הבחירה של המצווים. כל אחד מבני הזוג יכול לשנות את צוואתו עד ליום מותו, ללא כל הגבלה.

חוק הירושה שולל את תוקפה של התחייבות לעשות צוואה לטובת אדם מסויים. אולם אם המצווה הבטיח לאותו אדם, כי יכלול אותו בצוואתו והוא לא עשה כן, אותו אדם יכול לתבוע את עזבון המצווה על הפרת ההתחייבות והנזקים שנגרמו לו.

לא! ההוראה בצוואה בטלה, והמצווה חופשי לצוות כרצונו.

לא! ההוראה בצוואה בטלה, והמצווה חופשי לצוות כרצונו.

לא! ההוראה בצוואה מחוסרת תוקף והמצווה חופשי לצוות כרצונו.

לא! התחייבות לבטל את הצוואה אינה תופסת והמצווה חופשי לצוות כרצונו.

לא! התחייבות לשנות את הצוואה אינה תופסת, ולמצווה יש חופש לצוות כרצונו. ההוראה בצוואה תתבטל, אולם שאר חלקי הצוואה יישארו בתוקף, ככל שאין להם נגיעה להוראה המבוטלת.

לא! התחייבות לעשות צוואה אינה תופסת. למצווה יש חופש לצוות כרצונו.

כדי לשלול תוקפה של צוואה, שערך נפטר, אשר היה מאושפז מזמן לזמן בבתי חולים פסיכיאטרים, יש להוכיח כי בשעת עריכת הצוואה היה המצווה פסול דין או כי ידע להבחין בטיבה של צוואה. רק לאחר שהוכרז המצווה כפסול דין על ידי ביהמ"ש, על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962), נשללת כשרותו המשפטית ובכלל זה, הכשרות לצוות. במידה והוכרז המנוח כפסול דין, אין צורך לבדוק את השאלה האם ידע להבחין בטיבה של הצוואה. העובדה, שהמנוח קיפח בצוואתו את יורשיו, על פי דין, אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על העדר כשרות לצוות. יחד עם זאת, ראוי לבחון, האם על פי נסיבות העניין, בת זוגתו לא הפעילה השפעה בלתי הוגנת על המצווה.

חוק הירושה (1965) קובע, כי צוואה שנעשתה על ידי מי שהוכרז כפסול דין או בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה – בטלה. על כן, צוואה שנעשתה על ידי חולת סכיזופרניה שלא הוכרזה על ידי ביהמ"ש, כפסולת דין, הינה בעלת תוקף, אלא אם הוכח בביהמ"ש, כי לא היתה צלולה בדעתה וידעה להבחין בטיבה של הצוואה, בשעת עריכתה.

כן.

כאשר קיים חשש ממשי לכך, שנעשה עיוות דין לאחד הצדדים.

לא! ביהמ"ש אינו יכול לרפא צוואה שנעשתה במצב של העדר כשרות משפטית, גם אם תבוטל את הכרזתו של המצווה כפסול דין, לאחר עשיית הצוואה, הואיל והמועד הקובע את תוקף הצוואה הינו כשרותו המשפטית או העדרה, בשעת עריכת הצוואה.

מי שהוכרז כפסול דין על ידי ביהמ"ש, הופך לחסר כשרות משפטית ואם הוא עושה צוואה לאחר הכרזתו, אזי הצוואה בטלה.

לא! צוואה שערך אדם בשעה שהיה קטין – בטלה, ואין ביכולתו לאשרר את צוואתו לאחר שמלאו לו 18 שנים.

לא! אין תוקף לצוואה שערך קטין בעל השכלה אקדמית, מאחר שחוק הירושה (1965) מטיל מגבלת גיל מינימום על עושה הצוואה. רק בגיר כשיר לעשות צוואה בעלת תוקף.

לא! צוואה שערך קטין – בטלה. בטלות הצוואה נובעת מגילו הצעיר. גם אם הקטין הבין את טיבה ומשמעותה של הצוואה, אין בכך כדי להכשיר את מעשהו.

עשיית צוואה מותרת לכל אדם, אלא אם כן כשרותו נשללה ממנו כדין.

צוואה שנעשתה בשעה שאדם ידע להבחין בטיבה, תהיה כשרה, על אף העובדה שלאחר מכן הוא איבד יכולת זו.

לא! צוואה שכתב נער בן 16- בטלה, ואין זה משנה שהגיע לגיל 18.

לא! חייל שטרם מלאו לו 18, אינו כשר לצוות.

לא! אשה נשואה שטרם מלאו לה 18 אינה כשרה לצוות. כל אדם שהוא מתחת לגיל 18, אינו כשר לצוות, ואין זה משנה מה מצבו המשפחתי.

צוואה שערך אדם בהיותו קטין, הינה צוואה חסרת תוקף, על אף שבינתיים נעשה בגיר.

לא! כל זמן שלא הוכח כי המצווה לא היה צלול בדעתו, בעת שערך את צוואתו, אין שום חשיבות למידת ההיגיון או הצדק, שבהוראות הצוואה.

אם אדם היה צלול בדעתו, ולא הוכח שמצבו נפשי השפיע עליו לכתוב את הצוואה, הרי שצוואתו תקפה.

לא! מחלה קשה אינה קריטריון על פיו יש לפסול את הצוואה. יש לבדוק האם בעת כתיבת הצוואה היה המצווה צלול בדעתו.

אין בטענה זו כדי להביא לפסילת הצוואה. צלילות דעתו של המצווה נבחנת בשעת עריכת הצוואה, ולא לפני או אחרי כתיבת הצוואה.

אדם הטוען כי בשעת עריכת הצוואה לא היה המצווה כשיר כדין לערוך אותה, צריך להביא ראיות מוצקות וברורות התומכות במצבו הנפשי של המצווה בשעת עריכת הצוואה.

אם המצווה לא הוכרז כפסול דין, הרי שהצוואה כשרה. ליקוי שכלי אינו שולל באופן אוטומטי את היכולת לערוך צוואה כמו כל אדם רגיל.

עצם העובדה שאדם סובל מהפרעות נפשיות, אין בזה כדי להביא לפסילת צוואה שערך.

כל עוד לא הוכרז אדם כפסול דין, אין כל סיבה לפסול את צוואתו.

עצם העובדה שאדם חולה במחלת נפש, אינה פוסלת באופן מיידי את צוואתו. יש צורך לבדוק, האם מחלת הנפש פגעה ברצונו החופשי, וביכולת שלו להבין שמדובר בצוואה.

לא! צוואה שערך המצווה בשעה שלא ידע להבחין בטיבה של הצוואה – בטלה. ככלל, המצווה צריך להבין על מה הוא חותם, למי הוא מצווה את רכושו, ובאיזה רכוש מדובר.

לא! פסול דין איננו כשר לערוך צוואה וצוואה שהתיימר לעשות בטלה. מדובר אך ורק על מי שהוכרז כפסול דין. אדם שלא הוכרז כפסול דין, צוואתו כשרה.

לא! קטין איננו כשר לערוך צוואה, וצוואה שנעשית ע"י קטין בטלה.

כן! כספי העזבון עוברים לבעלות המדינה, אשר יכולה להשתמש בהם, כדי לתקצב את משרד הבריאות והסעד.

כן! כספי העזבון עוברים לבעלות המדינה, אשר יכולה להשתמש בהם, כדי לתקצב את משרד החינוך, והמדע.

כן! לשר האוצר יש סמכות לחלק או לשלם מן העזבון תשלום חד פעמי או תשלומים חוזרים, לבני משפחה שאינם יורשים על פי דין.

כן! לשר האוצר יש סמכות לחלק או לשלם מן העזבון תשלום חד פעמי או תשלומים חוזרים, לאדם שקיבל תמיכה מן המוריש, לאדם או תאגיד שתמכו במוריש בחייו.

כן! לשר האוצר יש סמכות לחלק או לשלם מן העזבון תשלום חד פעמי או תשלומים חוזרים, לאדם שקיבל תמיכה מן המוריש, לאדם או תאגיד שתמכו במוריש בחייו, וכן לבני משפחה שאינם יורשים על פי דין.

מדינת ישראל תכיר בזכותה של מדינה זרה לרשת, רק אם אותה מדינה זרה מכירה בזכותה של מדינת ישראל לרשת.

כאשר מתעורר ספק בשאלת קיומם של יורשים לנפטר אין המדינה זכאית לרשת. המדינה זכאית לרשת, רק כאשר אין למוריש קרובים בשלושת דרגות הקירבה המשפחתית הנדרשת בחוק.

במקרה שבו המדינה היא היורשת על פי החוק, ישמש העזבון למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד, אולם לשר האוצר יש סמכות לחלק או לשלם מן העזבון תשלום חד פעמי או תשלומים חוזרים לאדם, תאגיד או בן משפחה שאינו יורש על פי החוק.

המדינה תיחשב ליורשת, כאשר המוריש לא הותיר אחריו בן זוג או קרובים אחרים בקירבת דם או ילד שאומץ כדין.

ככלל, מאומץ שהוריו המאמצים נפטרו והוא נמסר לאימוץ פעם שנייה, זכאי לרשת את מאמציו הראשונים.

כן! צאצאי מאומץ יורשים הן את הוריו הביולוגיים והן את הוריו המאמצים.

כן! מאומץ יורש הן את הוריו הביולוגיים והן את הוריו המאמצים.

כאשר המאמץ נפטר, ואחריו מת המאומץ, מבלי שהשאיר אחריו שארי בשר, המדינה תירש את עזבונו, בהעדר בן זוג, משום שהן קרוביו הביולוגיים של המאומץ והן משפחתו המאמצת אינם יורשים אותו.

לא! הורה מאמץ אינו זכאי לרשת את קרוביו הביולוגיים של המאומץ.

כן! הורה מאמץ זכאי לרשת את ילדו של המאומץ.

לא! ילד מאומץ אינו זכאי לרשת את אחיו שנולדו להוריו המאמצים, משום שילד מאומץ אינו יכול לרשת, על פי דין, את קרובי המאמץ.

כאשר בנו של המוריש נפטר לפניו, והוא הניח אחריו ילד מאומץ, הילד המאומץ אינו יכול לרשת, על פי דין, את קרובי המאמץ, ולכן עזבון המוריש יעבור למדינה והבן המאומץ לא יזכה באף חלק מן העזבון.

כאשר הורה חורג אימץ את ילדו של בן זוגו, הילד זכאי לרשת את ההורה המאמץ ולא זכאי לרשת את הורי ההורה המאמץ ואף לא את ילדי ההורה המאמץ.

ילד שגודל ע"י אחד מבני המשפחה, לאחר שהוריו מתו, אינו זכאי לזכויות בירושה מבן המשפחה אשר גידל אותו, כל עוד הוא לא אומץ כדין על ידו.

כן! הזכות למזונות מן העזבון קיימת גם עבור ילדו המאומץ של המוריש, וזכות זו ניתנת אף למי שלא אומץ כדין.

לא! צאצאי הורי הוריו הביולוגיים של המאומץ, אינם יורשים, על פי דין, את המאומץ.

לא! הורי הוריו הביולוגיים של המאומץ, אינם יורשים, על פי דין, את המאומץ.

לא! הוריו הביולוגיים של המאומץ, אינם יורשים, על פי דין, את המאומץ.

כן! צאצאיו של מאומץ יורשים את קרוביו הביולוגיים.

כן! המאומץ יורש את קרוביו הביולוגיים.

אימוץ שנעשה כדין, לפי חוק שהיה בתוקף במקום בו נעשה האימוץ, מוכר כאימוץ כדין לפי חוק אימוץ ילדים (1981), ולכן יוכר הדבר כאימוץ כדין גם לצורך חוק הירושה.

אימוץ שלא קיבל אישור חוקי ולא נעשה כדין, אינו מקנה זכויות ירושה למאומץ על פי החוק.

כדי שמאומץ יוכל לרשת את מאמצו, האימוץ חייב להיות כדין. אימוץ כדין פירושו אימוץ לפי חוק אימוץ ילדים (1981). בישראל קשר של אימוץ נוצר רק עם מתן צו אימוץ ע"י ביהמ"ש.

לא! קרובי המאמץ אינם יורשים על פי דין את המאומץ.

כן! המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו הביולוגי.

לא! צאצאי המאומץ אינם יורשים על פי דין את קרובי המאמץ.

לא! המאומץ אינו יורש על פי דין את קרובי המאמץ.

כן! צאצאיו של המאומץ יורשים את ההורים המאמצים.

לא! המאומץ אינו יורש על פי דין את קרובי המאמץ.

כן! צאצאיו של המאומץ יורשים את ההורים המאמצים.

כן! ילד שאומץ כדין יורש את הוריו המאמצים, כאילו היה ילדם הביולוגי.

ככלל, חוק הירושה (1965) אינו נותן פיתרון למצב אשר בו יורש הסתלק מחלקו בעזבון, ואין בנוסף אליו יורשים נוספים.עם זאת, ניתן להניח שחלקו של היורש המסתלק יעבור ליורשיו.

לא! יורש יכול להסתלק מחלקו בעזבון, רק לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.

כן! פסול דין יכול לוותר על זכותו בעזבון, לאחר אישור ביהמ"ש.

כן! קטין יכול לוותר על זכותו בעזבון, אולם יש צורך באישור ביהמ"ש לכך.

יורש יכול להסתלק מזכותו בירושה, לאחר מות המוריש, וכל עוד לא חולק העזבון.

לא! אין הבחנה או העדפה בין זכר לנקבה, באשר לכשרות לרשת את המוריש.

לא! אין הבדל בין בן בכור לבין בן זקונים, באשר לכשרות לרשת את המוריש. כל אחד מילדי המוריש עלול למצוא את עצמו פסול מלרשת, אם עשה מעשה, אשר לגביו, נקבע בחוק הירושה (1965), כי אינו כשר לרשת.

יורש על פי צוואה אשר נמצא פסול מלרשת את עזבונו של המצווה, חלקו יחולק בין היורשים, על פי דין ולא בין היורשים על פי הצוואה.

חלקו של היורש הפסול מתווסף לחלקם של שאר היורשים על פי חלקיהם.

כן! הואיל ולא נערכה צוואה על ידי המוריש, ילדי הבן שנפטר, אשר מת לפני המוריש, זכאים לקבל את חלקו של הנפטר בעזבון, שכן הילדים יורשים במקומו של הנפטר.

כאשר ילדיו של המוריש נפטרו, ונותרו רק נכדים אחריהם, יחולק עזבונו של המוריש ביחסיו למספר ילדיו, כך שהחלק המיועד לכל ילד יתחלק בין צאצאיו בחלקים שווים.

כאשר אחד מהוריו של המוריש נפטר לפניו, חלקו בעזבון ההורה הנפטר, עובר לצאצאיו, ולא להורה שנותר בחיים.

אם ביום פטירת המוריש, ילדיו ונכדיו אינם בחיים, הרי שהנין שלו או צאצא מרוחק יותר עשוי לרשת אותו.

ילדיו של הילד שנפטר חולקים ביניהם את החלק שהגיע לידיהם באופן שווה.

אם ילדו של מוריש נפטר לפניו והוא השאיר אחריו צאצאים, הרי שילדיו יורשים במקומו.

ככלל, על פי הקוראן יתחלקו ההורים והקרובים של הנפטר בכל עזבונו. במידה והמוריש מת בלי בנים, אולם השאיר אחריו אחות, תירש האחות חצי מן העזבון והוריו יירשו את היתר. אם הותיר אחריו המוריש שתי אחיות – תירשנה אחיותיו שני שליש והוריו את היתר.

אישה שנפטרה מבלי שהותירה אחריה בנים, יירש בעלה חצי מנכסיה. אך אם בן לה – יירש הבעל רבע מן העזבון.

נפטר אדם בלא שהשאיר אחריו בנים – תירש אשתו רבע מנכסיו. ואם בן לו – ייקח שמינית.

יחד עם זאת, ראוי לציין, כי חוק הירושה (1965) אינו מבדיל בין דת לדת בכל הקשור לענייני ירושה, וזאת בניגוד לענייני נישואין וגירושין, בו יש הבחנה בין הדת היהודית, מוסלמית ונוצרית, ועל כן יש לבדוק את זכאותם של היורשים בהתאם לחוק הירושה.

כן! בהעדר צוואה, צאצאיה של מנוחה, הינם יורשיה החוקיים, ועל כן הם זכאים לחלק בעזבון האם, וזאת מבלי להיזקק להסכמתו של האב לגבי חלקם. לשם כך, הוצא צו ירושה, אשר קבע את חלקם של היורשים בעזבון.

ככלל, בן זוגו של המוריש יורש את המיטלטלין השייכים למשק הבית המשותף, ושאר המיטלטלין האישיים של בן הזוג, יכללו כחלק מן העזבון ויחולקו ליורשים על פי דין בהתאם לכללים הקבועים בחוק הירושה (1965).

מוריש הרוצה להגן על המיטלטלין, אשר הנחיל לילדיו הקטינים, בצוואתו, רשאי להורות על מינוי מנהל עזבון, אשר יבצע את צוואתו וינהל את עזבונו עד שילדיו יגיעו לגיל 18. יש מיטלטלין שניתן לאחסנם, יש מיטלטלין שניתן להשכירם, ויש, שניתן למוכרם, לפי הענין. על כך יהא מנהל העזבון מופקד.

נפטרת אשר הניחה אחריה בעל והורים, זכאים ההורים לתבוע מחצית מן העזבון. אולם, אם הנפטרת הניחה אחריה אחים או צאצאיהם או הורי הורים, הרי שהם זכאים לתבוע שליש מן העזבון. נפטרת, אשר לא השאירה אחריה אחד מן הקרובים הנ"ל, יירש בן הזוג את העזבון כולו.

ילדים אשר השתתפו במימון רכישת דירה, אשר נרשמה על שם הוריהם בחלקים שווים, אינם זכאים לקבל בחזרה את כספם לפי החלק היחסי של השתתפותם ברכישה, אם לא נערך בין הילדים לבין ההורים הסכם המסדיר זאת, או אם לא נערך בין הילדים הסכם המסדיר חלוקה מעין זו. במצב דברים זה ניתן להניח כי מתן הכסף להורים מהווה מתנה.

אם צאצאיהם של הורי הנפטר נותרו בחיים, כלומר אחיו/אחיותיו, אזי יחולק עזבון המנוח בחלקים שווים ביניהם. אם אחיו של הנפטר אינם בחיים, אך ילדיהם בחיים, כלומר אחייניו/אחייניותיו של המנוח, הרי שהאחרונים ייכנסו לנעלי היורשים שנפטרו, ועזבון המנוח יחולק ביניהם, בחלקים שווים.

אם הסב/הסבתא הם שארי הבשר היחידים של המנוח, מכל מעגלי הקירבה אשר מסביב למוריש, אזי, הסב ו/או הסבתא יירשו את עזבון המנוח בכללותו.

כאשר, המוריש הותיר אחריו אשה, וכן סב ו/או סבתא בלבד, האשה תירש 2/3 מעזבון המנוח והסב/סבתא או צאצאיהם יירשו 1/3 מן העזבון.

אם הנפטר הותיר אחריו אשה והורים, העזבון יחולק כך שאשתו תירש מחצית מן העזבון וכל אחד מהוריו יירש רבע מהעזבון.

כאשר הנפטר במותו לא היה נשוי ולא נולדו לו ילדים, משום שהתגרש ללא ילדים או היה רווק כל חייו, אזי, הוריו יורשים את כל עזבונו.

ילדיו של המוריש עשויים לרשת את כל עזבונו, אם אשתו של המוריש נפטרה ולא נולדו לה ילדים מהמנוח או מאדם אחר, למשל מנישואים קודמים. אילו היה לה ילד מנישואים קודמים, הוא היה יורש את חלקה.

לאחר הקצאת חלקה של אשת המוריש בעזבון, תקבל האשה עוד 2/3 מיתרת העזבון ואילו אחיו ואחיותיו יירשו את ה-1/3 הנותר, בחלקים שווים ביניהם.

כן! אם הנפטר לא השאיר אחריו ילדים וצאצאיהם, הורים, אחים ואחיות וצאצאיהם, יורש בן זוגו את כל עזבונו. במילים אחרות, אם בשלושת מעגלי הקירבה אין למוריש קרובים עם קשר דם, אזי בן זוגו יורש את כל העזבון.

כן! כל הילדים אשר נולדו לנפטר מנישואים ראשונים או מנישואים שניים, הינם בעלי זכויות ירושה שוות עפ"י החוק. החלק של ילדי המוריש יחולק שווה בשווה בין כלל ילדיו.

כן! כל הילדים אשר נולדו לנפטר מנישואין או מחוץ לנישואין הינם בעלי זכויות ירושה שוות עפ"י החוק. החלק של ילדי המוריש יחולק שווה בשווה בין כלל ילדיו.

פרט לזכויות מיוחדות במכונית פרטית ובמיטלטלין בית המגורים, בן הזוג זכאי גם לחלק מעזבונו של המנוח. גודל החלק יהיה תלוי במספר קרובי משפחתו של הנפטר שהינם בחיים, ובדרגת קירבתם למנוח. החלק בעזבון שיקבל בן/בת הזוג יוכל להיות מחצית, או שני שליש בהתאם לנסיבות העניין.

החלק הנותר לאחר ניכוי חלקו/ה של בן/בת זוגו של המנוח.

כאשר אין קרובי משפחה בדרגה ראשונה או שניה לנפטר, כלומר, אין למנוח ילדים או נכדים או הורים, ואין לו בת זוג בעת מותו.

כאשר לא קיימים יורשים בעלי קירבת דם במעגל הקירבה הראשון, קרי, אין ילדים או נכדים לנפטר ולא היתה לו בת זוגו בעת מותו, אזי הורי הנפטר זוכים בעזבונו.

כן! זכויותיהם של יורשים על אותו מעגל קירבה למוריש יתחלקו באופן שווה. כך למשל, עזבון המנוח יתחלק בחלקים שווים בין כל ילדיו.

במקרה זה, חלקם של ילדי הנפטר בעזבון המנוח יחולק באופן שווה בין הנכדים.

בהעדר ילדים עזבון המוריש יחולק, מחצית לבת זוגו ומחצית להוריו.

במקרה בו המוריש לא השאיר אחריו ילדים, בן זוג או הורים, מתחלק עזבונו בין צאצאי הוריו דהיינו אחים אחיינים וכו'.

בהעדר צאצאים לנפטר ובן זוג, נעשית בחינה של מעגל הקירבה השני. במידה והורי המוריש עדיין בחיים, הם מתחלקים בעזבונו שווה בשווה.

ילדי המוריש, הן החיים והן המתים מתחלקים בעזבון שווה בשווה, כאשר צאצאי הילד שנפטר באים במקומו ומקבלים את חלקו, בחלקים שווים בינם לבין עצמם.

כאשר ילדיו של המוריש אינם בחיים, ולא היה לו בן זוג, יתחלק עזבונו בין נכדיו.

הוריו של מנוח, אשר נפטר והשאיר אישה ללא ילדים, זכאים לקבל רבע מחלקו של הנפטר בחשבון המשותף של בני הזוג, שכן, בת זוגתו של המנוח זכאית לקבל מחצית מן החשבון המשותף מכוח יחסי האישות שהיו קיימים ביניהם, וכן מחצית מן העזבון. מאחר וחלקו של המנוח בחשבון המשותף שייך לעזבון, יתחלקו הורי המנוח ובת הזוג, בצורה שווה במחצית החשבון המשותף.

חלקו של בן הזוג הוא מחצית מהעזבון, והחצי השני של העזבון עובר להורה הנותר.

מאחר וחוק יחסי ממון קובע כי כל אחד מבני הזוג, בכפוף למספר חריגים, זכאי למחצית מכלל הנכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין, הרי שעם מות בן הזוג עוברות זכויות הירושה, ליורשי הנפטר, בכללם בן הזוג הנותר.

במקרה זה ישנה חזקה כי בן הזוג פעל על דעת בן זוגו האחר, וכל עוד לא נסתרת חזקה זו, הפעולה שרירה וקיימת.

על היורשים שאינם מחזיקים בנכס לתבוע את זכותם בנכס תוך 7 שנים, אחרת תחלוף תקופת ההתיישנות והם לא יוכלו לדרוש את זכויותיהם החוקיות.

כן! בעת חלוקת העזבון קודמים הורי המוריש להורי הוריו.

כן! בעת חלוקת העזבון קודמים ילדי המוריש להוריו.

הורי הוריו של המוריש מתחלקים, בחלק שהגיע לידיהם מן העזבון, בחלקים שווים.

הורי המוריש מתחלקים בינם לבין עצמם, בחלק המיועד להם בעזבון בחלקים שווים.

ילדי המוריש מתחלקים ביניהם ובחלק המיועד להם בעזבון, באופן שווה.

כאשר למוריש אין ילדים, הורים או אחים, בן הזוג יורש את העזבון כולו.

בן זוגו של המוריש מקבל מחצית מיתרת העזבון וילדי המוריש מקבלים את החצי השני.

חלקם של היורשים יהיה כל מה שנותר לאחר בירור חלקו של בן הזוג בעזבון.

העזבון מתחלק בין ילדיו שווה בשווה, אם בעת מות המוריש לא היה לו בן זוג.

יורש המבקש לרשת נפטר, בטענה, כי הוא שאר בשרו הקרוב ביותר המצוי בחיים חייב להוכיח, כי לא קיימים יורשים אחרים קרובים יותר ו/או במידה שווה לו למנוח.

ראשית יש להוכיח בביהמ"ש שאין קרובי משפחה הנמצאים במעגלי קירבה קרובים יותר למנוח. כאשר אדם נפטר ואינו מניח אחריו אשה ו/או ילדים ו/או הורה ו/או סבים מחפשים אחר קרובים ממעגל קירבה שני, כלומר, אחים ואחיות של המנוח וילדיהם, וכאשר גם אין קרובים ממעגל קירבה שני זה, מחפשים קרובים ממעגל קירבה שלישי, קרי ילדי הורי הוריו של המנוח וצאצאיהם.

במידה והמוריש לא השאיר אחריו יורשים במעגל הקירבה הראשון והשני עוברים לבדוק את זכאותם של הקרובים במעגל השלישי, כלומר תתבצע בדיקה האם סבו, סבתו או צאצאיהם נמצאים בין החיים והם יתחלקו בעזבון שווה בשווה.

ילדיו של הנפטר יירשו את חלקו בעזבון ויחלקו את החלק בעזבון שנפל לידיו, שווה בשווה ביניהם.

מעגל זה כולל את סביו וסבתותיו של הנפטר וצאצאיהם (דודיו, דודותיו, בני דודיו וכו').

הדרגה השנייה כוללת את הורי הנפטר וצאצאיהם (אחיו ואחיותיו של הנפטר וכו').

לא! אם דירת האב המנוח נרכשה ממשאביו, באופן שניתן להוכיחו, אזי העובדה שהדירה נרכשה לאחר נישואיו השניים, אינה הופכת לרכושה של האלמנה, כתוצאה מכך. צוואת האב, במצב זה, גוברת על זכויות האלמנה הנובעות מן הנישואין השניים.

ככלל, אין מניעה שאב, יוריש לילדיו את חלקו בדירת מגורים או את התמורה המתקבלת ממכירת חלקו בדירת המגורים, אך אין הוא יכול להנחיל לילדיו את כל הדירה, ובכך לסתור פסק דין המורה על פירוק השיתוף ומכירת הנכס. אדם רשאי להוריש, אך ורק נכס השייך לו או את זכויותיו בנכס השייך לו בשותפות עם אדם אחר, לרבות אשתו. אדם איננו יכול להוריש זכויות שאינן שייכות לו, בין אם ניתן על כך פסק דין ובין אם לאו. דיני הקנין או דיני המשפחה גוברים על דיני הירושה, בהקשר זה.

לא! ידוע בציבור אינו זכאי לקבל חלק בדירת המגורים השייכת לבת זוגו, הואיל ורואים אותו כיורש על פי דין, כאילו היו בני הזוג נשואים זה לזה, רק כאשר אין הוראה אחרת, שהשאיר המוריש בצוואתו. הואיל והמנוחה השאירה אחריה צוואה, בה ציוותה על בן זוגה לעזוב את דירתה בחלוף שלושה חודשים, הרי שבכך הביעה את רצונה לנשל אותו מזכויותיו בדירת המגורים.

כן! בעל ששכל את אשתו, לאחר חמש שנות נישואין, מבלי שנולדו להם ילדים, זכאי לרשת את דירת המגורים, גם אם רובצת משכנתא על הדירה, שכן זכות בן הזוג בדירת המגורים נובעת מן העובדה שערב מות המנוחה גר עמה בן זוגה ודירת המגורים נכללת, כולה או חלקה בעזבון. אולם המשכנתא הינה בבחינת חוב מובטח שיש לסלקו, קודם לחלוקת העזבון.

ככלל, מוריש אשר הניח אחריו אחים, בנוסף לרעייתו, הרי שאחיו ואחיותיו של המוריש זכאים לשליש מעזבונו. אולם, אם ערב מותו של מוריש בת זוגתו גרה עמו בדירה הכלולה בעזבון, והם היו נשואים שלוש שנים או יותר, מקבלת בת הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה. אשר על כן, אלמנה שהיתה נשואה למוריש למעלה משלוש שנים, וגרה עמו בדירת המגורים המשותפת ערב מותו, אינה חייבת לחלוק את התמורה שתתקבל ממכירת הדירה או השכרתה עם אחיו ואחיותיו של המנוח.

לא! גרושתו וילדיו של מוריש, אינם זכאים לחלק בדירת המגורים. ראשית, אשתו לשעבר של המצווה, אינה זכאית, כלל וכלל לאחר הגירושין, לחלק מעזבון בעלה לשעבר. שנית, זכות ילדי המוריש, בדירת המגורים נשללה, הואיל והמוריש ציווה בצוואתו את דירת המגורים הרשומה על שמו לבת זוגתו לחיים, ובכך ביטא את רצונו להדיר את ילדיו מעזבונו.

ילדיהם המשותפים של האב ואשתו השנייה, שנפטרה, זכאים לקבל מחצית מזכויות אמם המנוחה, דהיינו רבע מן הזכויות בדירת מגורים, הרשומה על שם אימם המנוחה, על פי הקריטריונים הקבועים בחוק הירושה (1965). מאחר שלמנוחה ובן זוגה ילדים משותפים, הרי שהילדים זכאים לחלוק עם האב את מחצית העזבון שווה בשווה. אולם, משום שהדירה רשומה על שם אמם הנפטרת של הילדים, הרי שהאב צריך להגיש תביעה למתן פס"ד הצהרתי, אשר יכריז על זכויותיו בדירה הנובעות מן הנישואין. אז ניתן יהיה להגדיל את זכויותיו כבן זוג. לאחר מכן ניתן יהיה להבדיל בין זכויות הבעל כיורש לבין זכויות הילדים, כיורשים.

כן! בעניין זה מעמדו של בן זוג ידוע בציבור זהה לזה של בן זוג נשוי וזכותו בדירת המגורים לא נשללת.

לא! אין הצדקה לשלילת זכאותו של בן זוג, אשר עזב את דירת המגורים, שלא לצורך פירוד, והוא יהיה זכאי לחלקו בדירה.

כן! זכאות בן הזוג קיימת גם כאשר מדובר בזכויות הפחותות מבעלות.

כן! זכאות בן הזוג קיימת גם כאשר מדובר בזכויות הפחותות מבעלות.

כן! זכאות בן הזוג קיימת גם כאשר מדובר בזכויות הפחותות מבעלות.

ניתן לעשות זאת ע"י הסדר זכויות, בדרך של מכירת הקרקע והדירה. חלקו של בן הזוג יהא כדי שווי הדירה בלבד, ומדמי מכירת הקרקע יתחלקו בן הזוג והיורשים, על פי חלקיהם, כפי שנקבע בחוק הירושה.

הגדרת דירת מגורים הבנויה על שטח אדמה רחב ידיים, אינה חלה על שטחים שאינם מיועדים למגורים, אלא רק על דירת המגורים בלבד.

על מנת שבן הזוג יהיה זכאי לחלק בדירת המגורים צריכים להתקיים מספר

תנאים. ראשית, היורשים יחד עם בן הזוג צריכים להיות אחים, צאצאיהם או הורי הורים. שנית, הדירה צריכה להיות כלולה, כולה או חלקה בעזבון. שלישית, פרק הזמן של נישואי בן הזוג עם המוריש, טרם הפטירה, צריך להיות לפחות שלוש שנים. רביעית, בן הזוג חי עם המוריש בדירה ערב מותו

כן! הואיל והאב ירש את אביו (הסב), הרי שכספי הסב נטמעו בנכסי האב, ולפיכך, אלמנת האב יורשת, עפ"י דין, מחצית מעזבון בעלה המנוח אשר נטמעה בו ירושת הסב.

לא! חוק הירושה (1965) אינו בא לפגוע ביחסי ממון בין איש לאשתו. חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973), אמנם קובע כי עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג, נכסים שקיבל הנפטר בירושה בזמן הנישואין, לא ייכללו במצבת הנכסים שיש לחלק בין בני הזוג, מתוקף הנישואין, אילו בן הזוג היה בחיים, אולם לנוכח מות בן הזוג ללא צוואה, זוכה האלמנה במחצית מכלל עזבונו, לרבות נכסים שירש עם פטירת אביו.

ראשית, על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973), עם פקיעת נישואין עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שקיבל בן הזוג בירושה בתקופת הנישואין. ולפיכך, האלמנה תהא זכאית, כפי הנראה, למחצית הכספים המצויים בחשבון הבנק של בעלה המנוח. לעומת זאת, את הדירה אותה קיבל הבעל המנוח בירושה, הוא רשאי להוריש, כרצונו ולאלמנה אין זכויות כלשהן, בדירה זו.

זכות הירושה על פי דין אינה נגרעת כאשר בני זוג מתחתנים בנישואין אזרחיים, ובתנאי שבני הזוג היו נשואים זה לזה בזמן פטירת המנוח. לכן, בת זוגתו של הנפטר זכאית למחצית מן העזבון, היות והמוריש השאיר אחריו ילדים מאשתו הראשונה.

לא! כאשר בקשה לחלוקת עזבונו של מנוח מוגשת בהתאם לחוק הירושה (1965), יש לציין בה פרטים של קרובי משפחה ממעגל קירבה ראשון (הורים, אחים, ילדים). אם הם אינם בחיים, יש להביא לכך ראיות. הצהרה של אדם, כי הוא יורשו היחיד של המנוח אינה מספיקה, במקרה זה.

בני זוג אשר נישאו בנישואין אזרחיים זכאים לרשת האחד את השני על פי דין, בתנאי שהיו נשואים בזמן פטירת אחד מהם. ענין רישום הנישואין אינו יוצר מעמד אישי ואי רישומם אינו שולל מעמד זה. עובדת הנישואין טעונה הוכחה, מפאת אי רישומם. הפרידה בין בני הזוג אינה מפקיעה את הנישואין, ולכן בן זוג נשוי החי בנפרד מאשתו, זכאי לרשת אותה, על פי דין, אם נפטרה ללא צוואה.

ככלל, בן זוגו של המוריש זכאי לקבל לידיו את המיטלטלין השייכים למשק הבית המשותף, ונכסים אלה עוברים לבן הזוג בירושה על פי דין. יחד עם זאת, אין כל הגבלה על זכותו של המוריש לצוות את חלקו בנכסי המיטלטלין לאנשים אחרים, ואם עשה כן, הרי שקודם כל האשה הינה בעלת זכויות קנייניות במחצית המיטלטלין, כפועל יוצא מנישואיה לנפטר. יחד עם זאת תיערך הבחנה בין מיטלטלין הדרושים והחיוניים לניהול אורח החיים השוטף של האלמנה, לבין מיטלטלין אחרים (כגון: אוספים), והאחרונים עשויים לעבור לידי הזוכים לאחר עשיית החלוקה בין אשת הנפטר לבין הזוכים לפי הצוואה

כן! אדם שהוצא נגדו פסק דין אשר כופה עליו לתת גט לאשתו, זכאי לרשת את אשתו, כל זמן שלא העניק לה גט.

לא! התנהגות מחפירה של בן הזוג כלפי המוריש, הינה חסרת כל משקל לעניין הזכות לרשת.

אלמנה תגבה את כתובתה, לאחר שנפרעו כל חובות העזבון. כלומר פירעון הכתובה נמצא בעדיפות אחרונה, כאשר באים לפרוע את חובות העזבון.

נכסים המגיעים לבן זוג, לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973), לא ינוכו מחלקו בעזבון.

כתובתה של אשה כוללת את עיקר הכתובה ותוספת כתובה, וכן נדוניה ותוספת נדוניה.

אלמנת המוריש תקבל את כתובתה, לפני חלוקת העזבון בין היורשים.

במקרה, אשר בו בן זוגו של המוריש יורש, יחד עם דודים ודודות של המוריש וצאצאיהם, הוא ייזכה בכל העזבון.

כאשר בן זוגו של המוריש יורש יחד עם הורי הורים של המוריש, הוא ייזכה בשני שלישים מן העזבון.

כאשר בן זוגו של המוריש יורש יחד עם אחים של המוריש, הוא ייזכה בשני שלישים מן העזבון.

במקרה אשר בן זוגו של המוריש יורש יחד עם צאצאיו של המוריש, הוא ייזכה במחצית מן העזבון.

אם במות המוריש חיו בני הזוג בנפרד, בת זוגתו אינה זכאית לקבל את המיטלטלין השייכים למשק הבית המשותף, והם יחולקו על פי דין בין היורשים.

לא! בן זוגו של המוריש אינו יורש באופן אוטומטי את חפציו האישיים של המוריש, אלא רק את המיטלטלין השייכים למשק הבית המשותף.

מוריש יכול לצוות את חלקו במיטלטלין של משק הבית המשותף, לכל מי שיחפוץ.

לא! זכותו של בן הזוג לקבלת המיטלטלין השייכים למשק הבית המשותף, אינה תלויה בחלוקת נכסי העזבון, והוא זכאי לקבלת המיטלטלין ללא קשר לחלוקת העזבון או לחלקו בעזבון.

כן! בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים זכאים לרשת האחד את השני, והם יוכרו כבני זוג לכל דבר.

המסגרת המתאימה היא דיון על פי חוק הירושה, שכן תוך כדי ההליך עשויות להתעורר שאלות הנוגעות להיקף העזבון ונכסי העזבון.

סמכות השיפוט לדון בענייני עזבון נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה, אולם אם כל הצדדים הביעו את הסכמתם בכתב שבית הדין הדתי ידון בסוגיה, אזי גם הוא יכול לדון בה.

לא! ויתור על דמי הכתובה ע"י האשה צריך להיות באופן ברור ומפורש.

לא! חליצה אינה מבטלת את זכותה של האשה על פי הכתובה, והיא יכולה לממש זכות זו.

במידה והסכום המגיע לאישה מהכתובה נמוך מחלקה בירושה, תנוכה הכתובה מחלקה בעזבון, אולם כאשר סכום הכתובה גבוה ממה שמגיע לה על פי הירושה, היא זכאית לגבות את הכתובה במקום את חלקה בעזבון.

לא! הוראה בדין הדתי השוללת את זכאותה של אישה לגבות את כתובתה תחול במקרה הזה והיא לא תהיה זכאית לגבות אותה, אולם זאת בתנאי שבי"ד רבני קבע ופסק כי האשה היא "מורדת".

לא! הוראה בדין הדתי השוללת את זכאותה של אישה לגבות את כתובתה תחול במקרה הזה והיא לא תהיה זכאית לגבות אותה, אולם זאת בתנאי שבי"ד רבני קבע ופסק כי האשה "זנתה תחת בעלה".

האלמנה תצטרף כנושה נוסף של העזבון לצורך גביית כתובתה.

לא! ביטוח חיים וקופת תגמולים אינם חלק מהעזבון, על פי חוק הירושה, ועל כן אין אפשרות לגבות את דמי הכתובה מתשלומים אלו.

גביית הכתובה תעשה מנכסי העזבון בלבד, ובהעדר עזבון אין היא יכולה לגבות את כתובתה.

לא! זכויות יורש נקבעות רק על פי הוראות חוק הירושה וקביעה של בית הדין הדתי על פי דין תורה אינה חורצת את גורל בן הזוג וביהמ"ש למשפחה הוא זה שיקבע את זכויותיו על פי חוק הירושה (1965).

היתר הנישואין שקיבל הבעל אינו מנתק את קשר האישות שלו עם אשתו הראשונה, ואינו שולל את זכויותיה, ולכן שתי הנשים יזכו לחלק ביניהן שווה בשווה את החלק בעזבון המיועד לאשת הנפטר. ביחס

למיטלטלין של הבעל, מאחר ואשתו הראשונה לא חיה איתו בשנותיו האחרונות, היא אינה זכאית לחלק כלשהו בהם ורק לאשתו השנייה יש זכות בהם.

רואים את זכויותיו של בן הזוג בעזבון הנפטר, כאילו היה נשוי לנפטר.

כאשר הוכנה צוואה משותפת, הרי שהיא מעידה על מודעות בן הזוג לזכויותיו של בן הזוג השני, ועל כן אין צורך לנקוט בהליך כלשהו על מנת לממש את זכות בן הזוג מכוח חזקת השיתוף.

במידה והיתה לבן הזוג הזדמנות סבירה לתבוע את חלקו בעזבון מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג והוא לא עשה זאת, רואים את יורשיו כמי שוויתרו על זכותם לתבוע, אם לא עשו זאת תוך זמן סביר. אולם, אם שני בני הזוג חיו חיים טובים ומאושרים עד למועד הפטירה, לא רואים את בן הזוג, כמי שהיתה לו הזדמנות סבירה לתבוע את חלקו, ויורשיו יכולים לבוא במקומו ולתבוע בשמו.

כן! בן הזוג הנותר יכול לתבוע את חלקו בעזבון, על פי הלכת השיתוף בין בני זוג או על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973).

לא! אין זכותו של בן הזוג קודמת לזכותם של הנושים לקבל מן העזבון את המגיע להם, אלא באה לאחר מכן.

בן זוגו של המוריש מקבל לרשותו את הרכב הפרטי השייך למשק הבית המשותף.

בן זוגו של המוריש מקבל לידיו את כל המיטלטלין השייכים למשק הבית

המשותף.

במידה ואבי הילדים כתב צוואה, אשר בה ציווה לאנשים אחרים את רכושו, אזי הילדים, אשר הינם יורשיו על פי דין, אינם זכאים לתבוע את חלקם בעזבון, משום שהם נושלו מן העזבון.

כן! יחסים גרועים בין יורש למוריש, אינם משפיעים לרעה על זכאותו של היורש לרשת, על פי דין.

כן! ידועה בציבור זכאית לרשת את המוריש, על פי כללי הירושה שבדין.

לא! בן זוגו של המוריש, שאינו נשוי לו, בעת שהמוריש נפטר, אינו זכאי לרשת אותו כיורש על פי דין.

לא! אין להוציא צו ירושה כאשר לא נשללה האפשרות כי קיימים יורשים נוספים הזכאים לרשת בנוסף ליורש.

לא! צו ירושה אינו סופי וניתן לתקנו במידה ונתגלו עובדות או נתבררו טענות שלא היו בפני הרשם לענייני ירושה או ביהמ"ש, בזמן מתן הצו.

כן! יורש על פי חוק חייב להוכיח את זכאותו לרשת, אם זכותו מוטלת בספק.

היורשים על פי חוק יהיו זכאים לחלק בעזבון אשר לא נערכה לגביו צוואה.

כן! יורש שהיה מסוכסך עם המוריש זכאי לרשת אותו, כל עוד לא נערכה צוואה, אשר שללה את זכאותו.

כן! יורש שלא היה בכלל בקשר עם המוריש זכאי לרשת אותו, כל עוד לא נערכה צוואה, אשר שללה את זכאותו.

לא! זכאותו של יורש אינה ניתנת לביטול, למעט מקרים חריגים כגון מי שהורשע בגרימת מותו של המוריש במתכוון או בעוון ניסיון לגרום למותו, או מי שהורשע על שהעלים או השמיד את צוואתו האחרונה.

על פי החוק, במות המוריש יורשים אותו קרוביו שהם בן זוגו, ילדיו, או הוריו ואחיו או הורי הוריו.

כן! המצווה יכול לקבוע בצוואתו, כי במקרה ששניים מתו יחד סדר הפטירות יהיה שונה מן האמור בחוק הירושה.

כאשר יש שני יורשי ספק, ואחד מהם היא ידועה בציבור של המוריש, הרי שידועה בציבור עדיפה, שכן היא נחשבת כבת זוג של המוריש.

כאשר יש שני יורשים, אשר מתעורר ספק לגבי זכאותם, ואחד מהם הוא ילדו המאומץ של המוריש, הרי שהילד המאומץ עדיף, שכן ילד מאומץ נחשב כקרובו של המוריש, בהבדל מאדם זר.

כאשר מספר אנשים מתו יחד, בו זמנית, ולא ניתן לדעת מי מת תחילה, יחולו אותם כללים שנקבעו בחוק הירושה, לשניים שמתו ביחד.

במקרה בו מתו שני אנשים, וידוע באמצעות תעודת פטירה או הצהרת מוות, מי מהם מת תחילה, אין צורך לבדוק את זכויות היורשים, על פי הכללים שנקבעו בחוק הירושה בנוגע לשניים שמתו יחד.

כאשר קיימים מספר יורשים הנמצאים באותה דרגת עדיפות יחולק העזבון לפי כללי החלוקה של ירושה על פי דין.

אם היו שני היורשים יורשי ספק, עדיף היורש שהוא בן זוגו או קרובו של המוריש, אשר את עזבונו מחלקים.

"יורש וודאי" – הינו מי שהיה יורש בין אם האחד מת תחילה, ובין אם האחר מת תחילה. "יורש ספק" הינו מי שהיה יורש רק אם אחד מן הנפטרים מת תחילה.

אם היה אחד היורשים "יורש וודאי" ויורש אחר היה "יורש ספק", עדיפה זכותו של יורש וודאי. כלומר, אם מתו מספר אנשים, אשר לא ידוע סדר פטירתם, זכויות היורשים תקבענה לפי קרבתם לנפטרים.

הדרך להתערב בסדר הירושה הקבוע בחוק, הינה רק באמצעות צוואה.

לא! יורש אינו יכול לסרב להענקת מתנה לפלוני אשר המוריש התחייב לתת לו טרם מותו.

לא! תשלומים על פי קופת גמל, אינם נכללים בעזבון, ולכן רשאי המוריש לקבוע מוטבים, אשר ייהנו מתשלומים אלו, ללא הוראה בצוואה.

לא! תשלומים על פי חוזה ביטוח, אינם נכללים בעזבון, ולכן רשאי המוריש לקבוע מוטבים, אשר ייהנו מתשלומים אלו, ללא התראה בצוואה.

כן! לאחר ביטול חוזה מוטל על כל צד להשיב את מה שקיבל על פי ההסכם. לכן יהיה על עזבון המנוח להחזיר כספים אשר המנוח קיבל בגין הסכם, לפני ביטול ההסכם.

הסכם ממון בין בני זוג אינו נחשב להסכם בדבר ירושתו של אדם ולכן הוא כשר.

כן! התחייבות לתת נכס במתנה לאחר שהיורש יזכה בו על פי דין, היא התחייבות תקפה.

במידה והחשבון המשותף נפתח ביחד ע"י שני שותפים, הרי שבעת מות אחד מהם זכאי השותף שנשאר בחיים למחצית מהכספים בחשבון. אם מדובר בחשבון בנק שנפתח רק ע"י המוריש, וכעבור זמן מה נוסף שותף לחשבון, הרי שמדובר במתנה. לכן אם כוונת המוריש היתה שהשותף יקבל את הכספים לאחר מותו, מדובר במתנה שתוענק לשותף, רק לאחר מותו של המוריש, ועל כן היא בטלה. לעומת זאת, אם כוונת המוריש היתה להעניק את הזכות בכספי החשבון לשותף, עוד בחייו, הרי שהמתנה לא מתבטלת.

נכס שניתן למוריש לתקופת זמן קצובה, אינו חלק מהעזבון. לכן הסכם שנעשה לגבי הנכס עוד בחייו של המוריש, דיני הירושה אינם חלים עליו והנכס אמור לחזור לבעליו.

כן! מתן הוראות בצוואה בענין אופן סיום עיסקת מקרקעין, כגון חכירה, אינו פוסל את הצוואה, שכן המוריש קובע מה ייעשה בנכס לאחר מותו.

תשלום תמורת הוראה בצוואה המצווה חלק מן העזבון לנותן התמורה, אפשרי ואיננו פוסל את הצוואה. לזכותו של המצווה עומדת האפשרות לבטל הוראה וחופש הפעולה שלו לעשות כראות עינו בצוואתו אינו נפגם.

ככלל, מדובר בשתי התחייבויות מנוגדות ולכן יש לבחון מהו סדר העדיפות ביניהם.

לא! הואיל והמשק אמור לעבור לידי המקבל רק לאחר מותו של הנותן, ההסכם בטל. העברת זכויות בנכס לאחר פטירה, ניתן לבצע רק באמצעות צוואה.

לא! מאחר וזכות הבעלות תעבור למקבל, רק לאחר מותו של הנותן, המתנה בטלה.

לא! מתנה המיועדת להינתן לאחר פטירה, אינה בת תוקף, אלא אם נעשתה בצוואה, בהתאם לחוק הירושה. אין להעניק לאדם מתנה, על מנת שתתפוס, לאחר מותו של הנותן, להבדיל ממקרה בו נותן אדם מתנה עוד בחייו.

כן! הסכם הקובע מה ייעשה בנכסים שקיבלו היורשים על פי חוק, תקף וניתן לקיימו.

לא! הסכם בדבר וויתור על ירושתו של אדם, שנעשה בחייו של אותו אדם – בטל. ניתן להתערב בסדר הירושה רק באמצעות צוואה.

לא! הסכם בדבר ירושתו של אדם, שנעשה בחייו של אותו אדם – בטל. ניתן להתערב בסדר הירושה רק באמצעות צוואה.

כן! לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון, יכול יורש, להעביר את חלקו בעזבון, לאדם זר, אולם העברה כזו, מצד קטין, טעונה אישור ביהמ"ש.

כן! בתנאי שיינתן לכך אישור של ביהמ"ש.

כן! בתנאי שיינתן לכך אישור של ביהמ"ש.

ככלל, אין יורש רשאי לחזור בו משעבוד של חלקו בעזבון.

ככלל, אין יורש רשאי לחזור בו מהעברה של חלקו בעזבון.

כן! לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי היורש, בהסכם שבכתב, לשעבד את חלקו בעזבון, כולו או מקצתו.

כן! אולם לשם כך יש צורך לקבל את אישור ביהמ"ש.

כן! אולם לשם כך יש צורך לקבל את אישור ביהמ"ש.

לא! זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון אינה ניתנת לשעבוד, כל עוד לא חולק העזבון.

לא! זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון אינה ניתנת להעברה, כל עוד לא חולק העזבון.

יורש יכול להעביר את חלקו בעזבון עד לשלב חלוקת העזבון. לאחר שלב זה, יש לבצע את העברת הזכויות בנכס באופן הקבוע בחוק.

לא! מעמדו של היורש אינו משתנה, וזכויותיו כיורש נשארות כשהיו. צו הירושה או צו קיום הצוואה אינו משתנה עקב כך.

לא! זכות של יורש בנכס מנכסי העזבון אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא חולק העזבון.

כן! לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי היורש, בהסכם שבכתב, להעביר את חלקו בעזבון, כולו או מקצתו.

לא! אין אפשרות לחזור מן המחילה. אדם אשר ניסה לרצוח את המוריש, והאחרון מחל לו על מעשיו חוזר למעגל היורשים.

לא! המוריש יכול למחול למנסה לרוצחו, בכתב או באמצעות עשיית צוואה לטובתו.

כן! אדם שהורשע בגרימת מותו של המוריש ברשלנות, יכול לרשת את המוריש.

כן! אדם שהורשע בהריגת המוריש פסול מלרשת את המוריש.

כן! זכותו של בן זוג בנכסים הינה זכות שקיימת גם בשעת מוות, ובעלותו במחצית מן הנכסים אינה נשללת עקב כך שבן זוג רצח את בת זוגתו.

לא! אין צורך בהרשעה פלילית, כדי שרוצחו של המוריש לא יזכה בכספי הביטוח שלו.

לא! רוצחו של המוריש אינו יכול לזכות בכספי הביטוח.

כן! אין קשר בין הפסלות לרשת לבין הזכות למזונות מן העזבון, כך שגם רוצחו של המוריש יכול לקבל מזונות מהעזבון .

חלקו של יורש פסול מתווסף לשאר היורשים באופן יחסי על פי חלקיהם.

לא! ניתן לפסול יורש מלרשת רק על סמך הכרעת דין מרשיעה בפלילים.

הכרעת דין המרשיעה ברצח פוסלת יורש מלרשת, הן על פי דין, והן על פי צוואה.

כן! אדם שהורשע על כך שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו על כך, אם בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש.

כן! חוק הירושה קובע כי ניתן לפסול הוראה בצוואה שאינה מוסרית, ועל כן ניתן למנוע מנאשם לזכות בנכסי העזבון.

אם האדם שניסה לגרום למות המוריש, הורשע בפלילים על כך שניסה לגרום למות המוריש, אזי הוא פסול מלרשת את המוריש.

נאשם שטרם הורשע ברצח המוריש, והוא נפטר במהלך משפטו, נחשב כמי שלא הורשע והוא או עזבונו יוכל לרשת את המוריש.

אדם שגרם למות המוריש עלול להיפסל מלרשת אותו, אם יורשע בדין על כך שגרם במתכוון למות המוריש. אולם אם האדם המואשם בגרימת מותו של המוריש, לא יואשם או שהוא הואשם אך יצא זכאי, אזי אין הוא פסול מלרשת את הנפטר.

לא! החוק קובע מפורשות כי רק מי שהורשע בכך שתבע בפועל על פי צוואה מזוייפת פסול לרשת את המצווה.

לא! יורש נפסל מלרשת בשל העובדה שהשתמש בצוואה מזוייפת, ואין זה משנה האם הוא זה שביצע את הזיוף.

לא! החוק קובע מפורשות כי רק מי שהורשע בכך שזייף בפועל צוואה, פסול לרשת את המצווה.

לא! העובדה שהיורש זייף את הצוואה, פוסלת אותו מלרשת, ולא דבר השימוש בצוואה או לא.

אדם שזייף את צוואתו של המוריש והורשע על כך, פסול מלרשת את המוריש. אולם אם אדם הואשם בזיוף צוואת המוריש ולא הורשע על כך, אזי אין הוא פסול מלרשת את המוריש.

לא! החוק קובע מפורשות כי רק מי שהורשע בכך שהשמיד בפועל את צוואתו האחרונה של המצווה, פסול לרשת אותו.

יורש אשר השמיד את צוואתו של המוריש בטעות, אינו פסול מלרשת אותו.

אדם שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש והורשע על כך, פסול מלרשת את המוריש. אולם אם אדם הואשם בהשמדת צוואת המוריש ולא הורשע על כך, אזי אין הוא פסול מלרשת את המוריש.

אם היורש המיועד, אשר העלים את צוואתו האחרונה של המוריש, הורשע על כך שהעלים את צוואת המוריש, כי אז הוא פסול מלרשת את המוריש, גם אם הצוואה נמצאה לאחר מכן. הדגש, במקרה זה, הינו על העלמת הצוואה ולא על מציאתה.

לא! החוק קובע מפורשות כי רק מי שהורשע בכך שהעלים בפועל את צוואתו האחרונה של המצווה, פסול לרשת אותו.

אם אדם הורשע כי העלים את צוואתו של המוריש , והיתה זו צוואתו האחרונה, אזי הוא פסול מלרשת את המוריש.

לא! אין אפשרות לחזור מן המחילה. אדם אשר ניסה לרצוח את המוריש, והאחרון מחל לו על מעשיו חוזר למעגל היורשים.

לא! המוריש יכול למחול למנסה לרוצחו, בכתב או באמצעות עשיית צוואה לטובתו.

כן! אדם שהורשע בגרימת מותו של המוריש ברשלנות, יכול לרשת את המוריש.

כן! אדם שהורשע בהריגת המוריש פסול מלרשת את המוריש.

כן! זכותו של בן זוג בנכסים הינה זכות שקיימת גם בשעת מוות, ובעלותו במחצית מן הנכסים אינה נשללת עקב כך שבן זוג רצח את בת זוגתו.

לא! אין צורך בהרשעה פלילית, כדי שרוצחו של המוריש לא יזכה בכספי הביטוח שלו.

לא! רוצחו של המוריש אינו יכול לזכות בכספי הביטוח.

כן! אין קשר בין הפסלות לרשת לבין הזכות למזונות מן העזבון, כך שגם רוצחו של המוריש יכול לקבל מזונות מהעזבון .

חלקו של יורש פסול מתווסף לשאר היורשים באופן יחסי על פי חלקיהם.

לא! ניתן לפסול יורש מלרשת רק על סמך הכרעת דין מרשיעה בפלילים.

הכרעת דין המרשיעה ברצח פוסלת יורש מלרשת, הן על פי דין, והן על פי צוואה.

כן! אדם שהורשע על כך שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו על כך, אם בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש.

כן! חוק הירושה קובע כי ניתן לפסול הוראה בצוואה שאינה מוסרית, ועל כן ניתן למנוע מנאשם לזכות בנכסי העזבון.

אם האדם שניסה לגרום למות המוריש, הורשע בפלילים על כך שניסה לגרום למות המוריש, אזי הוא פסול מלרשת את המוריש.

נאשם שטרם הורשע ברצח המוריש, והוא נפטר במהלך משפטו, נחשב כמי שלא הורשע והוא או עזבונו יוכל לרשת את המוריש.

אדם שגרם למות המוריש עלול להיפסל מלרשת אותו, אם יורשע בדין על כך שגרם במתכוון למות המוריש. אולם אם האדם המואשם בגרימת מותו של המוריש, לא יואשם או שהוא הואשם אך יצא זכאי, אזי אין הוא פסול מלרשת את הנפט.

יורש שהעלים צוואה ישנה, והמוריש ערך צוואה חדשה במקומה, אינו פסול מלרשת אותו מאחר וחוק הירושה מתייחס לצוואתו האחרונה של המוריש.

לא! החוק קובע מפורשות כי רק מי שהורשע בכך שזייף בפועל צוואה, פסול לרשת את המצווה.

לא! החוק קובע מפורשות כי רק מי שהורשע בכך שתבע בפועל על פי צוואה מזוייפת פסול לרשת את המצווה.

לא! יורש נפסל מלרשת בשל העובדה שהשתמש בצוואה מזוייפת, ואין זה משנה האם הוא זה שביצע את הזיוף.

לא! החוק קובע מפורשות כי רק מי שהורשע בכך שזייף בפועל צוואה, פסול לרשת את המצווה.

לא! העובדה שהיורש זייף את הצוואה, פוסלת אותו מלרשת, ולא דבר השימוש בצוואה או לא.

אדם שזייף את צוואתו של המוריש והורשע על כך, פסול מלרשת את המוריש. אולם אם אדם הואשם בזיוף צוואת המוריש ולא הורשע על כך, אזי אין הוא פסול מלרשת את המוריש.

לא! החוק קובע מפורשות כי רק מי שהורשע בכך שהשמיד בפועל את צוואתו האחרונה של המצווה, פסול לרשת אותו.

יורש אשר השמיד את צוואתו של המוריש בטעות, אינו פסול מלרשת אותו.

אדם שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש והורשע על כך, פסול מלרשת את המוריש. אולם אם אדם הואשם בהשמדת צוואת המוריש ולא הורשע על כך, אזי אין הוא פסול מלרשת את המוריש.

אם היורש המיועד, אשר העלים את צוואתו האחרונה של המוריש, הורשע על כך שהעלים את צוואת המוריש, כי אז הוא פסול מלרשת את המוריש, גם אם הצוואה נמצאה לאחר מכן. הדגש, במקרה זה, הינו על העלמת הצוואה ולא על מציאתה.

לא! החוק קובע מפורשות כי רק מי שהורשע בכך שהעלים בפועל את צוואתו האחרונה של המצווה, פסול לרשת אותו.

כן! נכות נפשית אינה שוללת או גורעת מן הזכות לרשת. אדם אשר הנו חולה נפש ונכה בשל כך, כשר לרשת, גם אם הוכרז על ידי ביהמ"ש כפסול דין, אולם במצב בו יורש אינו מסוגל לשמור בכוחות עצמו על זכויותיו בעזבון, רשאי ביהמ"ש למנות ליורש אפוטרופוס לשמירת זכויותיו בעזבון.

לא! אדם שלא היה בחיים בעת מות המוריש איננו כשיר לרשת אותו, בין אם זה יורש על פי דין ובין אם זה יורש על פי צוואה. עזבונו של הנפטר בא במקומו

לא! כאשר המוריש ציווה בצוואתו את עזבונו לאנשים אחרים זכותם של יורשים על פי דין בעזבונו של המוריש,תיסוג בפני זכותם של יורשים על פי צוואה.

כן! ניתן לחלק את העזבון כך שחלקו ממנו יחולק, על פי האמור בצוואה, והחלק הנותר יחולק על פי דין.

צוואה הכוללת בתוכה רק הוראות הקובעות מי לא זכאי לרשת מן העזבון – בטלה, והיורשים על פי דין זוכים בעזבון.

יורש על פי צוואה גובר על יורש על פי דין. אומנם יורש על פי דין הינו קרוב משפחה, וניתן להניח שקרוב משפחה עדיף על אדם זר, אולם, על פי החוק, ניתן להתנות על הוראותיו, כלומר לקבוע אחרת מכפי שקבוע בחוק. רק בהעדר צוואה גוברות הוראות החוק.

כעיקרון אין התיישנות על תביעת יורש כנגד יורש, אלא אם אחד היורשים מחזיק בנכס ומסרב לדרישת שאר היורשים לחלוק איתם בהכנסות ולתת להם דין וחשבון על מצב הנכס, שאז מוטל על היורשים לקום ולדרוש את זכותם בנכס בטרם תעבור תקופת ההתיישנות

כן! אולם הדבר תלוי בהוכחת קיום התחייבות בת תוקף, בחייו של המנוח.

לא! יש להבחין בין מסמך היוצר התחייבות, כגון, חוזה למכר דירה, לבין יפוי כוח שניתן לשם ביצוע הפעולה המפורטת בו. ההתחייבות הינה אותו מסמך או הסכם המעניק את הזכות, ואילו ייפוי הכוח הוא הכלי בו נעשה שימוש לשם קיום אותה התחייבות מן הכוח אל הפועל.

בעניין הענקת מתנה, הרי קיימת חזקה משפטית לפיה הנפטר פעל גם בהתאם לרצונו של בן הזוג השני, אשר נותר בחיים, ולפיכך המתנה תקפה והנכס המדובר לא יהווה חלק מעזבונו של המנוח, אלא אם נסתרת החזקה המשפטית הזאת.

היורשים האחרים יוכלו לנקוט בצעדים משפטיים נגד היורש המחזיק בנכס, למימוש זכויותיהם, תוך 7 שנים.

עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973) כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית הרכוש המשותף שהצטבר במשך שנות הנישואין. בעת פטירת אחד הצדדים, המחצית השייכת לבן הזוג, הנותר בחיים איננה מהווה חלק מעזבון משנות הנישואין ולפיכך, זכויות הירושה של היורשים ושל בן הזוג הנותר, ביחס לעזבונו של המנוח, מתייחסים למחצית מהרכוש המשותף וכן לכל נכס השייך לנפטר בלבד.

כן! ההתחייבות לתת מתנה, ממשיכה להתקיים גם לאחר מותו של המוריש, ויורשיו צריכים להעביר את המתנה לזכאי לקבל אותה.

כן! חוזה שעשה המוריש לפני מותו מחייב את יורשיו לקיימו, ולנהוג על פיו.

כן! חובות המוריש הם חלק מהעזבון.

נכסי העזבון כוללים הן מקרקעין והן מיטלטלין וכספים.

לא! מאחר וירושה על פי דין איננה נחשבת לעסקה במקרקעין, וצוואה הוצאה מהגדרת החוק כעסקה במקרקעין, אין הכרח לרשום את הנכס על שם היורשים, כדי להבטיח את זכותם בנכס.

מיד עם מותו של המוריש הופכים היורשים לבעלי העזבון , אולם זכויותיהם מתגבשות רק עם חלוקת העזבון.

לא! למרות שתאגיד יכול לרשת, הוא אינו יכול להוריש את זכויותיו.

כל בימ"ש יכול להצהיר על מותו של אדם.

עובדת מותו של אדם וזמן מותו טעונים הוכחה ע"י תעודת פטירה או הצהרת מוות, אלא אם כן התיר ביהמ"ש, להוכיחם באופן אחר

כן! זכותם של היורשים להמשיך תביעה אישית שניהל המוריש בחייו.

לא! היורשים אינם יכולים לבטל החלטות רצוניות שקיבל המוריש בחייו

לא! יורשים אינם יכולים לבטל התחייבות חוזיות שעשה המוריש בטרם נפטר. הזכות לבטל התחייבות אינה עוברת ליורשים.

כן! היורשים יכולים לפעול בשם העזבון להחזרת החובות המגיעים לעזבון מאת החייבים

ככלל, זכות של כל יורש בעזבון איננה ניתנת לקיזוז.

יורש הטוען כי נכס מסויים שייך או שאינו שייך לעזבון, צריך להוכיח טענה זו, ואין זה מספיק שיוכיח כי הוא יורש של העזבון

לא! חלוקת העזבון תבוצע רק לאחר תשלום חובות העזבון

זכותו של יורש יחיד מתגבשת עם מותו של המוריש, ומועד העברת הנכסים וחלוקתם יעשה באותו זמן, ולאחר סילוק חובות העזבון.

לא! הליך קביעת היקף העזבון נעשה בהליך נפרד מהליך מתן צו קיום צוואה או ירושה.

תהליך ההורשה לגבי כספים מהעזבון מסתיים רק העברת הכספים לידי היורש.

תהליך ההורשה לגבי נכס מקרקעין מסתיים עם העברת הנכס לידי היורש.

כן! ובלבד שכל היורשים יביעו הסכמה שכזו.

כן! אולם נדרשת הסכמה של כל היורשים לשם כך.

כן! יורשים רשאים להסכים על מועד מאוחר לחלוקת העזבון, ובלבד שכל היורשים מסכימים לכך, ללא יוצא מן הכלל.

כן! מוריש יכול לקבוע תנאי בצוואה, בדבר המועד אשר בו תועבר הירושה לידיו של היורש.

לא! צו ירושה מצהיר על זהות יורשי הנפטר ועל חלקו של כל יורש בעזבון.

ככלל, לאחר שניתן צו ירושה או צו קיום צוואה

בדרך כלל, ביום פטירתו של המוריש.

עם מות המוריש.

לא ! מינוי אפוטרופוס על גופו ורכושו של אדם, לפי חוק הכשרות והאפוטרופסות -1962 איננו הופך אותו לפסול דין באופן אוטומטי . כדי שאדם יהפוך לפסול דין דרושה הכרזה שיפוטית נוספת/נפרדת. נושא זה נדון בפס"ד של ביהמ"ש למשפחה בחיפה , אשר קיים את צוואתה של אשה ישישה בת -97 ,שנכתבה מספר שבועות לאחר שהתמנה עבורה אפוטרופוס, על פי בקשתה , וזאת כדי לאפשר לה התנתק מהשפעתם של מכריה, אשר איתם הסתכסכה .

המנוחה , אלמנה בלי ילדים ומשפחה, אשר התגוררה בבית אבות,וכתבה את צוואתה השנייה והאחרונה ,בכתב ידה, השאירה את כל רכושה למדינת ישראל . אומנם על פי צוואתה המוקדמת יותר,המנוחה התכוונה להוריש את רכושה למכריה ,אלא שהם החלו להשתלט על משאביה הכספיים ולכן היא החליטה להתנתק מהם.

כן, בתנאי שביהמ"ש מתיר את עריכת שינוי בשם הנהנה וקובע כי הירושה ראויה גם אם נצטוותה תוך ציון שמו הקודם של הנהנה.

בית המשפט למשפחה בתל אביב קבע במסגרת הליכים שעלו מדיון בעזבונו של מנוח, כי התובעת שעברה ניתוח לשינוי מין ממין זכר למין נקבה, זכאית לרשת כנהנה, למרות שהצוואה מתייחסת לזהותה הקודמת כגבר. המצווה ערך את צוואתו לאחר שהתובעת עברה את הניתוח ולאחר ששינתה את שמה בהתאם.

במקרים חריגים ביותר. ביהמ"ש העליון ירש את הוראת חוק הירושה (1965) לפיה במידה ודין זר שיש להחיל, סותר, בין השאר, את תקנת הציבור בישראל אין להחיל אותו.

לא! על פי חוק הירושה (1965) הדין החל על עזבונו של אדם הוא: "דין מושבו של המוריש בשעת מותו". כלומר, במקרה זה, יחולו על שלל נכסי המנוח דיני הירושה של המדינה הזרה בה היה מקום מושבו של המנוח בעת פטירתו.

בדיני הירושה בישראל אין הבחנה בין ירושה של מיטלטלין למקרקעין בעניין זה. לעומת זאת, בדין האנגלי, למשל, ישנה הבחנה בין העברת זכויות בירושה של מיטלטלין לגביה חל דין מקום מושבו של המנוח לבין ירושת נכסים במקרקעין שהדין לגביהם הוא דין המקום בו הם מצויים.

שובה

כנראה שלא! עפ"י חוק הירושה (1965) על ירושה של אדם יחול הדין של מקום מושבו בשעת מותו, למעט חריגים המנויים בחוק (כגון, כשרות לצוות הנקבעת עפ"י חוקי הירושה במקום מושבו של אדם בעת עריכת הצוואה).

ניתן לערוך צוואה, ולצוות את הרכוש שנצבר לפני הנישואין השניים, אך ורק לשני הילדים מנישואין אלה או לשלושת הילדים משתי מערכות הנישואין, על פי רצון המוריש. בכל הקשור לרכוש שנצבר במהלך הנישואין השניים, הרי שאם לא נחתם הסכם ממון אשר קובע אחרת, אזי מדובר ברכוש משותף, ולפיכך המוריש יכול להתייחס, בצוואה, אך ורק לחלקו ברכוש המשותף, דהיינו,למחציתו (50%).

קרובי משפחה העומדים לרשת עפ"י צוואה קודמת או כיורשים טבעיים בהיעדר צוואה, צריכים להגיש התנגדות רשמית לבקשה לצו קיום צוואה.

רכוש שאשה ירשה שייך לה בלבד, ובהעדר צוואה בת תוקף, יתחלק הרכוש (כאן-חשבון בנק שירשה מאמה) באופן שווה בין בנה ובעלה, עפ"י חוק הירושה תשכ"ה-1965. כאשר מדובר ברכוש משותף, השייך במחציתו לבעלה, ובמחצית למנוחה. הרי שלאחר מותה, ובהעדר צוואה, מחצית מן החלק של המנוחה בדירה (50%) יתחלק בין האב לבין הבן, ובסך הכל יהיו לאב 75% (50%+25%) מן הדירה, והבן יקבל 25%.

כמו כן, זכויות המנוחה בחשבון הבנק המשותף (50%) יתחלקו בין האב לבין הבן בחלקים שווים, בהעדר צוואה, כאמור לעיל.

ככלל, עפ"י חוק הירושה (1965), מכיוון שמדובר באדם שמקום המושב שלו בישראל, הרי שהדין הישראלי הוא הדין החל על מקרקעין אלו. ברם, בחוק הירושה (1965) קיים חריג לכלל זה, לפיו: "נכסים העוברים בירושה לפי דין מקום הימצאם בלבד, יחול על ירושתם אותו דין." .

הכוונה כאן היא לנכסים שמצויים במדינה, שעל פי חוקיה, ובניגוד למצב המשפטי הקיים בישראל, קובעת שיטת המשפט הנהוגה בה, כי, כי רק חוקיה הם שיחולו על נכסים שנמצאים בתחומה.

כן! למשל,  בית משפט למשפחה במחוז תל אביב דן בבקשה שהוגשה על ידי הזוכות, למתן צו קיום צוואה, אשר נערכה בפני עדים, במסגרתה נתבקש ביהמ"ש שלא להחיל הוראה מעוררת מחלוקת, שהצוואה כללה. בצוואה המדוברת,  ציווה המנוח, אלמן ללא ילדים, את עזבונו לבנותיו של ידידו הקרוב (המבקשות), אולם הוא ציין באחת מההוראות בצוואה, כי הבנות תוכלנה לתרום חלק מהכסף בעזבונו לכל גורם שקרוב לליבו של המצווה, אם תיבחרנה לעשות כן. המצווה הוסיף, כי לא מוטלת עליהן חובה לפעול כן.

ביהמ"ש קיבל את הראיות שהביאו בפניו המבקשות, לפיהן אף אחד מקרובי משפחתו של המצווה לא היה "גורם קרוב לליבו", אף אחד מהם לא ביקר את המצווה מזה שנים, או נכח בהלוויה שלו. בהתאם לכך, ביטל ביהמ"ש את ההוראה מעוררת המחלוקת בצוואתו של המצווה ונתן צו לקיום הצוואה, כך שהמבקשות יירשו את כל עזבונו של המצווה, מבלי שיהא עליהן לוותר על חלק ממנו.

ככלל, בימ"ש נוקט בענייני ירושה בגישה הפרשנית. בנושא צוואות עקרון העל הינו קיום רצונו של המצווה.

במקרה שנדון בביהמ"ש העליון, ביהמ"ש שקל את כוונת המצווה לעומת מעשהו של המצווה. ברוב של 4 לעומת 3 שופטים פסק ביהמ"ש בסופו של דבר כי העיקרון הבסיסי העומד ביסוד דיני הירושה הוא קיום רצונו של המצווה, ובייחוד כאשר המצווה נוקט בפעולה, לבטל את צוואתו. ביהמ"ש העדיף את הגישה הגוברת כיום בעולם המשפט לפיה יש להתמקד במהות -כאן- ברצונם החופשי והאמיתי של המצווים- ולא בכללים צורניים פורמאליים ונוקשים הנובעים מלשונו של חוק הירושה ונתן תוקף לביטול הצוואה.