חטיפת והגירת ילדים

כן. ההתנהגות של בעלך לשעבר יכולה להתפרש כ"השלמה"- אשר יכולה להיות פעילה או סבילה. הקביעה האם ההורה הנפגע "השלים" לאי ההחזרה או ההרחקה של ילדו הינה עניין שבעובדה, התלויה במצבו הנפשי הנוכחי ובכוונתו הסובייקטיבית. הדגש הוא על השאלה האם, עובדתית, היתה "השלמה" של ההורה הנפגע, ולא על אופן פרשנותו של ההורה האחר את התנהגותו של ההורה מבקש ההחזרה.

ברם, כאשר דבריו ומעשיו של ההורה הנפגע מצביעים, באופן ברור, שאינו משתמע לשתי פנים, וכמו כן, גרמו להורה האחר להאמין, כי ההורה הנפגע אינו מפעיל ו/או מתכוון להפעיל את זכותו ההורית לשם החזרה מיידית של הילד, ייחשב אותו הורה נפגע כמי ש-"השלים" עם מעשה ההרחקה או אי ההחזרה של ילדו ע"י ההורה האחר.

אחד הקשיים הוא האם ההורה הנפגע השתהה בנקיטת הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג. משום שהשאלה לקביעת "השלמה" היא סובייקטיבית לגבי ההורה הנפגע, התמהמהות בנקיטת הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג בגלל ייעוץ משפטי כושל נוטה לשלול טענת "השלמה" באשר "השלמה" איננה מוכחת במקרה בו המבקש (הוא ההורה הנפגע/הנחטף) אינו מודע למעשה שננקט ע"י ההורה האחר או להיות המעשה שלא כדין.

האמנה אינה מגדירה מה משמעות המילים "מקום מגוריו הרגיל" אולם בתי משפט במדינות שונות פירשו מונח באופן הבא:

-היכן שהילד "שהה באופן פיזי למשך זמן המספיק להסתגלות ואשר יש לו דרגה של כוונת השתלבות מנקודת מבטו של הילד" (פסיקה אמריקאית)

המדינה המהווה את "מקום מגוריו הרגיל" של ילד מושפעת במקרה של ילד רך בשנים בבחירתם של הוריו. בדרך כלל, בעת שההורים מתגוררים יחד לילד אותו מקום מגורים רגיל שלהם, ואף אחד מבין ההורים אינו רשאי לשנות אותו ללא הסכמה מפורשת או משתמעת של ההורה האחר לכך, או בצו בימ"ש. ילד בוגר יותר יהיה מסוגל אולי לבסס את מקום מגוריו הרגיל שלו. אם תינוק נולד במדינה מסויימת להורים נשואים שהמדינה המהווה את מקום מגוריהם הרגיל הינה שונה, בעת לידתו, הרי שבעת לידתו, המדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל תהיה זהה לזו של הוריו, למרות שנולד מחוצה לה.

מבחינת הפרשנות המשפטית, בתי המשפט בישראל אימצו גישה הדומה לזו הנהוגה בארה"ב, לשם קביעת מהי המדינה המהווה מקום מגורים רגיל של ילד, כאשר הם בוחנים את המצב העובדתי, מנקודת מבטו של הילד, לשם גיבוש החלטתם.

כן. על פי סעיף 15 לאמנת האג, ההורה "שנותר מאחור", כלומר "ההורה הנחטף" יכול להגיש בבית המשפט במדינת המקור, המהווה את מקום מגוריו הרגיל של הילד, בקשה לצו הצהרתי אשר יצהיר כי התרחשה "הרחקה שלא כדין" או "החזרה שלא כדין" של ילדו, כמשמעותן בסעיף 3 לאמנת האג.

במדינת ישראל, המעוניין להחזרת ילדו לישראל, יגיש בקשה לבית המשפט לעניני משפחה בישראל למתן צו הצהרתי. מטרת ההצהרה הינה לספק לרשויות השיפוטיות ו/או המינהליות במדינה אליה הורחק או ממנה לא הוחזר הילד ראיה לכך שמה שאירע היה הרחקה או אי החזרה "שלא כדין" על פי חוקי מדינת ישראל.

בפועל, צו הצהרתי יכול להינתן לבקשת כל אדם שנראה לבית המשפט כי יש לו עניין בנושא, ובתנאי שמתן הצו ישרת מטרה יעילה מסויימת ולא ישמש רק לעיכוב של הליכים בבית משפט.

כן. זאת משום שסוגיית ההסכמה מטופלת באופן מיוחד באמנה במסגרת טענות ההגנה שניתן להעלות בפני טענת חטיפה. אם טענת ההגנה מוכחת, להנחת דעתו של ביהמ"ש, הרי שמשמעות הדבר היא כי ביהמ"ש לא יהיה מחוייב להורות על החזרת הילד, למרות שבפועל התרחשה הרחקה שלא כדין.

בחוק הישראלי "זכויות משמורת" מוענקות באופן אוטומטי לשני ההורים, להם יש "אפוטרופסות הורית" על ילדיהם על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962). בישראל, להורים (בין אם הם נשואים או לא) ישנן זכויות הוריות שוות, ולכן לשניהם "זכויות משמורת" כלפי ילדיהם. זוהי תמונת המצב מבחינת החוק בישראל.

בניגוד למצב הקיים במספר מדינות אחרות, על פי החוק בישראל האם אינה רשאית להעביר ילד מישראל למדינה אחרת ללא הסכמתו של האב (ללא התחשבות בעובדה האם הם נשואים/ידועים בציבור/גרושים וכו'). כמו כן, אין זה משנה אם קיימות לעניין זה החלטות בית משפט בנושא משמורת ו/או זכויות ביקור.

"זכויות משמורת" כוללות זכויות הקשורות לדאגה לגופו של הילד ובפרט הזכות לקבוע את מקום מגוריו. "זכויות משמורת" הינו מונח רחב יותר מ-"משמורת" בלבד. בפועל, למונח "זכויות משמורת" הוענקה פרשנות מרחיבה, במובן של "אחריות הורית".

חטיפת ילדים משמעותה הרחקה או אי החזרה של קטין שנעשית "לא כדין" כמשמעותו בסעיף 3 לאמנת האג. הרחקתו או אי החזרתו של ילד/ה תיחשב "לא כדין" כאשר –

" (א) יש בהן הפרת זכויות המשמורת המוענקות לאדם, למוסד או לכל גוף אחר, בין במאוחד ובין בנפרד, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין סמוך לפני הרחקתו או אי החזרתו, וכן

(ב) בעת ההרחקה או אי ההחזרה הופעלו אותן זכויות בפועל, בין במאוחד ובין בנפרד, או שהיו מופעלות כך אלמלא ההרחקה או אי ההחזרה."

כדי להגיש תביעה על פי אמנת האג, אין התובע נזקק לתמיכה של צו בימ"ש לטובתו.

בית משפט הדן בתיק אמנת האג אינו מחיל את עקרון טובת הילד כעקרון על. ברם, על בימ"ש להיות מודע לכך כי הרעיון המנחה את ניסוח האמנה הינו רווחתו של הילד. טובת הילד נחזית להיות החזרתו למדינה בה חי כל חייו לפני שנחטף, ועל בתי המשפט, שם, לקבוע בעניין היתרונות והחסרונות של מקום מושבו העתידי.

לא. אמנת האג אינה מתיימרת לקבוע בעניינים של זכויות משמורת או זכויות ביקור לגבי קטין, אלא להחזיר את הקטין למדינה שבה מצוי מקום מגוריו הרגיל, שם יוכלו להידון ולהיאכף הזכויות הנ"ל ביחס לקטין.

לא. אמנת האג אינה עוסקת בפן הפלילי של חטיפת ילדים בינלאומית.