ירושה וצוואות

כאשר המצווה קבע אדם אשר יבחר זוכה מתוך קבוצה, אולם אותו אדם לא בחר את הזוכה תוך זמן סביר, יבחר ביהמ"ש או אדם שיקבע ביהמ"ש את הזוכה.

לא! על פי חוק הירושה (1965) הדין החל על עזבונו של אדם הוא: "דין מושבו של המוריש בשעת מותו". כלומר, במקרה זה, יחולו על שלל נכסי המנוח דיני הירושה של המדינה הזרה בה היה מקום מושבו של המנוח בעת פטירתו.

בדיני הירושה בישראל אין הבחנה בין ירושה של מיטלטלין למקרקעין בעניין זה. לעומת זאת, בדין האנגלי, למשל, ישנה הבחנה בין העברת זכויות בירושה של מיטלטלין לגביה חל דין מקום מושבו של המנוח לבין ירושת נכסים במקרקעין שהדין לגביהם הוא דין המקום בו הם מצויים.

ניתן לערוך צוואה, ולצוות את הרכוש שנצבר לפני הנישואין השניים, אך ורק לשני הילדים מנישואין אלה או לשלושת הילדים משתי מערכות הנישואין, על פי רצון המוריש. בכל הקשור לרכוש שנצבר במהלך הנישואין השניים, הרי שאם לא נחתם הסכם ממון אשר קובע אחרת, אזי מדובר ברכוש משותף, ולפיכך המוריש יכול להתייחס, בצוואה, אך ורק לחלקו ברכוש המשותף, דהיינו,למחציתו (50%).

כן! אם הנפטר לא השאיר אחריו ילדים וצאצאיהם, הורים, אחים ואחיות וצאצאיהם, יירש בן זוגו את כל עזבונו. במילים אחרות, אם בשלושת מעגלי הקירבה אין למוריש קרובים עם קשרי דם, אזי בן זוגו יורש את כל העזבון.

הדרגה השנייה כוללת את הורי הנפטר וצאצאיהם (אחיו ואחיותיו של הנפטר וכו').

מעגל הקירבה הראשון אשר המשתייכים אליו הינם בעלי זכויות הירושה ה"חזקות" יותר ביחס לעזבון המנוח, הינם ילדיו של הנפטר וצאצאיהם (קרי, נכדיו וניניו של המוריש).

חוק הירושה (1965) קובע מספר מעגלי קירבה של יורשים, קרובי משפחה הסובבים את הנפטר. הנמצאים במעגל הקירבה הקרוב ביותר לנפטר יורשים ראשונים, והיורשים הפוטנציאליים/האפשריים בדרגת הקירבה הבאה יורשים אך ורק, אם אין יורשים במעגל הקירבה הקודם. זיקתם של היורשים נובעת מקירבת דם, אולם זכאות יורש לרשת וגודל החלק המגיע לו ליורש בעזבון, תלוי אם היו למוריש בן/בת זוג בעת הפטירה.

אלמן אשר מבקש לחיות עם חברתו לחיים, רשאי לערוך עימה "הסכם לחיים משותפים". הסכם זה יגדיר את יחסי הממון שלהם בתקופת חייהם המשותפים, ומה יהיה המצב המשפטי אם הם ייפרדו זה מזה. הם יוכלו להגדיר בהסכם מהו רכושם המשותף, ואיזה מהרכוש איננו משותף לשניהם. בדרך כלל מדובר ברכוש שכל אחד מהם הביא למערכת היחסים. הסכם זה מיועד להגן על רכושו של האלמן מפני תביעות שחברתו לחיים עלולה להגיש כידועה בציבור שלו. כך ניתן להגן על זכויותיהם העתידיות של הילדים ושל הנכדים.

אלמן מבוגר שמתעתד להתחיל לחיות עם ידועה בציבור, מוטב לו שיערוך גם צוואה, שבה הוא רשאי לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו, למשל, להוריש אותו לילדיו ולנכדיו. אם האלמן לא מעוניין לערוך "הסכם לחיים משותפים", הוא יכול לדאוג לחברתו בצוואתו.