משמורת, הסדרי ראייה וקשר

במאבק משמורת, בין הורים, נלקחת בחשבון מסוגלותו ההורית של כל אחד מהוריו של הקטין. כמו כן, ביהמ"ש מתחשב בדעתו של הקטין אם הוא בגיל העשרה, אם ייקבע כי הקטין בוגר מספיק.

העברת משמורת בין הורה להורה והקטנת מזונות דורשים אישור של בית משפט. הורה משמורן והורה שאינו משמורן יכולים להסכים באופן בלתי רשמי על כך שילדם הקטין יעבור לחזקת ההורה הלא משמורן. החוק אינו אוסר עליהם לעשות זאת. ברם, אם הם לא נותנים ביטוי רשמי להסכמה זו ואינם מקבלים את אישורו של בית המשפט לשינוי שהסכימו עליו, ההסכם ביניהם אינו מחייב, ואינו מגן עליהם מבחינה משפטית.

למשל, אם לאמו של הקטין יש משמורת עליו, ובהסכמה עם האב העבירה אליו את המשמורת, ולאחר מכן היא משנה את דעתה ומתחרטת על כך, היא תוכל, להתלונן נגד האב במשטרה, על חטיפה, ואפילו לתבוע דמי מזונות ממנו על כל התקופה בה בפועל הקטין גדל אצל אביו בהסכמתה. לעומת זאת, גם הם מסתכנת בכך שהאב יתבע משמורת קבועה ביחס לקטין, על בסיס ההסכמה עמה כי הקטין יעבור להתגורר עמו,  גם אם היא לא הסכימה כי המשמורת תעבור באופן קבוע. כמו כן יוכל האב לתבוע הקטנת ו/או הפסקת חיובו במזונות לנוכח היותו המשמורן בפועל של הקטין.

אם הילד הינו מעל לגיל 10, בית המשפט יתחשב בעמדתו ביחס להורה המשמורן המועדף עליו, ולשם הבהרת המצב המשפחתי.

האב רשאי להגיש בקשה דחופה לבית משפט לענייני משפחה, ולבקש לקבל את המשמורת הזמנית על הילד, עד להכרעה בשאלת כשירותה של האם לתפקד כאפוטרופוס וכמשמורן עבור הקטין.

אביו ואמו של הקטין, מהווים אפוטרופוסים טבעיים שלו, עפ"י חוק. אמנם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות 1962-התשכ"ב, קובע העדפה לאם כמשמורנית, כאשר גילו של הילד, צעיר  מ-6 שנים ("חזקת הגיל הרך"), ברם, כאשר מדובר בנסיבות חריגות, כמו במקרה של דיכאון קיצוני שלאחר לידה, נסיבה זו עשוייה להוות טעם להענקת המשמורת של הקטין לאביו, בכפוף לראיות ולנסיבות, שיובאו בפני בית המשפט, בעניין מצבה של האם, וחוסר יכולתה לתפקד כהורה.

כן! ככלל, קיימת העדפה בחוק או הפליה לטובה של אם הקטינים על פני האב, וזאת עד הגיע הקטינים לגיל 6. מגיל 6 ואילך נבחנים כישוריו ומסוגלותו ההורית של האב לעומת אמם ושל הקטינים, וכן נבחנת "טובת הקטינים", וזאת באמצעות אנשי מקצוע, אשר משמשים ככלי עזר בידי ביהמ"ש. אם אב רוצה לזכות במשמורת על ילדיו, לאחר שקודם לכן המשמורת הוענקה, עפ"י הסכם או פסק דין, לאמם של הקטינים, עליו להגיש תביעה להחזקת הילדים.

כן! עליך להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט לעניני משפחה. תתקיים פגישה בינך לבין האם, ובמידה ולא תגיעו להבנות, אזי תהיה רשאי להגיש תביעות, הן בענין המשמורת והן למתן היתר להגירת בתך לאיטליה. בתי משפט עשויים לשמוע במישרין, קטינים מגיל 6 ואילך, ולהתחשב גם בעמדתם, (בניטרול השפעה לרעה), אבל השיקול המרכזי הוא טובת הילד. על פי רוב יתמנה פסיכולוג קליני מומחה לטיפול ואיבחון ילדים, על מנת ליתן את חוות דעתו. המומחה אמור להגיש את המלצותיו לביהמ"ש. במידה וביהמ"ש ישתכנע, כי טובתה של הילדה תואמת את רצונה, דהיינו, להגר לאיטליה ולעבור למשמורת שלך, אזי יוכרע בהתאם, ולהיפך.

כן. בהחלט. בפסק דין שניתן, בחודש אפריל 2020,  בבימ"ש לעניני משפחה בתל אביב, נקבע (כב' השופט שני), כי משמורת משותפת הינה הפתרון המיטבי, מתוך ראיית טובתו של הקטין, כדי שאף צד לא יעשה שימוש לרעה בילד. כך מתוך פסק הדין:

"בבואו של בית המשפט להידרש לסוגיית משמורתו של קטין, כמו בכל סוגיה אחרת בה מעורב עניינו של קטין, עליו לשקול, בין היתר את טובתו הקונקרטית של הקטין שעניינו מובא בפניו…עוד בהקשר זה אומר כי, קביעת משמורת משותפת אינה מבטלת את חזקת הגיל הרך, שכן קביעה שכזו לא שוללת מן האם את המשמורת בקטין, שעודנה נותרת המשמורנית על הקטין, אך יחד עם האב. ".

כן. בעלך לשעבר רשאי לתבוע משמורת מלאה על הילדים שלכם, אולם סיכויי ההצלחה שלו אינם גבוהים. בתי משפט אינם נוטים להעביר משמורת מצד לצד, אלא אם כן מדובר במקרי קיצון של מחלת נפש של ההורה המשמורן, סכנה לשלומם של הילדים, או וויתור מצד ההורה המשמורן, או רצון עז של הילד/ים (תלוי בגיל/ם ובבשלות/ם).

כן! העובדה כי האב אינו נשוי לאמו של הקטין אינה שוללת את זכותו לתבוע משמורת קטין. מעמדו האישי של האב אינו משפיע על סיכוייו להצליח בתביעת המשמורת מפני שעניין הנישואין בעבר או בהווה לאמו של הקטין אינו מהווה גורם רלבאנטי. כדי שהמשמורת תועבר מאמו של הקטין אליו, עליו להוכיח לביהמ"ש כי כישוריו ההוריים טובים יותר, באופן ניכר מכישוריה של האם. עליו להוכיח לביהמ"ש כי שהיית הקטין עמו הינה לטובתו של הקטין וכי העברת המשמורת מוצדקת למרות החסרונות הכרוכים ביצירת שינוי בחיי הקטין. גורמים כגון: גילו של הקטין, מידת בשלותו והבנתו עשויים להילקח בחשבון על ידי ביהמ"ש בקבלת החלטתו. פקיד/ת סעד ו/או פסיכולוג/ית צפויים להתמנות על ידי ביהמ"ש לעריכת תסקירים ובדיקת מסוגלות הורית והגשת המלצות בנושא השנוי במחלוקת.