אפוטרופסות

על טענות ההגנה לעניין זה, להתרכז בעקרון טובת הילד ובהיותו של אפשרות האימוץ, כלי למימושו, וכן יש לטעון כי החזרתו של הקטין אל אמו הביולוגית, בשלב זה, תגרום לנזק נפשי, וזאת בשל ניתוק הקטין ממי שמהווים את מגדליו העיקריים. בתיק אימוץ,
משנות ה- 90, שהגיע לבית המשפט העליון, בשלב הערעור, הוגשה חוות דעת מומחה אשר דנה בהשלכות האפשריות של העברת קטין להוריו הביולוגיים והתייחסה למונחים כגון: "נזק עמוק" וכן "נזק בלתי הפיך" בהתייחס לקטין רך בשנים.
חוות הדעת ציינה כי הנזק שייגרם בניתוקו של הקטין ממי שהוא מזהה כהוריו יהא עמוק ביותר ובלתי הפיך. נזקים כגון אלו מתפתחים בהמשך להפרעות נפשיות קשות כגון: הפרעות פסיכוטיות וכן הפרעות אישיות. מפני שמדובר בילד רך בשנים, שאינו מבין את המתרחש עליו מבחינה שכלית והוא חווה את מצבו כתחושת אובדן עמוקה ומוחלטת.

ככלל, צו אימוץ לא יינתן עפ"י חוק אימוץ ילדים- 1981, אלא אם שני ההורים הביולוגיים מסכימים. במקרים נדירים, בית משפט עשוי להכריז שילד הינו " בר-אימוץ", אפילו בלי הסכמה . לכן באם נערה , קטינה , יולדת וזמן קצר לאחר מכן היא נותנת את האישור הנדרש בכתב , אזי התינוק יימסר למשפחה אומנת והיועץ המשפטי לממשלה פונה לביהמ"ש לעינייני משפחה בבקשה להכריז על הילד כ"בר – אימוץ". האב הביולוגי זכאי ורשאי לנקוט בהליכים שתכליתם, לקבל לידיו את התינוק .בית המשפט חייב לבדוק האם קיימות נסיבות יוצאות מן הכלל, להכרזת הילד כ"בר-אימוץ" , וזאת למרות ההתנגדות של אחד מהוריו. במצב שכזה בית המשפט נוהג למנות פקיד/ת סעד , כדי להעריך ולבחון את המצב , את נסיבות המקרה ואת האב ומסוגלותו ההורית. נסיבות יוצאות דופן אשר מאפשרות לבית המשפט להצהיר שהילד "בר-אימוץ", למרות סירוב של אחד מהוריו הביולוגיים, מתקיימות ,כאשר הורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שמצבו או התנהגותו ישתנו בעתיד או שסירובו להסכים בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית. ( למשל: במקרה שילד נולד בנסיבות של אונס ואביו
( האנס) מבקש לקבלו לרשותו).

חוק אימוץ ילדים, התשמ"א- 1981, מתייחס מפורשות לנושא סודיות הליכי האימוץ. החוק קובע כי דיונים בנושא יתנהלו בדלתיים סגורות, למרות שיש באפשרותו של ביהמ"ש לקיימם בפומבי. ביהמ"ש יכול להתיר לאדם או לקבוצה מסויימת של אנשים להיות נוכחים בשעת הדיון,כולו או מקצתו.

הוריהם הביולוגים של ילדים קטינים הם האפוטרופוסים הטבעיים שלהם. האב הביולוגי ממשיך להיות אפוטרופוס טבעי לילדיו גם אם האם היא בעלת המשמורת על הילדים. על- פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962, בית משפט יכול לשלול אפוטרופסות מהורה לילד קטין, רק אם נתמלאו התנאים לכך, על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, אולם באופן חריג ונדיר למדי.

ההורה שנותר בחיים-האם-היא האפוטרופוס הטבעי של הקטינים והאחראית לרכושם של הקטינים עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות משנת 1962. זאת, בתנאי שהאב הנפטר לא הורה אחרת ומינה בצוואה אדם אחר לניהול הכספים של ילדיו הקטינים.

עפ"י החוק על כל הורה, בהיותו אפוטרופוס טבעי של ילדיו, להגן על רכושם של ילדיו הקטינים ולנהלו לטובתם. קיימים אפיקי השקעה מסויימים הטעונים אישור ביהמ"ש, כמו למשל, רכישת מקרקעין בשמם. כמו כן, ההורה הנותר בחיים רשאי בכל עת לפנות לבימ"ש למשפחה בבקשה למתן הוראות.

ניתן לרשום נכס מקרקעין על שמו של קטין. ואולם, אם הורי הקטין מחליטים שברצונם למכור את הנכס בטרם הגיעו של הקטין, שעל שמו רשום הנכס, לגיל 18, יהיה עליהם לקבל אישור של בית משפט לעשיית העסקה. מכירתו של נכס מקרקעין, העברתו ושינוי הרישום בדבר הבעלות בו, הם חלק מן הפעולות, שבהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962, הורים אינם יכולים לייצג בהן את ילדיהם הקטינים, בלי לקבל תחילה את רשותו של בית המשפט ולבצע זאת תחת פיקוחו.

כן ! חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962 , קובע שבית משפט יכול למנות אפוטרופסות לעובר, אשר יכול לייצג את העובר ולשמור על זכויותיו . דוגמא לשימוש במנגנון זה היא, כאשר אישה רווקה נכנסת להריון מגבר שעזב או מתעתד לעזוב את הארץ. בית המשפט יכול להתבקש למנות אפוטרופוס לעובר, כדי למנוע מן האב המיועד לצאת את הארץ ,באמצעות צו עיכוב יציאה מן הארץ . לאחר הלידה, האם יכולה להגיש תביעה לבית המשפט לעינייני משפחה, למתן פס"ד הצהרתי שיכריז כי אותו גבר הוא אביו של הוולד . יצויין שהכרזת אבהות היא תנאי הכרחי לפסיקת מזונות, לזכות התינוק. 

ושיקול דעת למנות למען הילד, משמורן נוסף, על מנת לסייע לאפוטרופוס הטבעי במילוי תפקידו . קרוב משפחה עשוי להיות מועמד לתפקיד המשמורן הנוסף של הילד.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962 מסדיר את המקרה שבו אחד מן ההורים נפטר, וההורה הנותר בחיים איננו מסוגל למלא את התפקיד ולבצע את כל המשימות שמוטלות על כתפיו של אפוטרופוס טבעי, אשר מופקד על גידול ילדו. למרות שההורה הנותר בחיים יכול להישאר בתפקיד, המשמורן של הקטין , לבית המשפט יש סמכות

עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962 , הורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים . תפקידם של אפוטרופוסים מפורטים בחוק כדלקמן: "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין לרבות חינוכו , לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד , וכן שמירת נכסיו ניהולם ופיתוחם, וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו".