חטיפת והגירת ילדים

מדובר בעניין סבוך ביותר. הורים המתגוררים או המעוניינים להתגורר במדינות שונות יכולים אמנם להסכים על משמורת משותפת על ילדיהם הקטינים, כך שהילדים יתגוררו לסירוגין במדינות שונות, ולאשר הסכם שכזה בבית המשפט. אולם, בפועל, אם אחד ההורים יחליט שלא לכבד הסכם מעין זה, אזי להורה האחר יהיה קשה מאוד לכפות את תנאי ההסכם על ההורה המתגורר במדינה אחרת.

שאלת המפתח כאן הינה מהי התקופה בה יכול קטין להתגורר עם ההורה האחר בחו"ל מבלי שמדינה זו תהפוך למקום המגורים הרגיל שלו. כאשר קטין משתלב במדינה זרה, אזי אפילו נקיטת הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים משנת 1980, לעניין החלת זכויות משמורת או הסדרי ראייה, על פי הסכם שיאושר ע"י בימ"ש, עלולים להיכשל. זאת, מפני שהקטין עשוי להשתלב, עד אז במדינה הזרה, וההורה אשר אינו מכבד את ההסכם עשוי לטעון, כי מדינת המקור (ממנה הורחק הקטין), אינה מהווה יותר את המדינה בה מצוי מקום מגוריו הרגיל של

כן! ככלל הוצאת ילדים לחו"ל ללא הסכמת אחד ההורים או ללא היתר של ביהמ"ש מהווה מעשה חטיפה, והינה בלתי חוקית. לעומת זאת יציאה מוסכמת של ילדים לחו"ל, יכולה להתבצע, בכפוף להסכמה בעל פה או בכתב בין ההורים, ואף מחוץ לכותלי ביהמ"ש. הסכמה שכזו יכולה להינתן מלכתחילה או לאחר מעשה, אולם היא צופנת בחובה בעיות, וחשופה לפרשנות שיפוטית לכאן או לכאן, ולפיכך רצוי שהסכמה להעתקת מגורי קטינים לחו"ל תהא מעוגנת בהסכם חתום, ומאושר ע"י ביהמ"ש, וזאת כדי למנוע ספיקות. בהסכם שכזה ניתן ליצור "חלון הזדמנויות", דהיינו לקבוע תנאים להחזרת הילדים לישראל או להדגיש כי שהיית הילדים בחו"ל, הינה לפרק זמן מוגבל ולצורך נסיון, כדי לאפשר בחינה אמפירית של נושא העתקת מקום המגורים לחו"ל. ללא קביעת תנאים להחזרת הילדים ארצה, עלולה ארה"ב, אפילו לאחר מספר חודשים, להוות את מקום מרכז החיים שלהם, ובכך עלולה להימנע החזרתם של הקטינים לישראל, אם וכאשר אחד ההורים יחזור בו מהסכמתו הקודמת.

כן. ביהמ"ש משתדל לפגוע כמה שפחות בזכותו של הקטין לקיים קשר עם הורהו הנשאר בארץ.

בימ"ש מוסמך לקבוע הסדר ראייה חדש בין הקטין להורה שנותר בישראל, אשר יתווה את תכיפות הקשר ואמצעי הקשר, ובכלל זה לנקוב במי מבין ההורים ישא בהוצאות קיום הקשר כנ"ל.

לכן, כאשר ביהמ"ש מתיר הגירת קטין לחו"ל (לזמן קצר או לאורך זמן) הוא יכול להתנות את המעבר לחו"ל במתן ערבויות להבטחת קיום החלטותיו. למשל, כאשר ניתן צו קיום זכויות ביקור (להסדרי ראייה) הוא יוכל להיות מותנה בתנאים דלקמן:

• דרישה להפקדת כתב עירבון או ערובה (סכום כספי).
• השגת הכרה בצו להסדרי ראייה ע"י בית משפט במדינת ההגירה בחו"ל במסגרת "צו מראה" או בצו מקביל ביחס לזכויות הביקור בעניין הקטין או ביחס לחינוכו. כמו כן, ניתן לקבוע כי ברגע שהתנאי הנדרש ממולא, ניתן יהיה לשחרר את העירבון/הערובה הכספית ולהחזירה למפקיד.
• התחייבות אישית (קרי, הבטחה בצורת תצהיר לביהמ"ש אותה ניתן לממש) למשל: לאפשר קיום הסדרי ראייה להורה הנותר בישראל, אולם בדרך כלל הסכמים מאושרים ע"י נוטריון וכן "צווי מראה" הינם יעילים ואכיפים יותר מהתחייבות מסוג זה.

באופן מסורתי בתי המשפט נטו בעבר להתייחס לתביעות למתן היתר להגירת קטין לחו"ל כאל נושא סבוך ומורכב, בייחוד כאשר הקטינים המעורבים היו יהודים ולנוכח צביונה של מדינת ישראל.

בעקבות הלכת פלונית (רע"א 4575/00 – פלונית נ' אלמוני שניתן בבית המשפט העליון ביום 08.01.2001), הפך מסלול המכשולים בדרך לקבלת היתר הגירה עבור קטין מביהמ"ש פשוט יותר.

כאשר בימ"ש בא להחליט האם להתיר הגירת קטין לחו"ל הוא יפעיל את "עקרון טובת הילד", כלומר מהו הפתרון השפיר ביותר עבור הילד. ביהמ"ש יחיל את עקרון טובת הילד גם אם יש בו כדי לפגוע בזכויות ההורה הנשאר בישראל.

מתוך סקירת וניתוח הגורמים בהם התחשב ביהמ"ש במסגרת החלטותיו לאורך השנים אם להתיר או לא הגירת קטין בולטים הגורמים המשפיעים הבאים:

• סיבות או מניעים להגירה.
• הסבירות או ההצדקה להגירה.
• מסוגלות הורית של כל אחד מהוריו של הקטין המדובר.
• מידת הנזק הרגשי הצפויה לקטין כתוצאה מההגירה והניתוק מההורה האחר.
• גיל הקטין- אם ההורה מגיש התביעה היא האם והילד צעיר מגיל שש, סיכוייה לקבל היתר גבוהים, אם הקטין מבוגר מגיל 10, בימ"ש בישראל יתחשב בדעתו ואולי אף במקרה בו הקטין מעט צעיר יותר.
• מידת היציבות של היחידה המשפחתית החדשה בחו"ל.
• מערכת היחסים בין בן הזוג החדש של ההורה המבקש לבין הקטין (נדרשת איכות קשר שאינה ירודה מחד, אך גם לא קרובה מדי כך שתאיים על הקשר עם ההורה הביולוגי הנשאר).
• השלכות אי מתן היתר הגירה על היחידה המשפחתית החדשה.
• נכונות/מסוגלות ההורה, המבקש להגר, לשמור על קשר עם ההורה הנותר מאחור ולהכיר בתפקיד ההורי שלו ובזכויות הנובעות מכך ובחשיבות קיום הקשר בין ההורה הנותר מאחור לבין הקטין. לבדיקת הנושא יבחן ביהמ"ש את הרקע של ההורה המבקש. עבר "חיובי" יגביר את הסיכוי למתן היתר ואילו דוגמאות מן העבר שיעידו על ההיפך (כלומר, יחס שלילי כלפי ההורה האחר) יפגעו מאוד בסיכויי המבקש לקבל היתר להגירת הקטין.
• הסדר הראייה המוצע והיכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הקטין לבין ההורה הנותר מאחור (נלקחים בחשבון מדדים כגון: מרחק מדינת ההגירה, מצב כלכלי של הצדדים וכיוב').
• זכויות הילד- הפסיקה הישראלית מכירה כיום בזכותו הבסיסית של קטין להכיר ולפתח מערכת יחסים משמעותית עם הוריו, וכי הדבר חיוני ליציבותו ורווחתו הרגשית והתפתחותו התקינה של הקטין.
• עמדתו של הקטין- בימ"ש מתחשב בדעתו של קטין בן עשר (לעיתים אף מעט צעיר יותר) בכפוף למידת בגרותו ויכולת ההבנה שלו.
• גורמים סביבתיים- נבחנת השפעת הגירתו של הקטין ביחס למשפחתו המורחבת בישראל וגם לגבי תחומים כגון- ביה"ס, חיי חברה, חברים, שפה, אחים נוספים (המצויים במשמורת אחרת). כך, ככל שהקטין פיתח קשר חזק יותר לסביבתו בישראל כך תקטן נטיית ביהמ"ש לנתק אותו ממנה.
• גורמים מיוחדים- השפעת ההגירה על הקטין נבדקת ביתר דקדקנות, כאשר למשל, לקטין ישנן בעיות רפואיות חריגות או הפרעות קשב/למידה מיוחדות.
• דרכים להבטחת קיום זכויות ביקור בפועל- לעיתים קרובות נדרש ההורה המבקש להגר להמציא ערבויות כספיות כתנאי מקדים לקבלת היתר הגירה עבור הקטין מביהמ"ש. זאת, לנוכח קשיי אכיפה של זכויות הביקור הנ"ל בחו"ל, מפני שבמדינות שונות חלים כללים משפטיים שונים ביחס לתיקי הגירת קטינים, בייחוד באנגליה ובארה"ב.

כן, וזאת, בין אם ביהמ"ש מורה על עריכת חוות דעת על ידי מומחים ובין אם הצדדים מציגים אותן בפניו. הן מומחים אשר חוות דעתם מוזמנת ע"י ביהמ"ש, והן מומחים אשר ממצאיהם מובאים ביוזמת מי מהצדדים בפני ביהמ"ש, עשויים להיחקר בחקירה נגדית על מסקנות חוות הדעת שלהם. חוות דעת מומחים מהווה כלי חיוני ובעל משקל רב, אך אין היא מחייבת את ביהמ"ש.

בישראל רוב התביעות בנושא מתן היתר להגירת קטין מתבררות בבתי המשפט לעניני משפחה באזור מגורי הקטין.

במקרים יוצאי דופן בית הדין הרבני ידון מכוח סמכות נמשכת לדון בעניין הקטין גם בעניין הגירתו לחו"ל.

אם אחד ההורים מעוניין להגר עם ילדו הקטין לחו"ל, לצמיתות, עליו/עליה לקבל היתר לכך מההורה האחר. כלומר, יש ליידע את ההורה האחר בדבר הכוונה להגר עם הקטין לחו"ל. על ההורה האחר להסכים מראש למעבר לחו"ל, או לחילופין, כל עוד לא התנגד למעבר באופן פעיל הוא ייחשב כמסכים למעבר.

הורה המעוניין להגר עם ילדו לחו"ל ללא הסכמתו של ההורה האחר, יגיש תביעה לביהמ"ש למתן היתר הגירה לקטין לחו"ל. ביהמ"ש עשוי להעניק היתר הגירה גורף או למטרה/תקופה מוגבלת.

על ידי קבלת הסכמה מראש לכך מההורה האחר של הקטין, או לחילופין על ידי קבלת פסק דין הצהרתי מבימ"ש מוסמך המתיר את הגירתו של הקטין לחו"ל.

סיבות הנובעות מרגשות נקמה ונטירה לא יכולות להיות מועלות בבית המשפט כסיבה להתנגדות. הסיבה הלגיטימית-המוצדקת והעיקרית שניתן להעלות בהתנגדות למעבר קטין לחו"ל היא שמעבר זה מנוגד לטובתו של הילד. זאת, מכיוון שהמעבר לחו"ל יוביל לפגיעה ביחסים בין ההורה הלא-משמורן עם הקטין (וכן עם משפחתו המורחבת של הקטין מצד ההורה הלא משמורן כגון: סבא, סבתא). מעבר לחו"ל של הקטין, יקשה מאוד יחסית (מבחינה לוגיסטית וכספית) על שכיחותם וקיומם של הסדרי ראייה בין הקטין להורהו הלא משמורן, לעומת מצב בו הקטין ימשיך להתגורר בישראל. הורה המקיים שר משמעותי ורצוף עם הילד יוכל לטעון כי מעבר הקטין לחו"ל יגרום לילד לנזק רגשי בלתי הפיך, ולכן אינו משרת את טובתו של הקטין, קרי אינו ממלא את "עקרון טובת הילד".

הורה המתנגד למעבר ילדו הקטין לחו"ל, יכול לטעון כי תוכניותיו של ההורה האחר (המשמורן) לעקור את הקטין מסביבה מוכרת בה השתלב אינה מהווה את טובת הקטין מבחינה חינוכית, כלכלית, דתית, תרבותית, חברתית, משפחתו המורחבת של הקטין הנמצאת בישראל.