אלימות במשפחה

על מנת לטפל בתופעה של הטרדה על שלל גווניה, נחקק , החוק למניעת הטרדה מאיימת– 2001. חוק זה נועד להילחם בתופעה האמורה. הוא נועד להתמודד עם אלימות, שאיננה אלימות פיזית, עם הטרדות מאיימות או עם מעקבים, אשר מונעים מאדם לנהל אורח חיים תקין.

החוק מגדיר ומכיר סוגים מסויימים של התנהגות כ"הטרדה/אלימות רגשית". על פי חוק זה, ניתן לקבל צו מניעה, המונע מן העוקב להיכנס לביתו של מאן דהוא, למקום עבודתו, למוסד שבו הוא מתחנך וכו'. צווים נגד העוקב יכולים להינתן לתקופה של עד 6 חודשים, וניתן לחדשם ולהאריכם לתקופה של עד שנתיים.

ביקורת תמידית, השפלה וצעקות הן גילויי התנהגות, שבית המשפט העליון הכיר בהן כ"אלימות ריגשית", והן לא מקובלות בעיני החוק. במקרים קיצוניים, התנהגות שלילית מעין זו לבדה – ללא אלימות פיזית – יכולה להצדיק הענקת צו, אשר מורה על הרחקת האדם האלים מבית המשפחה. ניתן להוציא צווים נגד בעל במקרים של אלימות ריגשית, במסגרת תביעה של האישה ל"מדור שקט" (צווי מניעה), או על פי החוק למניעת אלימות במשפחה – 1991 (צווי הגנה).